קידוש לבנה (סיפור)

[זה הולך להיות הראשון בסדרה של כמה פוסטים שקשורים למערכת המשפט, כפי הנראה. לא ישירות במקרה הזה אבל בכל זאת. פורסם לראשונה באסופה "היה יהיה 2015" של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה]

הערפל שכיסה את הדרך העניק לשמעון ביטחון, לראשונה מאז יצא לדרכו. לא מפני כנופיות השודדים, אלו לא ימצאו שלל במשעול המפותל הזה, הזרוע שברי אספלט שחורים, שרידי הדרכים הקדמוניות. אך מסע יכול להגמר ברע גם אם הוא מגיע ליעדו, והערפל הבטיח לשמעון שמטרתו בהישג יד. שמעון פסע בשקט של הלילה הלח, ראשו מורכן אל הצמחייה העבה שבין שברי האספלט, שהייתה הדבר היחיד שיכול היה לראות מבעד לערפל. חרמש הירח הדק לא נראה כעת, והסנהדרין בוודאי יזדקקו לעדותו על הירח בשמים הפתוחים של ראשית הערב כדי לקדש את החודש.

סביבו, במהלך כל הטיפוס הלילי, ראה חורבות. בחלקן, מי יודע, אולי ישן רועה עם עדרו. אבל אם כן, דבר אינו מעיד על נוכחותו. מי שיצא את נסיכות השפלה, סרה ממנו הגנת הנסיך, ורק השקט היה אלופו. איש לא רצה לפגוש באחר על הדרך. וממילא, הגנת הנסיך הייתה הפכפכה, ומושבו של שמעון למד זאת בדם ואש. רק אתמול עוד ישב על חורבות ביתו, מביט באש העולה מפרדסו, ומקשיב לדעיכתו של קול ענות הגבורה של צבא הנסיך בשובם מדיכוי חשש למרידה, ובידיהם שלל רב. בוודאי הם עוד יושבים סביב השולחן במצודת לוד וחוגגים.

הוא ישב שם שעות. רק כשהשמש החלה לשקוע קם ופסע, צעד אחר צעד, ללא מטרה מסוימת. לאחר זמן מה הגיע, כמו בכל יום בשעה זו, לבית הכנסת. הדלת התנדנדה כשעבר בה, תלויה על ציר אחד, שבורה. הוא עבר בין שורות מושבי העץ, אדיש להד פסיעותיו. כשעבר את הבמה, הבחין בדמות קשיש עטוף בטלית. הקשיש חבק בידו ספר תורה קטן והתנדנד קלות על מושבו. מעליו נפער ארון קודש ריק, מערומיו נגלים מבעד לפרוכת קרועה.
להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

בין שתי עקומות – מדוע עלו מחירי השכירות?

Ruin_Salangsverket

עבור מי שטרח ללמוד כלכלה בסיסית, זה מעצבן לראות פוליטיקאי מציג תכנית המכחישה את המודל לפיו מחיר נקבע על ידי מפגש בין ההיצע והביקוש למוצר מסויים. "התכנית שלנו היא לא לכלכלנים", הם מכריזים לאחר שנוכחו לדעת שאפילו כלכלנים  הנוטים לשמאל כלכלי מסרבים לתמוך בהם. אבל האמת היא שהיצע וביקוש זה באמת מודל, והוא מבוסס על פיתוח כלשהו, ולפיתוח הזה הנחות יסוד שלא בהכרח עומדות בכל מצב.

בעקבות שיחה עם חבר השבוע, החלטתי לנסות להעלות על הכתב מחשבות שמסתובבות אצלי בראש הרבה זמן, על מקום שבו הצורה הפשוטה של המודל לא בדיוק תופסת – מחירי השכירות. ראשית נציג שאלה, ואז ננסה להסביר אותה על ידי בדיקת הנחות היסוד של המודל. השאלה: אם תכניות כמו "מחיר למשתכן" ומס דירה שלישית בסך הכל מעבירות דירות מקבוצה אחת לאחרת, מדוע אנו רואים שמחירי השכירות עלו בשנה האחרונה יותר ממחירי הדירות, בניגוד לטענה של כלכלנים מסויימים? להמשיך לקרוא

🐔 החישוב הכלכלי בקהיליה הסוציאליסטית

[פוסט זה הוא חלק מ🐔 פרוייקט התרנגולת. פורסם במקור בחמישה חלקים, במהלך ספט'-אוק' 2010, מכיוון שמדובר במאמר ארוך יחסית לבלוג. בפרסום מחדש לא מצאתי טעם לשמר את החלוקה – הקורא תמיד יכול להפסיק בין פרק לפרק ולחזור כרצונו. מנגד, יש יתרון בכך שלכל המאמר יש כתובת אחת. עם זאת, השארתי את הערות השוליים מחולקות לפי פרקים, והן נמצאות בסוף כל פרק.]

