לנצח בוויכוח – בדרך היפה

סטטיסטיקה חשובה: 83.4% מהעובדים בעולם באים לעבודה בשביל הפסקת הקפה והשיחה עם הקולגות על אירועי היום ועניינים בחדשות או בחיים הפרטיים. טוב, המצאתי את הסטטיסטיקה הזו, אבל אני חושב שרובכם תזדהו איתה. הדיון החברי הזה סביב הקפה הוא חלק חשוב ואהוב משגרת היום שלנו כעובדי-קוביות אפרוריים או אקדמאים צעירים ומבטיחים (צעירים הם תמיד מבטיחים).

אם כבר מדברים, לפעמים מתווכחים – ואם מתווכחים, רוצים לנצח. הבעיה היא שהרצון לנצח, יצר התחרותיות והצורך לחזק את האגו הפרטי גורמים לפעמים לטונים לעלות, לחומות של מגננה להבנות ולשימוש בשיטות לא-חבריות ולא נעימות במיוחד; כך לא מגיעים לשום הבנה הדדית, וגם אם מנצחים, הנצחון הוא נצחון פירהוס, יקר וזמני, ולא משכנע אף אחד. המטרה שלי בפוסט הזה (ובאלו שיבואו אחריו אם תרצה ה-FSM) היא להתמקד בדרך הבונה והיפה לנצח בוויכוח. בחרתי להציג כמה כלים חשובים שלמדתי בתקופת חברותי במועדון הוויכוח התחרותי (מעתה אמור "דיבייט", debate) באוניברסיטה, ולראות איך הם מתאימים לדיון לא מובנה עם חברים. נתחיל בשלושה עניינים שכל אחד צריך לחשוב עליהם: מהו עצם העניין; שיטת "שאלות האופוזיציה"; והמרכיבים של טיעון שלם.

מהו עצם העניין

בכל נושא יש תת-נושאים, חלקם חשובים וחלקם לא. הדיון לא יוכרע על הנושאים הלא חשובים, אלא על החשובים, והטריק שחשוב לזכור: לא תמיד ברור מה הנושא החשוב, זה סובייקטיבי!

מקרה לדוגמה: חבר רוצה לבחור שם לילדה שלו, ונותן לה שם לועזי, אבל הוא לא בטוח שהשם הזה טוב. השיחה היא תחת הכותרת "האם זה שם טוב". איך מחליטים? אפשר לדבר על שיקולים אסתטיים – האם זה שם יפה; אפשר לדבר על עניינים פרקטיים – האם סבתא מסוגלת לבטא נכון שמות כמו "זיו" או "סער" עם  המבטא האוסטרי שלה; אפשר לדבר על עניינים אידאולוגיים – האם נכון לבחור שם לועזי לילד עברי? בפעם האחת שאני עשיתי את הדיון הזה, התברר שדווקא הנושא האחרון הוא עצם העניין, ולכן אם הייתי מתעסק בנושאים האחרים לא היינו מגיעים להכרעה ולא הייתי יכול לעזור לחבר שלי. אבל אחרי שהשקעתי כמה שאלות מנחות בלהבין מהו עצם העניין, יכלתי לתת טיעון טוב בזכות הפריה הדדית בין תרבויות ולתמוך בשימור השם הנבחר. אדם אחר אולי היה בוחר דווקא לתמוך בשם עברי יותר, אבל בכל מקרה רק אחת משתי העמדות האלה היתה מכריעה, ולא שום שיקול פרקטי או אסתטי.

טיפ לדיון: לפרק בראש כל נושא לכמה תת-נושאים עיקריים ולבדוק מה מהם חשוב יותר. אם בדוגמה הקודמת הנושא העקרוני היה החשוב, בדיון על ביטול גיוס החובה זה יכול לזרום אחרת לגמרי: כולם יסכימו ששירות חובה הוא לא בסדר עקרונית, אבל אם האלטרנטיבה היחידה היא אבדן המדינה אז זה בכל זאת בסדר. במקרה כזה דווקא הנושא הפרקטי יהיה החשוב: האם אפשר לגייס מספיק אנשים, באיזה איכות וכו' בצבא מקצועי, והאם ברגע האמת הם יילחמו. מצד שני, השיחה עלולה לזרום לשאלה העקרונית של האם זה בסדר שרק העניים ישרתו בצבא (ויקבלו הזדמנות מצויינת להתפרנס) או שבשאלות של סיכון חיים יש לדרוש מכל השכבות לשאת בנטל שווה.

