לוֹרֶם אִיפְּסוּם לָפִּידוּם

lorem

בתעשיית הדפוס, יש צורך לפעמים להדגים עיצוב גרפי של טקסט, בלי שיש עדיין טקסט כלשהו לעצב. במקרה כזה, הפתרון המקצועי הוא להכניס טקסט lorem ipsum – אוסף אקראי (משוקלל שכיחות) של מילים בלטינית, שביחד יוצרות מה שנראה כמו טקסט ממוצע באחת השפות הלטיניות. כשקראתי לאחרונה את המאמר של יאיר לפיד ב"השילוח", הרגשתי שאני קורא טקסט כזה, אמנם בעברית. ללפיד יש כשרון רב לומר שום דבר בהרבה מאוד מילים, וחבל, מפני שהנושא שהוא מתיימר לעסוק בו יכול להיות מעניין.

העניין הוא מפלגות מרכז: מה הן בכלל, מה הן יכולות להציע לנו, ולמה הן נהיות פופולריות לפעמים. בטח לא תופתעו לדעת שלפיד לא באמת עונה על השאלות האלו, אך הוא מספק לנו תחליפים ערטילאיים לתשובות, כמו למשל "אחריות" או "הטוב מכל העולמות", בלי להסביר מה זה באמת אומר ואיך לעשות זאת. אני אנסה לעשות זאת במקומו, מפני שבמהלך הקריאה נאלצתי לחשוב בעצמי על כל הדברים שכותב טוב היה נותן לי בעצמו, ואם כבר התאמצתי אז למה שלא תהנו גם אתם? להמשיך לקרוא

🐔 קללות אינטלקטואליות

[מאת איש התרנגולת האיום. חלק מפרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה בתאריך 13.7.2012]

הפופולאריות של ה-'נאו-ליברליזם' נמצאת בנסיקה. לא העמדה; המילה. 'נאו-ליברליזם' נמצאת בשנים האחרונות בשימוש תכוף והולך, ובססה את מעמדה בשיח הפוליטי כממלאת המקום הרשמית של הגנרלית הותיקה 'קפיטליזם'. המסקרן בתופעה הוא שהמילה נמצאת בשימוש כמעט אך ורק אצל מקטרגיה; נדיר לראות תומכי שוק חופשי שמגדירים עצמם נאו-ליברלים.

"לא תעלומה גדולה" טען חבר, והעלה את הסברה שהסיבה לכך נעוצה בהיות 'נאו-ליברליזם' מילת גנאי. זה עשוי להיות הפתרון, שכן השימוש במילת גנאי הוא מטבעו חד כיווני, אבל הוא מעורר תהיות: אם 'נאו-ליברליזם' היא מילת גנאי, האם צריך היה להתעמק בה כדי לדעת שהיא אכן כזו? האם מישהו אי פעם נאלץ להתעמק ב-'חלאה' או ב-'אידיוט' כדי להסיק שאלו מילות גנאי? מילות גנאי אמורות להיות קלות מאוד לזיהוי, או שהן לא מבצעות את תפקידן כראוי. קללה שמושאה לא נפגע ממנה היא בזבוז של אנרגיה.

"לא כזו מילת גנאי," התעקש החבר, "גנאי איזם-י, כמו 'פאשיזם' או 'בולשביזם'. קללה של אינטלקטואלים". להמשיך לקרוא

ארץ ישראל, המקום היפה בעולם?

20161005_004732_v1.JPG

אני יודע שאתם מכירים את השאלה הזו. אבל אולי לא כשאלה. כתלמידים בבית ספר, שמענו את המשפט הזה כהצהרה: "ישראל היא המקום היפה בעולם". אולי זה בגלל שגדלנו עם מורים שחיו בתקופה שבה נסיעות לחו"ל היו יקרות ולא זמינות כמעט, ולכן הם אולי לא ידעו את האמת ואולי סתם לא חשבו שמישהו יבדוק אותם עד מאוחר מאוד בחייו. אבל כשאני מטייל בחו"ל נוטה לקפוץ לי לראש אותה מחשבה חוזרת, שהמורים שלי שיקרו לי.