תרגום מאנגלית למאמרו הקאנוני של לודוויג פון מיזס מ-1922 שדן בבעיית החישוב הכלכלי במערכת הסוציאליסטית.

הקדמה

סוציאליסטים רבים מעולם לא הגיעו לכדי התמודדות עם בעיות הכלכלה השונות, ומעולם לא ניסו לגבש לעצמם מושג ברור לגבי התנאים המעצבים את אופייה של החברה האנושית. סוציאליסטים אחרים חקרו לעומקה את ההיסטוריה הכלכלית בעבר הרחוק והקרוב, ושאפו על בסיס זה להפיק תיאוריה כלכלית של החברה הבורגנית. הללו בקרו בחופשיות את המבנה הכלכלי של החברה החופשית בהפגינם מידה שיפוטית מחמירה (לא תמיד בהצלחה), אך בד בבד נמנעו בעקביות מלהשתמש באותו סטנדרט מחמיר בבואם לדון בכלכלת המדינה הסוציאליסטית. כך, תוך יצירת תיאור חלקי ומעורפל, נצבעת הכלכלה הסוציאליסטית בצבעים זוהרים ע"י האוטופיסטים. חוזרים הם ומסבירים כיצד, ב"ארץ הממתקים" שהם מייחלים לה, יונים צלויות תנווטנה מעופן לתוך לועם של חברי הקהילה, אך נרתעים מלהמחיש כיצד הנס הזה אמור להתרחש. במעוזות הכלכליים בהם הם מתירים לעצמם להיות מפורשים, הם במהרה נמצאים תועים – כמתגלם למשל בחלומו הפנטסטי של פרודון אודות "בנק חליפין". הצבעה על הכשלים הלוגיים בטענותיהם, לפיכך, אינה כרוכה במאמץ רב. האיסור המחמיר שהמרקסיזם מטיל על חסידיו שלא להעסיק עצמם בבעיות כלכליות הנוגעות לעניינים שמעבר להפקעה מהמפקיעים מביא לכך שהוא אינו מאמץ עקרונות חדשים. חסידיו, כפי שניתן להתרשם מתיאוריהם, זנחו את הדיון בשיקולים הכלכליים, והתרכזו במאמץ הבלעדי של ציור המצב הקיים בצבעים מחרידים ואת החלוקה מחדש (המרקסיסטית) כמולידתו הטבעית של תור זהב מלא הוד והדר.

בין אם רואה פלוני בסוציאליזם תוצאה בלתי נמנעת של התפתחות החברה האנושית, או רואה בהלאמת אמצעי הייצור את הברכה הגדולה ביותר או השואה הנוראית ביותר שיכלה לעלות בגורל האנושות, עליו לפחות לקבל שחקירה אודות מצב החברה בצורתה הסוציאליסטית היא בעלת ערך החורג מסתם "אימון מנטאלי בריא ואמצעי לקידום בהירות פוליטית ועקביות הגותית."1 בעידן בו אנו מוצאים עצמנו פונים יותר ויותר לכיוון הסוציאליזם, ואפילו במובן מסוים מונחים על ידו, חקירה לנבכי בעיותיה של המדינה הסוציאליסטית תורמת חשיבות יתרה להסבר לגבי המתרחש סביבנו. ניתוחי עבר של כלכלת החליפין אינם מספקים כבר את הדרוש לצרכי הבנה של התופעה החברתית בגרמניה ושכנותיה ממזרח דהיום. משימתנו בהקשר זה היא לתחם, במסגרת רחבת טווח, את האלמנטים השונים של החברה הסוציאליסטית. נסיונות להשיג בהירות בנושא זה אינם זקוקים להצדקה נוספת. להמשיך לקרוא

