פחות מס, יותר כסף

ידוע ומובן לכל, שלקבל יותר ולשלם פחות זה טוב ורצוי. כשאנחנו הולכים לקניות, ננסה לבחור את החנות הזולה יותר ו/או האיכותית יותר, שמצאו את השיטות הלוגיסטיות או הטכנולוגיות כדי לתת לנו את הטוב יותר וגם להרוויח מזה רווח תחרותי. עם הממשלה, לעומת זאת, המצב קשה: יש לנו רק אחת, והיא גם לא ממש משתדלת יותר; כך שאם אנחנו רוצים לקבל יותר ולשלם פחות, משתמע שמישהו אחר ישלם יותר ויקבל פחות.

בפוסט הזה אני רוצה לדלג על שאלת המוסריות של "נותנים לך – תיקח", ואפילו להתעלם זמנית מהאפשרות לקצץ הוצאות, ולשאול רק מי ישלם. ואולי אפילו נצמצם את זה יותר: הכלכלנית והעיתונאית תמר בן-יוסף יצאה לאחרונה נגד הגדלה לא אחראית של הגירעון, עמדה שאני בהחלט מזדהה איתה, ובהזדמנות טוענת שהדרך לכסות את הגירעון היא ע"י הגדלת מס החברות, שלטענתה אין הוכחה שתרם לצמיחה. העמדה הזו נראתה לי מוזרה ביחס למה שידוע לי, והפוסט הזה הוא נסיון שלי לברר את העניין עם עצמי.

בניסיון להסביר את עמדתה, בן יוסף הפנתה אותי לפוסט אחר על הזכות לשלם מס בישראל (קשה לתאר כמה הכותרת הזאת מקוממת אותי, אבל בואו לא נסטה מהנושא) – אבל בו דווקא מצאתי הוכחה הפוכה, כלומר מספרים המראים שלהורדת מס החברות היתה השפעה חיובית ביותר על המשק.

איך רואים את זה? לפי המספרים שהובאו, מס החברות ירד מטווח 50-60% בשנת 1985 עד ל-29% ב-2007 (היום עוד פחות). מנגד, חלקו של מס החברות בסך ההכנסות ממס ירד מ-30% ל-28%, כלומר כמעט ולא זז. איך קרה הקסם? אין זאת אלא שהירידה בנטל מס החברות הפכה הרבה יותר סוגי חברות לכלכליים ורווחיים במידה שתאפשר ליותר חברות לפעול, ליותר פעילות כלכלית להיות משתלמת, ליותר יעילות ותחרות, וכך תרמו לעליית ההכנסות ממס זה למרות הירידה בערכו הנומינלי.

את ההשפעה הטובה רואים גם במס ההכנסה על שכירים, שחלקו בהכנסות ממס עלה ב-5 נקודות אחוז (2 על חשבון מס חברות ו-3 על חשבון מע"מ ומיסים עקיפים אחרים) באותה תקופה – למרות שערכו הנומינלי נשאר במקום פחות או יותר – וזאת בזמן שהאבטלה ירדה ושיעור ההשתתפות בכח העבודה עלה. כלומר, כל אחד מאיתנו משלם בערך אותו דבר אם לא פחות, ואנחנו בכל זאת מקבלים יותר – בזכות הורדת מס החברות.

אפשר להבין את זה אם חושבים על טענה אחרת שהועלתה ב"הזכות לשלם…" לגבי מה נעשה עם הכסף הלא-ממוסה של חברות:

זהו מס על רווחי חברות לא- מחולקים שאמורים על פי התיאוריה להיות מופנים להצמחת החברה. והנה, בשני העשורים האחרונים אנו רואים שהכסף שנעזב לידי החברות מופנה בעיקר לתגמול מנהלים דמיוני ולשעשועים פיננסיים.

נעזוב לרגע את ה"נעזב לידי החברות" כאילו זה דמי כיס לילדים מפונקים. מה נעשה עם הכסף שחברה מרוויחה? יש כמה אפשרויות:

  1. הכסף מחולק לבעלי המניות, שמשלמים על זה מס דיבידנד כמובן, אז עם זה אין בעיה.
  2. הכסף הולך, כאמור, לתעלולים פיננסיים ותגמול מנהלים דמיוני.
  3. הכסף מושקע בציוד, בכח אדם, בנכסים הדרושים לפעילות החברה. לפעמים החברה יושבת על הכסף זמן-מה עד שבאה הזדמנות טובה להשקעה, כמו שעשתה צ'ק פויינט זמן רב וכמו שמייקרוסופט עושה מדי פעם כשהיא משתמשת בהר המזומנים שלה לסבב קניית חברות.

תגמול מנהלים דמיוני אכן קיים – בעיקר בחברות ממשלתיות וכאלה הנהנות ממונופול או אוליגופול בחסות ממשלתית. אבל החברות שנושאות את השוק הן בעיקר החברות הבינוניות והקטנות: בתי מלאכה, חנויות בגדים, חברות סטארט-אפ מכל המגזרים, בית הקפה הפינתי, וכן הלאה. לחברות האלה אין כסף ואין יכולת לבזבז יותר מדי על תעלולים פיננסיים או לשלם למנכ"לים כוכבים. על החברות האלו אנחנו גם לרוב לא קוראים בעיתונים, הן טסות כולן מתחת לרדאר. אבל הן אלו שייפגעו מהעלאת מס החברות. והן אלו שהרוויחו מהורדתו, ושהתרבו ושגשגו כתוצאה מכך ונתנו לרבים עבודה, שלא לדבר על שרות תחרותי.

