הכוס שלושת-רבעי מלאה

הם הרגו אותה! לאאאא!

כמה קופי אדם צדו זברה. ישבו רגע בצד, תפס כל אחד שתי אבנים ודפק אותן אחת בשניה עד שקיבל סכין, שאיתו יכל לחתוך את הבשר. כל אחד מהם קיבל את אותה סכין, וכל אחד מהם ידע איך להכין אותה. ממש כמו שימפנזות שמשתמשות במקלות לציד טרמיטים או אורנג-אוטנגים שמשתמשים בכלים כדי לפתוח את הקליפה של פרות מסויימים. הסיפור הזה חזר על עצמו במשך מאות אלפי שנים, ללא שינוי – לא בקופים, לא בזברות וגם לא בסכין.

למי שרגיל להתפתחות טכנולוגית הולכת ומואצת, זה נראה מוזר. מאות אלפי שנים ושום רעיון חדש? שום עיצוב חדש? המוזרות הזו עומדת בפתחו של טיול קטן בפרהיסטוריה שמכין לנו מאט רידלי בספר "האופטימיסט הרציונלי". בנקודה זו, הוא אומר, עוד לא היה האדם המוכר לנו היום. כשבא האדם הנבון (ההומו סאפיינס), הוא בא ביחד עם (כך אומרות העדויות הארכאולוגיות) פריחה חסרת-תקדים בעיצובים של סכינים, תכשיטים וכלי דיג וציד אחרים. אבל בניגוד לקופים מהסיפור הקודם, כאן בא שכלול: לא כל אחד ידע להכין כל כלי; במקום זאת, אנחנו רואים ברשומה הארכאולוגית עדויות לצמיחה של סחר-חליפין רחב-היקף וארוך-טווח במיוחד. סכיני אובסידיאן שעשו מאות קילומטרים מכור מחצבתם והוחלפו, למשל, בצדפות וכלים ממקור ימי, שעשו את מאות הקילומטרים בכיוון ההפוך מחוף הים לפנים היבשת.

הסיפור הזה לא מובא סתם, אלא הוא הפתיח לרעיון המנחה של הספר: בנקודה מסויימת, האדם הנבון עשה פריצת דרך ולמד להתאפק מלהרוג מי שמחוץ לקבוצה שלו מספיק זמן כדי להתחיל לסחור איתו, מה שאף קוף-אדם אחר לא ניסה. התוצאה היא שרעיונות חדשים יכלו למצוא קונים, שהאנושות יכלה לנצל את ההבדלים בין המצבים השונים (הגאוגרפיים, האקלימיים, וכו') בין אנשים, לפתח התמחויות וחלוקת עבודה, ולהתחיל בתהליך הולך ומואץ של קדמה טכנולוגית. המשך הספר הוא סקירה היסטורית של איך סחר חופשי גרם תמיד לשגשוג, ואיך הגבלתו גרמה למחנק.

כדוגמה בולטת הוא מביא את סין. ידוע לאדם המשכיל שהסינים המציאו קודם את אבק השריפה, הנייר, השטרות ועוד רשימה ארוכה של דברים; הם סחרו עם אפריקה ועם אירופה. אבל מה קרה לכל זה? בשלב מסויים זה נעצר. רידלי סוקר את תקופת שושלת המינג בסין, שלדבריו הנהיגה רפורמה בירוקרטית אחת אחרי השנייה, חנקה בשלבים את המסחר החופשי ומשטרה הכל מייצור ועד חוקי לבוש, עד שלא נותר מקום למסחר חופשי, וכך נעצרה הקדמה הסינית לתקופה ארוכה. הד לדברים האלה אנו מוצאים היום בהתאוששות של סין מההרס הקומוניסטי, לאחר שהמפלגה השלטת אימצה בעצם ב-79 את השוק החופשי, וויתרה על הניסיון לשלוט על כל אלמנט במשק.

דוגמאות נוספות הספר מביא מכל ההיסטוריה: המהפיכה התעשייתית באנגליה, הרנסנס באיטליה, השקיעה של הטזמנים מטכנולוגיה נאוליתית לחבורת הציידים מהפסקה הראשונה – כל אלה נמצאים קשורים לזמינות של שותפי סחר וליכולת לבטוח בהם ולקיים איתם סחר חופשי בלי הפרעה.