עידן האבן רק מתחיל

quarry

מה יקרה לעובדים אחרי גל האוטומציה הבא? יש שאומרים שנראה אבטלה גבוהה. יש אופטימיים יותר, שאומרים שאנשים יעברו לעבודות אחרות, אבל לכאלו שדורשות יותר השכלה. לאחרונה, טענתי בדיון שחבל שמערכת החינוך שלנו כל כך גרועה, ושלאחר האוטומציה היא תשאיר הרבה אנשים ללא פתרון, מפני שלא ישתלם להעסיק מי שאין לו הון אנושי מינימלי להפעיל. כנגד, טענו נגדי שלפחות במדינה ללא שכר מינימום משמעותי, תמיד תהיה תעסוקה מלאה. האם זה נכון?

הטענה הנגדית מסתמכת על הגיון שנסקר לאחרונה באקונומיסט תחת השם "חוק סיי". ז'אן-בטיסט סיי עסק בנושא של עודף קיבולת ייצור, והוא טען שעודף היצע יוצר את הביקוש עבור עצמו. אנחנו לא מדברים רק על כך שהוא מוריד את המחיר ולכן יותר אנשים יקנו את עודף ההיצע עבור השימוש המוכרים. יותר מכך, המחיר הזול של המשאב יעודד מציאת שימושים חדשים. אם מה שיהיה בשוק בכמויות זה אנשים חסרי השכלה, אז ימצאו דברים שאנשים חסרי השכלה יכולים לעשות, והביקוש יעלה שוב. להמשיך לקרוא

לוֹרֶם אִיפְּסוּם לָפִּידוּם

lorem

בתעשיית הדפוס, יש צורך לפעמים להדגים עיצוב גרפי של טקסט, בלי שיש עדיין טקסט כלשהו לעצב. במקרה כזה, הפתרון המקצועי הוא להכניס טקסט lorem ipsum – אוסף אקראי (משוקלל שכיחות) של מילים בלטינית, שביחד יוצרות מה שנראה כמו טקסט ממוצע באחת השפות הלטיניות. כשקראתי לאחרונה את המאמר של יאיר לפיד ב"השילוח", הרגשתי שאני קורא טקסט כזה, אמנם בעברית. ללפיד יש כשרון רב לומר שום דבר בהרבה מאוד מילים, וחבל, מפני שהנושא שהוא מתיימר לעסוק בו יכול להיות מעניין.

העניין הוא מפלגות מרכז: מה הן בכלל, מה הן יכולות להציע לנו, ולמה הן נהיות פופולריות לפעמים. בטח לא תופתעו לדעת שלפיד לא באמת עונה על השאלות האלו, אך הוא מספק לנו תחליפים ערטילאיים לתשובות, כמו למשל "אחריות" או "הטוב מכל העולמות", בלי להסביר מה זה באמת אומר ואיך לעשות זאת. אני אנסה לעשות זאת במקומו, מפני שבמהלך הקריאה נאלצתי לחשוב בעצמי על כל הדברים שכותב טוב היה נותן לי בעצמו, ואם כבר התאמצתי אז למה שלא תהנו גם אתם? להמשיך לקרוא

🐔 קללות אינטלקטואליות

[מאת איש התרנגולת האיום. חלק מפרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה בתאריך 13.7.2012]

הפופולאריות של ה-'נאו-ליברליזם' נמצאת בנסיקה. לא העמדה; המילה. 'נאו-ליברליזם' נמצאת בשנים האחרונות בשימוש תכוף והולך, ובססה את מעמדה בשיח הפוליטי כממלאת המקום הרשמית של הגנרלית הותיקה 'קפיטליזם'. המסקרן בתופעה הוא שהמילה נמצאת בשימוש כמעט אך ורק אצל מקטרגיה; נדיר לראות תומכי שוק חופשי שמגדירים עצמם נאו-ליברלים.

"לא תעלומה גדולה" טען חבר, והעלה את הסברה שהסיבה לכך נעוצה בהיות 'נאו-ליברליזם' מילת גנאי. זה עשוי להיות הפתרון, שכן השימוש במילת גנאי הוא מטבעו חד כיווני, אבל הוא מעורר תהיות: אם 'נאו-ליברליזם' היא מילת גנאי, האם צריך היה להתעמק בה כדי לדעת שהיא אכן כזו? האם מישהו אי פעם נאלץ להתעמק ב-'חלאה' או ב-'אידיוט' כדי להסיק שאלו מילות גנאי? מילות גנאי אמורות להיות קלות מאוד לזיהוי, או שהן לא מבצעות את תפקידן כראוי. קללה שמושאה לא נפגע ממנה היא בזבוז של אנרגיה.