הבעיה היא להוכיח את זה. לאחרונה חשבתי על זה הרבה בטיול קיאקים באלסקה. חתרנו בפיורד רחב, בין קרחונים, יערות, מישורי גאות והרים מלבינים, כפי שאין בשום מקום בארץ. על הטיול עצמו כבר כתבתי כמה דברים, מיומן המסע שלי ועד כתבה שאולי תפורסם במקום אחר (ולכן לא שחררתי שום חומר, לשמירה על בלעדיות). אבל יש נושא שעוד לא כתבתי עליו מספיק. בין ארוחה לארוחה, היו לנו שעות של חתירה. לפעמים פטפטנו אחד עם השני ולעתים חתרנו זמן ארוך עם עצמנו. ישבתי בקיאק וניסיתי להבין, איך זה שמקום אחד יפה יותר מהשני, והאם אפשר להוכיח דבר כזה? להמשיך לקרוא

ערֶבים זה לזה – הפרקטיקה

mutual_aid_ambulance

אחרי חמש שנים בביטוח בריאות פרטי, ריינר רגלינג החליט לעזוב. כידוע, בגרמניה מתחלקת מערכת הבריאות בין ביטוחים פרטיים לקופות החולים החוקיות (מעין המודל הישראלי, או למעשה להיפך, כי הגרמנים היו קודם) – אך רגלינג לא עבר לקופת חולים. במקום, הוא בחר באפשרות שלישית, הרבה פחות ידועה: "אגודת סולידריות". כעת, ריינר משלם דמי חברות חודשיים שהם נמוכים משמעותית מהביטוח הפרטי (ותלויים בהכנסה, כך שריינר צריך להיות מהמשלמים סכום גבוה יותר באגודה). חצי מדמי החברות הולך לחשבון בריאות אישי שבו הוא שולט ויכול להחליט לאיזה טיפולים להשתמש בו – זאת בניגוד לביטוח הפרטי, שבו הרגיש שהוא משלם ביטוח ובכל זאת נדרש להוציא מכיסו על טיפולים שהרגיש שנחוצים.

רוב החצי הנותר הולך לטיפולים שהחברים צריכים, לפי החלטת חברי האגודה. והשאר מממן לא רק תפעול, אלא גם ביטוח סרטן מלא שהאגודה מספקת לחבריה. ההחלטה המשותפת אומרת שיש להשתתף בפגישות תקופתיות ולעדכן את החברים במצבך, אם הוא דורש טיפול. הצורך לפנות לחברים בדרישות, לפחות בגרמניה, ביחד עם הזמינות של חשבון אישי, מעודדים אחריות אישית. ההוצאות של האגודה, פר מבוטח, הן כחצי מההוצאה למבוטח בביטוח פרטי. אפשר לחשוש שהחלטות משותפות יגיעו תדיר לבתי המשפט, אך לדברי יו"ר אגודת החסכון והתמיכה לשוטרים באולדנבורג, המאגדת 4000 חברים, דבר זה לא קרה מאז 1989*.

להמשיך לקרוא

🐔 מיתוס הברונים השודדים

[מאת איש התרנגולת האיום. חלק מפרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה בתאריך 13.7.2012]

הצירוף 'ברונים שודדים' שימש במקור בימי האימפריה הרומית הקדושה לתיאור טיפוסים בני המעמד הגבוה, שנהגו לגבות אגרות מעבר מכלי שיט ששטו בנתיב הסואן של נהר הריין דאז, ללא כל תוקף נורמטיבי או חוקי לתביעתם (שלא נשענה על סטטוס קנייני כלשהו והסתכמה בהצבה פיראטית של מחסומים פיזיים כגון שרשראות ברזל ותחנות גביה). הצירוף לבש משמעות חדשה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, לתיאור טייקונים תאבי ממון שהתחרו על תעשיותיה של ארה"ב המתפתחת במהירות, וזכה לפופולאריות בשנות השפל הגדול, על רקע אווירת הנכאים הכלכלית של התקופה. כיום הצירוף הוא שמו של מיתוס סוציאליסטי מטופח במיוחד, שעולה לאוויר הדיון בכל פעם שאיזה טייקון מקומי דופק קופה – בצדק או שלא – והפוסט נועד להעמידו באור ביקורתי באמצעות דיון באחד מגיבורי השעה: טיפוס ברוני ושודדני במיוחד (אם להאמין למיתוס) העונה לשם המתגלגל קורנליוס ואנדרבילט.