אם כך, אני נוטה להסיק שהעלאת מס החברות היא לא רעיון טוב. לפי תמר בן יוסף, גם ממס הכנסה ומע"מ כבר קשה להוציא פוטנציאל גביה. אז מה כבר נשאר לנו? אולי רק התייעלות המגזר הציבורי, מלחמה בוועדי העובדים החזקים וקיצוץ הוצאות מיותרות. ונאמר אמן.

9 מחשבות על “פחות מס, יותר כסף

  1. פינגבק: מועדון המתפכחים « תפרים

  2. מה שקרה בעקבות הורדת מס חברות זה שאלפי עצמאיים כמו רואי חשבון ועורכי דין הפכו את עצמם לחברה בע"מ, ובמקום לשלם מס הכנסה התחילו לשלם מס חברות, כאשר שאר השכירים (שאין להם אופציה כזו) המשיכו לשלם קולקטיבית סכום יותר גדול (כלומר שילמו הרבה יותר באופן אינדיבידואלי). לגבי קיצוץ ההוצאות המיותרות ראינו את תוצאותיו במלחמת לבנון, שריפת הכרמל, קריסת הרפואה הציבורית ועוד. מה שכן קיצוץ אגרסיבי בתקציב החינוך בהחלט עזר להגדיל את מספר מצביעי הימין ולכן יכול להיחשב כהצלחה גדולה.

    • קודם כל, שים לב שערכתי את התגובה שלך בהתאם למדיניות התגובות שמצויינת למעלה.
      המידע שאני יכול למצוא באתר הלמ"ס על התפלגות העסקים לפי ענף הולך רק עד 2000, אבל בתקופת הזמן הזו אני לא מוצא ראיות לטענה שלך. כל הענפים גדלו. הקישורים הרלוונטיים:

      שנת 1998-2000: http://www.cbs.gov.il/www/publications/industry/indt_02.htm
      שנת 2005-2007: http://www.cbs.gov.il/webpub/pub/text_page.html?publ=63&CYear=2007&CMonth=1

      ובאופן כללי, תמיד שווה להכיר את ארכיון הפרסומים של הלמ"ס:
      http://www.cbs.gov.il/reader/publications/head_sub_arch_new.htm#918

    • ושים לב שכתבתי במפורש "הוצאות מיותרות" – לדעתי, קצבאות הילודה למשל, סובסידיות לחינוך תורני, משכורות עתק לעובדי ציבור שבחיים לא היו מרוויחים ככה בסקטור הפרטי, ועוד כל מיני דברים. העובדה שהממשלה באופן עקבי מעדיפה קיצוצים רוחביים על פני קביעת סדר עדיפויות וקיצוץ בשומנים, היא בהחלט בעיה.
      (ובלי קשר, משרד הביטחון בהחלט לא סובל מחוסר תקציב, ותקציבו, אפקטיבית, לא קוצץ בתקופת הזמן המדוברת. החוסר במלאים במלחמת לבנון נבע מהקצאה שגויה ורשלנות פיקודית בעיקר, ומחוסר הרצון לנהל תקציב אחראי בצה"ל, שם התפיסה היא עדיין "יעלה כמה שיעלה")

    • כמו שפעם חבר אמר לי כשעשיתי לו אותו דבר, זה מראה שאכפת לך. לא נורא.
      ניסיתי למצוא את הנתונים הישנים ביותר כדי להתאים לתקופה שהפוסט והפוסט שהוא מגיב לו מדברים עליה. אבל גם הקישור שאתה הבאת אומר שכמובן, יש אנשים שמקימים חברות בע"מ רק כדי להוריד מעצמם את המס (וזו זכותם), אבל הרבה פחות ממה שחושבים. בגלל שמדובר במס אחר (ביטוח לאומי) קשה להשוות הרבה מעבר.

  3. "וזו זכותם" זו בהחלט מלת המפתח. זכותו של כל אחד לעשות תכנון מס ולנצל עיוותים, פרצות, חוסר עקביות או הצלחות של לוביסטים למיניהם. *בפועל* רק העשירים יכולים לממש את הזכות הזו ולכן מדיניות המס מוטה באופן אינהרנטי לרעת החלשים הורדת מס חברות היא דוגמה מצוינת איך לוקחים פחות מס ממי שיש לו ויותר מס ממי שיש להם קצת, אבל לא מספיק כדי לתכנן מס (ע"ע המזכירה של וורן באפט).
    בעידן הגלובליזציה, המדיניות הזו מצוינת להגדלת תלג לטווח קצר כאשר הכרישים הבינלאומיים מריחים חולשה = מס נמוך, נכנסים פנימה (מקפידים להשקיע רק בפיננסי ולא בריאלי) ומיד מתחילים לאיים שאם המס יעלה הם בורחים.

    • הפוסט הזה לא מתווכח עם כך שיש מי שעובד עם המערכת בשונה ממה שהתכוונו. זה חוק התוצאות הבלתי-צפויות והוא תמיד עובד. כל מה שעשיתי כאן הוא להעמיד מול התוצאות הבלתי צפויות את כל שאר הכלכלה – העסקים הקטנים והבינוניים שנושאים את רוב העול – ולהראות שמס-חברות נמוך תורם לכלכלה בסיכום הכללי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s