"לא כזו מילת גנאי," התעקש החבר, "גנאי איזם-י, כמו 'פאשיזם' או 'בולשביזם'. קללה של אינטלקטואלים". להמשיך לקרוא

ארץ ישראל, המקום היפה בעולם?

20161005_004732_v1.JPG

אני יודע שאתם מכירים את השאלה הזו. אבל אולי לא כשאלה. כתלמידים בבית ספר, שמענו את המשפט הזה כהצהרה: "ישראל היא המקום היפה בעולם". אולי זה בגלל שגדלנו עם מורים שחיו בתקופה שבה נסיעות לחו"ל היו יקרות ולא זמינות כמעט, ולכן הם אולי לא ידעו את האמת ואולי סתם לא חשבו שמישהו יבדוק אותם עד מאוחר מאוד בחייו. אבל כשאני מטייל בחו"ל נוטה לקפוץ לי לראש אותה מחשבה חוזרת, שהמורים שלי שיקרו לי.

הבעיה היא להוכיח את זה. לאחרונה חשבתי על זה הרבה בטיול קיאקים באלסקה. חתרנו בפיורד רחב, בין קרחונים, יערות, מישורי גאות והרים מלבינים, כפי שאין בשום מקום בארץ. על הטיול עצמו כבר כתבתי כמה דברים, מיומן המסע שלי ועד כתבה שאולי תפורסם במקום אחר (ולכן לא שחררתי שום חומר, לשמירה על בלעדיות). אבל יש נושא שעוד לא כתבתי עליו מספיק. בין ארוחה לארוחה, היו לנו שעות של חתירה. לפעמים פטפטנו אחד עם השני ולעתים חתרנו זמן ארוך עם עצמנו. ישבתי בקיאק וניסיתי להבין, איך זה שמקום אחד יפה יותר מהשני, והאם אפשר להוכיח דבר כזה? להמשיך לקרוא

ערֶבים זה לזה – הפרקטיקה

mutual_aid_ambulance

אחרי חמש שנים בביטוח בריאות פרטי, ריינר רגלינג החליט לעזוב. כידוע, בגרמניה מתחלקת מערכת הבריאות בין ביטוחים פרטיים לקופות החולים החוקיות (מעין המודל הישראלי, או למעשה להיפך, כי הגרמנים היו קודם) – אך רגלינג לא עבר לקופת חולים. במקום, הוא בחר באפשרות שלישית, הרבה פחות ידועה: "אגודת סולידריות". כעת, ריינר משלם דמי חברות חודשיים שהם נמוכים משמעותית מהביטוח הפרטי (ותלויים בהכנסה, כך שריינר צריך להיות מהמשלמים סכום גבוה יותר באגודה). חצי מדמי החברות הולך לחשבון בריאות אישי שבו הוא שולט ויכול להחליט לאיזה טיפולים להשתמש בו – זאת בניגוד לביטוח הפרטי, שבו הרגיש שהוא משלם ביטוח ובכל זאת נדרש להוציא מכיסו על טיפולים שהרגיש שנחוצים.

רוב החצי הנותר הולך לטיפולים שהחברים צריכים, לפי החלטת חברי האגודה. והשאר מממן לא רק תפעול, אלא גם ביטוח סרטן מלא שהאגודה מספקת לחבריה. ההחלטה המשותפת אומרת שיש להשתתף בפגישות תקופתיות ולעדכן את החברים במצבך, אם הוא דורש טיפול. הצורך לפנות לחברים בדרישות, לפחות בגרמניה, ביחד עם הזמינות של חשבון אישי, מעודדים אחריות אישית. ההוצאות של האגודה, פר מבוטח, הן כחצי מההוצאה למבוטח בביטוח פרטי. אפשר לחשוש שהחלטות משותפות יגיעו תדיר לבתי המשפט, אך לדברי יו"ר אגודת החסכון והתמיכה לשוטרים באולדנבורג, המאגדת 4000 חברים, דבר זה לא קרה מאז 1989*.