צפוןמזרח

רוברט פולטון היה ממציא ומהנדס אמריקאי שהפעיל בהצלחה קווי שייט בנהר ההדסון (ניו יורק) בתחילת במאה ה-19. ספינות הקיטור של פולטון שמשו אותו באספקת שירותי תחבורה, שיווק ובנייה והניבו לו הצלחה כלכלית ניכרת. הצלחה זו היתה במידה רבה פונקציה של מעמדו כמפעיל מונופוליסטי בחסות מדינת ניו יורק – מונופול שהעניק לפולטון את הזכות הבלעדית להפעיל ספינות קיטור בהדסון. ב-1817, החליט תומאס גיבונס, פוליטיקאי ואיש עסקים מניו ג'רזי, לקרוא תיגר לא חוקי על המונופול של פולטון (שבשלב זה כבר היה בידי יורשיו של פולטון המנוח), ושכר לשם כך את שירותיו של ואנדרבילט הצעיר והשאפתן על תקן הקברניט באחת מספינות הקיטור שלו. להמשיך לקרוא

הכוכב האחרון (סיפור)

night_kayak

[סיפור שפורסם לראשונה ב"היה יהיה 2012" והגיע זמנו להתפרסם כאן. זו גרסה שלא עברה את ההגהה האחרונה של צוות "היה יהיה", אבל מלבד זאת היא די דומה למה שנדפס. כ-5,700 מילים]

המזח החשוך נמתח לתוך האוקיינוס, בודד ושקט. שלושה קיאקים היו מונחים עליו בכיוונים ובמרווחים לא סדירים – לא נעשה בהם שימוש, אך מטענם היה כבד מכדי להיגרר חזרה לסככה. מי השלשה שהשתפנו בסוף? קסי עמדה בקצה המזח וקיוותה בכל מאודה שאחד מהם הוא אורי. אבל לא מתאים לו לוותר על דבר כל כך מסוכן וטפשי, היא חשבה. בלי משים, היא התחילה לשחק בתלתל ג'ינג'י אחד בפוני הארוך שלה, שדגדג את אפה. אם הוא באמת ויתר, הוא יהיה עכשיו בשלדג.

השלדג היה כמעט ריק. במקום ההמולה הרגילה לשעת ערב זו, ישבו על הבר שלשה אנשים. שניים, לבושים חליפות ומחזיקים כוסות של מרטיני או משהו מתוחכם מהסוג הזה דיברו ביניהם; קסי ראתה אותם פה ושם אבל לא ממש הכירה אותם. קרוב אליה ישב נורמן, שניהל רומן אינטימי עם ליטר של בירה גרמנית. לא היה ברמן מאחורי הבר. קסי ניגשה אל נורמן, גבר רחב כתפיים שהיה לבוש בג'ינס, חולצת פלאנל ושׂער קצר מאפיר. "היי נורמן, איפה כולם?" להמשיך לקרוא

המלחמה הטובה

women_soldiers

ראיון מעניין עם תא"ל ערן ניב, ראש אגף כח אדם בזרוע היבשה, הופיע ב"הארץ" ביום שני. כמו כל העיתונים בתקופה הזו, חייבים להתעסק בצה"לנו ובאתגרים העומדים בפניו, אך בתקופה זו אחד האתגרים הכי מעניינים הוא אתגר הגיוס. כתומך בצבא מקצועי (כלומר, צבא שהגיוס אליו הוא מרצון), התהליך שמשרטט ניב, שזכה לכותרת "מלחמה על כל חייל", משמח אותי ומראה את היכולת של הצבא להתקדם אל המודל הזה. אך הוא גם מראה שיש לצבא עוד מה ללמוד כדי שיצליח לעמוד באתגר השינוי המתמשך, ושאולי אין עליו מספיק לחץ לחתור לכיוון הנכון. להמשיך לקרוא

🐔 DDT – הובגובלין סביבתני בשבעה סעיפים

[מאת איש התרנגולת האיום, במסגרת פרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה: 1.4.2013]

  1. מלריה

המלריה מועברת לאדם באמצעות עקיצת יתוש (ספציפית, נקבת האנופלס). הטפיל המועבר משתכפל בתאים האדומים ועשוי לגרום כאבי ראש, קוצר נשימה, טכיקרדיה, חום, צמרמורות, בחילות, ובמקרים חמורים גם קומה ומוות. המלריה מלווה את בני האדם מאז שחר האנושות; היא מתועדת ומתוארת כבר מאז העת העתיקה, והטפיל שגורם למחלה נמצא ביתושים מאובנים מלפני כ-30 מיליון שנה. המחלה היתה נפוצה בעבר בכל רחבי העולם, ומספר קורבנות האדם שלה לאורך ההיסטוריה הוא אסטרונומי. בעשור האחרון נפגעו ממלריה בין 200 ל-500 מיליון בני אדם מדי שנה, מהם בין 750,000 ל-2 מיליון נקטלים – 90% מהם ילדים. מספרים אלו ממצבים את המלריה כאחת מהמחלות הקטלניות ביותר בהיסטוריה האנושית.