במידה מסויימת הסקירה של המחקר הארכאולוגי, הפסיכולוגי והסוציולוגי מזכירים את "רובים, חיידקים ופלדה" של ג'ארד דיאמונד. אמנם שם השאלה שונה, והעיסוק הוא יותר בסיבה להבדלים בין תרבויות אנושיות ולא במשותף להן, אבל אותן עדויות, סקירה פרה-היסטורית דומה וגם אותם תהליכים מוזכרים בספר הזה. גם דיאמונד מראה שאנשים לומדים אחד מהשני במהירות מדהימה אם רק מאפשרים להם, כמו שהנבאחו, שבט אינדיאני, למדו הכנת שמיכות, מטלורגיה ואף כתיבה מהאירופים, והתפתחו להיות אחד האתגרים הגדולים לכיבוש הלבן של אמריקה. אחד מהיסודות להבדלים בין האינדיאנים לאירופה-אסיה, לדבריו, הוא הפער ביכולת לסחור עם אחרים: לאמריקאים היה יותר שוני אקלימי ויותר מחסומים גאוגרפיים שמנעו מהם את התרגיל.

כדי להשלים את התמונה ולהפוך אותה לבסיס לאופטימיות, רידלי מתעסק לא רק בעבודה של הסחר החופשי ובהשפעותיו ההיסטוריות. הוא מצטט מחקרים שמראים שאנחנו בנויים לסחר, שאנחנו מסוגלים לאמון הדרוש לכך יותר מחיות אחרות, שהרעיון של סחר מתגלה באופן בלתי-תלוי בכל מצב שבו הוא עשוי להיות שימושי. כלומר – שהנטייה הטבעית שלנו היא לסחר ושלכן תמיד נשאף להשלים אחד את היכולות של השני, ליהנות מהרעיונות הטובים של האחד בתמורה ליכולות הייחודיות שלנו, ושלכן הקדמה הטכנולוגית תמשך ורמת החיים שלנו תמשיך לעלות.

כמובן שלא חסרים כאלה שלא מאמינים, ושאומרים שכן, עד עכשיו היה טוב, אבל הנה-הנה, אנחנו מגיעים ל"נקודת מהפך" (tipping point). פרק שלם בספר מוקדש לנקודות מהפך שנחזו והתבדו במהלך השנים ולסיבת התבדותן. "פצצת האוכלוסין" מקבלת מקום של כבוד, וגם ההתקררות הגלובלית של שנות ה-70, הגשם החומצי שהיה אמור להכחיד את כל היערות ולא הכחיד, מגפת הסרטן שלא הגיעה, הארמגדון הגרעיני של המלחמה הקרה, ועוד כמה נקודות כאלו שלא הגיעו. בכל אחת מהן או שלא היה מקום לחשש מלכתחילה, או שהיצירתיות האנושית והעלייה ברמת החיים שאת שניהם מביא הסחר החופשי הובילו למציאת פתרונות ולהתמודדות עם הבעיות ה"בלתי פתירות".

את הפרק האחרון מקדיש רידלי לפסימיזמים הבולטים של זמננו: ההתחממות הגלובלית וחוסר התפתחותה של אפריקה. בשניהם, כך רידלי, אין כל כך הרבה מה לדאוג. בעניין אפריקה אני ממילא כבר שנים אומר את זה, ובעניין ההתחממות הגלובלית הטיעון ברור: גם אם יהיו נזקים, אלו הצפויים אחרי שמסננים הגזמות ברורות הם לא כל כך גדולים שהעלייה הצפויה ברמת החיים לא תספיק כדי להתמודד איתם. למעשה, כדי להגיע לנזקים החזויים בתסריטים הקשים יותר, הצמיחה ברמת החיים צריכה להיות כה גדולה שלא ברור מה הבעיה בכלל.

בקיצור, משבר-משבר ותקופה-תקופה רידלי סוקר את העובדות ומוצא שההתנהגות האנושית יוצרת תנאים שהם לגמרי לטובתנו. לא רק שהכוס חצי מלאה, היא שלושת-רבעי מלאה. ימשיכו להיות כמובן משברים וטעויות, אבל למרות הכל, בטווח הארוך נמשיך לצמוח ומצבנו ישתפר. את המסר הזה הוא מביא לנו ב-2010, ממעמקי משבר כלכלי נדיר, ואם הוא יכול להיות אופטימיסט במצב כזה, אז בטח שגם אני.

האופטימיסט הרציונלי – רוצו לקרוא!

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “הכוס שלושת-רבעי מלאה

  1. פינגבק: הנפש שמצמיחה את הרוח החופשית « תפרים

  2. פינגבק: אופציית השגשוג של ס'ותלאם | תפרים

  3. פינגבק: מדע על מצע סוכר | תפרים

  4. פינגבק: פרנגי טוב משאיר כספת מלאה – מאת יוסף מלר | סטארבייס972 | The Last Outpost

  5. פינגבק: המצאות אנושיות מדהימות | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s