מי שמביט בה מאחור

אתמול ביליתי חלק ניכר מאחר-הצהריים בשיטוט בחנות ספרים. זו הסטייה הפרטית שלי, והיא לא פוגעת באף אחד אז אני לא מתנצל. אפילו קניתי משהו – "נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט. עם קלסיקות אי אפשר לטעות, אלא אם כן זה "מובי דיק".

פה ושם קפצה לי לעין עטיפה של ספר. הראשונה היתה העטיפה הזו:

אנחנו לא רואים את הפנים של האישה, רק את הגב, אבל מהעמידה שלה אפשר לנחש שהיא לא שמחה במיוחד. יש צללים מאיימים. והיא לוחצת על הפעמון – משהו הולך לקרות. מי נמצא בפנים, ומה היא רוצה ממנו? לבקש עזרה? להראות לו מה זה? או לה? את רוב הניתוח הזה אני עושה בדיעבד. הרושם הראשוני שלי היה "אשה יפה צריכה עזרה".

בהמשך קפצו לי לעין עוד כמה עטיפות שיש להן הרבה במשותף עם העטיפה הזו. הנה שתיים:

שוב אנחנו מביטים מאחור באישה יפה, או לפחות לבנה, והסיטואציה די ברורה. העלבון בכותרת והעלבון של לעמוד בפינה משקפים אחד את השני. גם אני פעם עמדתי בפינה, בכתה ב', אבל אל תספרו לאף אחד.

הבחורה הזו לא ממש מפנה לנו את הגב, אבל גם את הפנים שלה לא רואים. כנראה שהכנפיים שהיא לובשת קשורות איכשהו לסיפור. כמו בתמונות הקודמות, יש פה משהו אפלולי, איזשהי מצוקה.

אחרי שראיתי את אלו ועוד אחת או שתיים בסגנון, הבנתי שיש פה ז'אנר חדש בכריכות של ספרים. התחלתי לפתח את התאוריה שאולי מישהו בהוצאות-לאור מנסה בכוונה למכור לי את מוטיב העלמה במצוקה, ולעורר בי רגש אבהי מגן והתעניינות בגורלה של הילדה המסכנה. הרמתי את הראש וחיפשתי את ז'אנר "גבר שרואים רק את הגב שלו", אבל לא מצאתי.

אז מה אני חושב על זה? טוב, אם זה ניורו-שיווק, אז הוא באמת טוב, אבל הפעם הוא לא הצליח להם. בכל אופן התמונות מעולות, קשורות גם לטקסט ומלאות רגש, שזה כשלעצמו לא רע. הז'אנר הזה בטוח יותר טוב מז'אנר "ערומה על הכריכה" שפרח כאן בשנים האחרונות, ואותו אני מחרים בפרינציפ. אז לדעתי יש כאן התקדמות. אבל אם יותר לי להיות אוטופי לרגע, הנה מה שאני רוצה: מו"לים יקרים, אם אתם חייבים לפתות אותי עם בחורה על הכריכה, לפחות שתיישיר אלי מבט – ותחייך.

 

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “מי שמביט בה מאחור

  1. אהבתי!

    אני רק חייבת להעיר שבתמונה השלישית מדובר בילדה ולא בבחורה.
    וגם שהתמונות לא עוררו בי הרגשה מגוננת ותחושה של עלמה במצוקה, בטח ובטח שלא הראשונה. עניין מגדרי?

  2. תודה!
    כשאני מסתכל עליה יותר לעומק, זו באמת ילדה. קשה לדעת כשמסתכלים מאחור, וזה לא ממתן את רפלקס האביר על הסוס הלבן 🙂
    וכן, נראה לי שזה עניין מגדרי. בגלל זה אין את ז'אנר "גבר שמפנה גב".

  3. פינגבק: הקטנים של שבוע הספר « תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s