הקשר הישיר בין המלריה לאנופלס התגלה רק במהלך המאה ה-20, אבל הקשר בין אדמות ביצה (wetlands) למחלה נודע כבר בעת העתיקה (ידוע למשל שחיילים רומים הונחו שלא לחנות בסמוך לביצות על מנת להקטין את הסיכון להפגע ממנה1). טיפולים נגד מלריה נוסו ללא הצלחה במשך אלפי שנים; הטיפול האפקטיבי הראשון נכנס לשימוש במאה ה-17 בדמות הכינין, ונמשך עד לאמצע המאה-20 (לרבות בישראל), משנזנח לטובת טיפולים יעילים יותר, אך הפתרון האמיתי לא הגיע מתרופות אלו, אלא מחומר הדברה שהומצא במאה ה-19 ששמו המתועתק הוא "דיכלורו דיפניל טריכלורו אתאן", ובעברית, DDT. להמשיך לקרוא

מכונית אוטונומית – תשובה לרואי השחורות

commie_car

כתבי הטכנולוגיה מציירים את המכונית האוטונומית כברכה: פחות עבודה, פחות תאונות, יותר גמישות ונגישות – וכנראה שגם יותר ידידותיות לסביבה, מכיוון שרכב עירוני אוטונומי שנוסע לטעון את עצמו בשעות הפנאי הוא מועמד מושלם לחשמול, וחשמל מגז טבעי הוא ידידותי יותר לרחוב העירוני (וקל יותר על אפקט החממה) מבנזין. אבל כתבה בדה-מרקר השבוע מביאה גם אפשרות שלילית: יותר מכוניות שייצרו יותר עומס על תשתיות עירוניות, וצורך עז ברגולציה למניעת כל הרע הזה. כרגיל אצל רואי השחורות, מאז מלתוס וגם אחריו, הם מזלזלים ביכולת האנושית ליצור פתרונות, ומניחים מראש את קיומן של בעיות שלא בהכרח יופיעו. אך מדובר בעיתון עם השפעה רבה, ורואי השחורות כבר הצליחו לקלקל לנו הרבה דברים טובים, מגידולים מהונדסים גנטית וחומרי הדברה טובים יותר ועד לתרופות זולות יותר, תקשורת חופשית יותר וכן הלאה. לכן צריך, למרות נטייתנו כאופטימיסטים להתייחס לחברה האנושית כסתגלנית ויצירתית, להתייחס ישירות לפחדים של הפסימיסטים. להמשיך לקרוא

🐔 מדוע נכשלה הפרטת הרכבת בבריטניה?

[מאת איש התרנגולת האיום, במסגרת פרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה: 26.3.2012]

תרגום של מאמר משנת 2001 מאת פאטריק קרוזייר. התרגום מפורסם באישורו של הכותב.

הפרטת הרכבת בבריטניה נכשלה. אני חושב שאפשר כבר לומר זאת בוודאות. אבל אני איש שוק חופשי, ליברטריאן. אני מאמין שהעולם יהיה טוב יותר אם נפריט את בתי הספר, בתי החולים ואפילו את המשטרה. אני לא מסוגל בעת ובעונה אחת לטעון שהפרטה היא גם טובה וגם רעה. נדרש הסבר.

אבל תחילה, מספר הערות ותניות פטור. אינני מומחה לנושא. אני לא סמכות בנושאי רכבות, טבלאות זמנים, סימנורים ודקויותיו של חוק הרכבות (1993). חסידי רכבות הם אנשים מיודעים ומלאי תשוקה לנושא, וכמות המידע הנגישה היא עצומה. לשם השוואה: צפון אירלנד, נושא התמחותי הקודם, הוא פשוט וישיר ולעניין באופן יחסי למושא חיבור זה. הנקודה שאני חותר אליה היא שאפשר שאני טועה. להמשיך לקרוא