שאלות האופוזיציה

השיטה הזו תקפה למצב שבו מדברים על הצעה לעשות משהו – לשנות חוק, להקים מנגנון וכו'. לא כל כך לשאלות עקרוניות בעלמא (עליהן נדבר בפעם אחרת). היא אמנם נקראת "שאלות האופוזיציה", אבל בעצם כל מי שמציע מנגנון צריך לשאול את עצמו את אותן שאלות כדי להבטיח שהוא בכיוון הנכון.

שאלה ראשונה: "מה הבעיה שהמנגנון מנסה לפתור?" נשמע טריוויאלי, אבל הרבה פעמים אנשים מציעים מנגנון שנשמע להם טוב, בלי לחשוב מה הבעיה. ואז לפעמים מתברר שבכלל אין בעיה, או שהבעיה קטנה ושולית מכדי להצדיק את המנגנון. למשל, פעם היה לי דיבייט שההצעה בו היתה לאפשר לאנשים לערוך דו-קרב למוות. הקבוצות שלפני דיברו על איך להבטיח שמדובר בבחירה חופשית של שני הצדדים, על איך זה ישפיע על המשפחות ועל מה החברה עלולה לאבד. אני, כמסכם הדיון, הקדשתי כשליש מהנאום שלי לשאלה "למה שבכלל נעשה את זה?" מה, אין מספיק דרכים לפתור סכסוכים ללא מוות? אולי חסר לאנשים בידור טוב? מה? ואז היה ברור שהמנגנון לא עונה על שום צורך שמספיק חשוב להצדיק את הנזק.

שאלה שניה: "האם המנגנון פותר את הבעיה?" לפעמים אנשים מציעים מנגנון שפשוט לא פותר את הבעיה. למשל, פעם הסתבר לי בשיחה עם חבר שהוא תומך בחוק הצהרת הנאמנות של ליברמן. קודם קיימתי את הסעיף הראשון ובררתי מה הבעיה, שהיתה "מפריע לי שיש אזרחים שלא נאמנים למדינה ועוסקים בטרור". כאן כבר היה קל לסיים את הוויכוח די מהר, עם התשובה "והצהרת נאמנות תהפוך אותם פתאום לנאמנים?" בחירת מנגנון לא אפקטיבי יכולה לסיים את הדיון די מהר.

שאלה שלישית: "האם יש השלכות נוספות?" לפעמים המנגנון אכן פותר את הבעיה, אבל ההשלכות הנוספות (פרקטיות או מוסריות) לא שוות את זה. למשל, אפשר לפתור את בעיית העישון במקומות ציבוריים ע"י הוצאה להורג של כל המעשנים, לאלתר וללא זכות ערעור. אלא שזה קצת משוגע, לא? דברים פחות ברורים: חוק שי דרומי בבירור גורם לירידה בפשיעה (ויש כבר נתונים על זה), אבל אם אדם חף מפשע ימות כתוצאה ממנו, האם זה שווה את זה?

טיפ לדיון: נסו כמה פעמים לשאול את השאלות האלו באופן מסודר, ממש לפי הרשימה. אחר כך זה יבוא טבעי.

טיעון שלם הוא טיעון אפקטיבי

לטיעון שלם יש כמה חלקים, וצריך להכיר את כולם. צריך גם לעשות את כולם. בדיון מסודר זה פשוט, עושים אותם אחד אחרי השני; בדיון עם חברים צריך להחזיק את החלקים בראש ולא לתת לדיון לברוח עד שכולם נעשו. את החלקים אתם מכירים משיעור הבעה בכתה ז': כותרת לטיעון (פתיחה), הסבר לטיעון, דוגמא וסיכום. נעבור עליהם.