להמשיך לקרוא

🐔 מיתוס הברונים השודדים

[מאת איש התרנגולת האיום. חלק מפרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה בתאריך 13.7.2012]

הצירוף 'ברונים שודדים' שימש במקור בימי האימפריה הרומית הקדושה לתיאור טיפוסים בני המעמד הגבוה, שנהגו לגבות אגרות מעבר מכלי שיט ששטו בנתיב הסואן של נהר הריין דאז, ללא כל תוקף נורמטיבי או חוקי לתביעתם (שלא נשענה על סטטוס קנייני כלשהו והסתכמה בהצבה פיראטית של מחסומים פיזיים כגון שרשראות ברזל ותחנות גביה). הצירוף לבש משמעות חדשה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, לתיאור טייקונים תאבי ממון שהתחרו על תעשיותיה של ארה"ב המתפתחת במהירות, וזכה לפופולאריות בשנות השפל הגדול, על רקע אווירת הנכאים הכלכלית של התקופה. כיום הצירוף הוא שמו של מיתוס סוציאליסטי מטופח במיוחד, שעולה לאוויר הדיון בכל פעם שאיזה טייקון מקומי דופק קופה – בצדק או שלא – והפוסט נועד להעמידו באור ביקורתי באמצעות דיון באחד מגיבורי השעה: טיפוס ברוני ושודדני במיוחד (אם להאמין למיתוס) העונה לשם המתגלגל קורנליוס ואנדרבילט.

צפוןמזרח

רוברט פולטון היה ממציא ומהנדס אמריקאי שהפעיל בהצלחה קווי שייט בנהר ההדסון (ניו יורק) בתחילת במאה ה-19. ספינות הקיטור של פולטון שמשו אותו באספקת שירותי תחבורה, שיווק ובנייה והניבו לו הצלחה כלכלית ניכרת. הצלחה זו היתה במידה רבה פונקציה של מעמדו כמפעיל מונופוליסטי בחסות מדינת ניו יורק – מונופול שהעניק לפולטון את הזכות הבלעדית להפעיל ספינות קיטור בהדסון. ב-1817, החליט תומאס גיבונס, פוליטיקאי ואיש עסקים מניו ג'רזי, לקרוא תיגר לא חוקי על המונופול של פולטון (שבשלב זה כבר היה בידי יורשיו של פולטון המנוח), ושכר לשם כך את שירותיו של ואנדרבילט הצעיר והשאפתן על תקן הקברניט באחת מספינות הקיטור שלו. להמשיך לקרוא

הכוכב האחרון (סיפור)

night_kayak

[סיפור שפורסם לראשונה ב"היה יהיה 2012" והגיע זמנו להתפרסם כאן. זו גרסה שלא עברה את ההגהה האחרונה של צוות "היה יהיה", אבל מלבד זאת היא די דומה למה שנדפס. כ-5,700 מילים]

המזח החשוך נמתח לתוך האוקיינוס, בודד ושקט. שלושה קיאקים היו מונחים עליו בכיוונים ובמרווחים לא סדירים – לא נעשה בהם שימוש, אך מטענם היה כבד מכדי להיגרר חזרה לסככה. מי השלשה שהשתפנו בסוף? קסי עמדה בקצה המזח וקיוותה בכל מאודה שאחד מהם הוא אורי. אבל לא מתאים לו לוותר על דבר כל כך מסוכן וטפשי, היא חשבה. בלי משים, היא התחילה לשחק בתלתל ג'ינג'י אחד בפוני הארוך שלה, שדגדג את אפה. אם הוא באמת ויתר, הוא יהיה עכשיו בשלדג.

השלדג היה כמעט ריק. במקום ההמולה הרגילה לשעת ערב זו, ישבו על הבר שלשה אנשים. שניים, לבושים חליפות ומחזיקים כוסות של מרטיני או משהו מתוחכם מהסוג הזה דיברו ביניהם; קסי ראתה אותם פה ושם אבל לא ממש הכירה אותם. קרוב אליה ישב נורמן, שניהל רומן אינטימי עם ליטר של בירה גרמנית. לא היה ברמן מאחורי הבר. קסי ניגשה אל נורמן, גבר רחב כתפיים שהיה לבוש בג'ינס, חולצת פלאנל ושׂער קצר מאפיר. "היי נורמן, איפה כולם?" להמשיך לקרוא