שניים סינים עם חוצפה גדולה

עיתונאים אוהבים להפחיד אותנו עם העלייה של סין, למרות שזו דווקא משרתת את כולנו. הידיעה האחרונה בקטגוריית "הסינים באים" היא על כך שהסינים הולכים לעבור את ארה"ב במחקר מדעי. כשנתקלנו בידיעה הזו בחדר 320 (חדר המסטרנטים של אבי), לא ממש נכנסנו לפניקה, ואפילו הרשינו לעצמנו לגחך קצת, גיחוך עצוב.

אתם מבינים, יצא לנו להתקל במדע הסיני, ולא התרשמנו. נתקלנו במאמרים שהצליחו לעבור את מסננת ביקורת העמיתים למרות איכות מבישה (מה לעשות, זורקים מיליון, אחד נדבק); נתקלנו במאמרים בסגנון "תוספת טריוויאלית לעבודה של מישהו אחר – הופ, הגדלתי את מספר הפרסומים שלי"; כבוחן עבור כתב-העת Solar Energy Engineering יצא לי לדחות במו ידי נסיונות מהסוג הזה – וזאת למרות שהשתדלתי להתעלם מהאנגלית הבלתי-קריאה ולדלות מהמאמר את העבודה המדעית שדווחה בו.

אם הנסיון האישי שלי הוא אנקדוטלי מדי בשבילכם (כפי שצריך להיות), אני יכול להביא לצידי את מה שיש לאקונומיסט לומר על זה: רמאות אקדמית רווחת בסין, ואנחנו אלה שצריכים לשחות בערימות הזבל שמיוצר בסין כדי לדלות את הפנינים ההיפותטיות שנמצאות שם.

הסינים מראים לנו כיצד נראה יישום בקנה מידה גדול של שיטת הקידום לפי מס' מאמרים שפרסמת, ולא לפי איכותם. אצל מדענים ישרים, איכות המחקר נקבעת לפי פרמטרים כמו כמה פעמים ציטטו את המחקר שלך במחקרים אחרים, והאם הצליחו לשחזר את התוצאות שלך במעבדות אחרות. כך למדען אין תמריץ לפרסם שטויות, כי פשוט לא יצטטו אותו, ויש לו תמריץ לא לרמות, כי מי שינסה לשחזר את התוצאות שלו ייכשל; כך נתפסה הונאת השיבוט האנושי של הרמאי הקוראני וואנג-וו-סוק, ותרמיות אחרות.

לצערנו, גם בארץ יש מקומות שבהן השיטה הסינית נהוגה. עומר מואב כבר מתריע על כך זמן רב, אבל נראה שלא מקשיבים לו מספיק. כשמנסים לעשות שינוי, ארגוני הסגל האקדמי מתבצרים בשיטה מקדשת-הבינוניות הזו, ולא נותנים שייקחו מהם אותה. אבל אם משהו צריך להפחיד אותנו במדע הסיני, זה לא מליוני המהנדסים החדשים, שיהפכו לכוח עזר טכני במכונת השכפול של תכניות שנגנבו מיפן והמערב; מה שצריך להפחיד אותנו באמת זה שהשיטה שלהם תמשיך לקנות אחיזה גם אצלנו, ואז גם נוכל להגיד שלום למראה המלבב של זוכי פרס נובל ישראלים.

עד המאה ה-19, כשהעולם המדעי היה קטן, היה בו מקום רק לענקי הדור כמו הלורד קלווין, מקסוול, לגרנג'. היום, כשרק בסין מכשירים בשנה אחת מליון וחצי מהנדסים, ברור שלא רק הטובים ביותר מגיעים למדע. גם הבינוניים והגרועים נמצאים שם, ואנחנו צריכים להשמר מהם, ולאמץ את השיטות שמקילות עלינו לברור את המוץ מהתבן, ולא להיפך.

* * *

ובעניין אחר לגמרי: אם כבר רמזתי על השיר "שניים סינים עם כינור גדול", מעניין להסתכל על ההבדלים בינו לבין המקור הגרמני. לא חשוב שבמקור זה בכלל שלשה סינים עם קונטרה-בס. יותר חשוב מה עושה המשטרה: אצלנו, "בא שוטר, עצר אותם וזה הכל" – למה, הם הפריעו למישהו? בטח גם הכניס להם מכות במעצר עד שהם הודו ברצח כלשהו; אצל הגרמנים, כל מה שהמשטרה עושה היא לשאול אותם "מה קורה פה?" וזהו. הרגישות לזכויות האזרח היא כנראה עוד משהו שאפשר ללמוד מגרמניה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s