הכותרת לטיעון היא החלק שבדרך כלל זוכרים לעשות, אבל לרוב החלק היחיד. למשל, "טייקוני הגז חייבים לשלם, כי הגז זה משאב". לאחרונה ביליתי הפסקת קפה שלמה בלנסות להוציא מחברים שלי הסבר לטיעון הזה: מה בכך שהגז הוא משאב מחייב את מפיקיו לשלם עליו למדינה, שכלל לא ידעה על קיומו עד לא מזמן? להרבה אנשים  כל כך ברור בראש שיש קשר, עד שהם לא חושבים שהוא דורש הסבר, אבל ברגע שהצד הנגדי בשיחה מערער על הקשר – הוא מייד דורש הסבר. אם אני טוען שאין קשר, צריך למצוא לי מה הקשר. כאן, אגב, יש הבדל בין שיחה על קפה לדיון תחרותי: בדיון על קפה אתה יכול לחכות שהצד השני ייערער על הטיעון שלך ולהשתמש בכך כדי ללמוד איפה נקודות המחלוקת ביניכם ואיפה יש הסכמה; בדיון תחרותי צריך לנסות לצפות את זה מראש.

אז איך עושים את ההסבר? נותנים שרשרת של טיעונים קטנים יותר, שכל אחד מקדם אותנו קצת בדרך מצד ימין של הטיעון לצד שמאל שלו. לזה אנחנו קוראים "שרשור לוגי". למשל, כדי להוכיח את טענתי שמיסוי מיוחד על הגז הוא לא צודק, כתבתי פוסט שלם שעובד דרך הסבר על מהו צדק באופן כללי, מהו צדק בחברה הספציפית שלנו, ואיך מיסוי הגז מפר את העקרונות שהראיתי בסעיפים הקודמים. ואז אני עושה את הדבר השני שמצופה מהסבר – אחרי שהראיתי למה הטיעון נכון, אני מדבר על למה הוא חשוב.

החלק הנוסף – דוגמאות. אתה אומר שמשהו עובד? תראה דוגמא. אחרת, אני יכול לומר שאין אף דוגמא שבה זה עובד, וזה לא סתם, אלא בגלל שהטיעון לא נכון – ואז להביא טיעון נגדי עם דוגמאות שמראה את ההיפך. לדוגמא, בדיון על צבא לאירופה, נאמר שצבא לא יכול לעבוד כשכל יחידה מדברת בשפה אחרת; כנגד נטען שאפשר לארגן את זה כך שיעבוד, כי כל מה שצריך זה שפה משותפת בין כל שתי חוליות פיקוד (שיכולה להיות אנגלית) ואין צורך שפלוגה א' בגדוד הוויטמברגי תבין את פלוגה ג' בגדוד הברלינאי. כדוגמא הבאנו את צבא שוויץ ואת הקואליציה בעיראק ואפגניסטן.

חלק אחרון: סיכום. המטרה כאן היא לתת תקציר של הטיעון הארוך והמפורט שלכם ולהראות איך החלקים שלו מתחברים. זה במיוחד חשוב בשיחות-קפה שבהן סביר שהטיעון יפוזר על הרבה זמן וייעשה תוך-כדי שאחרים נותנים את הטיעונים שלהם. זה נראה בערך ככה: "טענתי שגמלים יעופו לפני שמובאראק יפנה את כסאו, והסברתי את הקשר בין האבולוציה של כנפיים ביונקים מדבריים לבין קיום דיקטטורה פוליטית; הראיתי שהופעתו של פגסוס בזירה היוונית הובילה לסילוקו של דיקטטור, מה שמראה את הקשר הזה בהיסטוריה. לכן, לפני שמובראק יעוף – גמלים יעופו".

וזה הכל להיום. עד הפוסט הבא בנושא, שיעורי בית: לנסות להפעיל את השיטות האלה בעצמכם ולראות מה יוצא. בפעמים הבאות, אי"ה, נדבר על קריטריונים, על רלוונטיות, ועל עוד דברים חשובים.

5 מחשבות על “לנצח בוויכוח – בדרך היפה

  1. פינגבק: לנצח בוויכוח בדרך היפה – חלק 2 « תפרים

  2. פינגבק: הקאנון הזה, הוא עוד יירה לנו בראש « תפרים

  3. פינגבק: לנצח בוויכוח בדרך היפה (3): המימד האישי | תפרים

  4. פינגבק: מדריך לדיונים/ויכוחים/כל חילוף דעות באשר הוא – חלק ב' – החושב הלא נורמלי

  5. פינגבק: מדריך לדיונים/ויכוחים/כל חילוף דעות באשר הוא – חלק ד' – החושב הלא נורמלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s