חכו עם המכונית החשמלית

על לוחיות הרישוי של ניו-המפשייר מופיע הסלוגן Live free or die. המוטו של מדינת ניו-המפשייר נטבע ע"י גנרל שנלחם במלחמת העצמאות האמריקאית, ומבטא יפה את הפילוסופיה המדינית האמריקאית. בישראל, לעומת זאת, עדיף שנמשיך לשים על לוחיות הרישוי שלנו את שם המקום בו אנו עושים טסט: אחרת הרושם פשוט יהיה אירוני מדי. בנובמבר האחרון, החליט משרד התשתיות לקחת לנו את החרות דווקא דרך המכונית.

מכוניות חשמליות הן הבטחה גדולה. קודם כל, הן אולי לא מפחיתות את הפליטות המזהמות, אבל הן ידחקו אותן החוצה מהערים וישפרו בכך את הבריאות שלנו. שנית, הן גם שקטות בהרבה ממכוניות רגילות (למרות שגם זה כבר תחת מתקפה רגולטורית בחו"ל), מה שיתרום עוד לאיכות החיים בערים. למרבה הצער, למשרד התשתיות יש תכניות אחרות בשבילנו.

לחברת החשמל יש בעיה

חברת החשמל שלנו נמצאת בחובות אדירים, וכמו כל מונופול ממשלתי היא גם לא מסוגלת לטפל בבעיות שלה. בעוד שבצרפת בניה של תחנות כח חדשות מתוכננת 20 שנה קדימה, בישראל היינו צריכים להגיע למצב של הפסקות חשמל, תכנית חרום לאומית למשק החשמל והוצאת כסף רב שלא לצורך. גם את תשתית הגז הטבעי שהוטל על החברה לבנות היא לא מצליחה להשלים בזמן.

מה הפלא, אם כן, שחברת החשמל מפחדת עד-מוות מהתוספת הצפויה של מספר רב של צרכנים כבדים לרשת החשמל? הרי לספק את השירות הם לא יכולים. וכאן מופיעה חברת בטר-פלייס, יקירת הממסד הממשלתי, ומאפשרת פתרון: הם יספקו תחנות טעינה חשמליות, ואלו יגבו מחיר גבוה יותר עבור טעינה בשעות שיא, ויעודדו בכך טעינה בשעות שפל. פתרון? עדיין לא: הרי כך אנשים יבחרו לטעון את המכונית מהשקע הביתי שלהם בזול, ובטר-פלייס תאבד לקוחות. לא פתרון. אז מה עושים?

פתרון אחד שאפשר להציע הוא להשלים סוף-סוף את הפרוק של חברת החשמל ולאפשר לחברות חדשות להתחרות על הכמות, המקור והמחיר של החשמל המיוצר בארץ, אבל הרפורמה הזו תקועה כבר שנים במלחמה נגד ועד עובדים מבוצר היטב, אז בואו נהיה ראליים.

פתרון אחר הוא להעלות את מחיר החשמל, אבל בצורה שוויונית. כבר עכשיו צרכנים כבדים יכולים לבחור לשלם על החשמל לפי תעריף תעו"ז, שהוא תלוי בשעה ובעונה בה החשמל נצרך; למה לא להרחיב את השימוש בתעריף זה, ולחייב מעבר הדרגתי של כל צרכני החשמל בישראל למונים מתאימים? במלים אחרות, למה שמי שמפעיל מזגן בלי חשבון ייהנה מהנחה על חשבון בעלי מכוניות חשמליות?

הפתרון של משרד התשתיות הוא זה: נחייב כל מכונית חשמלית להטען אך ורק ע"י עמדת טעינה של ספק כמו "בטר פלייס", ע"י התקן מיוחד שיותקן במכונית. כך לא נצטרך להטריד את חברת החשמל, וגם "בטר פלייס" לא תאבד לקוחות.

הפתרון הזה הוא אמנם לטובת כל הקרובים לצלחת, אבל לא לטובת הציבור הישראלי. ראשית, הוא יחייב אותנו ליצור קשר עם ספק שרות, ממש כמו חברות הסלולרי אהובות נפשנו. התחייבות לשלוש שנים? עליות תעריפים מתואמות בהפתעה? קרטליזציה? למה לא, הרי הצרכן ישלם. מה גם שהמתחרים עוד לא קיימים – לא חברת "אחלה מקום" ולא חברת "הטעינה המשתלמת" ולא נעליים – "בטר פלייס" או בנזין.

שנית, הוא יטיל על הרכב החשמלי מגבלות שיהפכו אותו לפחות כדאי, וכך ימנעו מאיתנו את היתרונות שלו בבריאות ובאיכות חיים.

ואחרון חביב – הפתרון של משרד התשתיות ימנע מאיתנו לעשות דברים יצירתיים עם הטעינה כמו למשל לחבר את המכונית ישירות לפאנלים סולריים שבביתנו, לאגור חשמל במהלך היום או מי יודע מה עוד ימציא המוח האנושי; הוא יוצר מצב שבו ברירת המחדל לרעיונות חדשים היא "אסור", ההיפך ממה שצריך להיות במדינה חופשית.

אז מה עושים?

כדי לקדם את הפתרון הפשוט יותר והטוב יותר, יש צורך בפעולה אזרחית. וכאן לא יעזרו הפגנות, כי הכללים כאן נקבעים לפי האינטרסים של "בטר פלייס" וחברת החשמל. מה שצריך לעשות הוא לפגוע באינטרסים האלה. אני מציע פשוט לא לקנות את המכוניות החשמליות עד לביטול חובת "הטעינה המנוהלת", והחלפתה בהחלה שוויונית של תעריפי תעו"ז על כולם.

מפני שהמכוניות החשמליות בעצם עוד לא כאן, כדאי גם להודיע לחברת "בטר פלייס" מה יקרה כשהן יגיעו. מכתב קטן לחברה עם הכותרת "החרות שלי חשובה לי" והסבר קצר יספיק בינתיים, ואולי גם לזרוק מלה לעוזי לנדאו.

ויותר חשוב: להפיץ את הבשורה! ספרו לחבריכם על הפוסט הזה, וביחד נמנע את הנזק לפני התרחשותו, במקום להלחם בו בדיעבד.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s