שובה של מתכת רירדן

לפני הרבה זמן בגלקסיה רחוקה רחוקה, חיו הרבה אנשים שמדע בדיוני בשבילם היה חלליות שיורות קרני לייזר אחת על השנייה, חייזרים שדומים להפליא לבני אדם ושדות-כוח. אבל מי שבאמת אוהב מדע בדיוני יודע שזה בסך הכל כלי עלילתי: בואו נשנה משהו קטן ונראה מה זה עושה. כך למשל מצאנו מדע בדיוני במקום הכי לא צפוי: הספר "מרד הנפילים" של איין ראנד, שבכלל עוסק ביחס שבין החברה לממציאים והיזמים שבה. אחד האלמנטים החשובים בעלילה הוא "מתכת רירדן", מתכת שמעולם לא התקיימה.

כמדע בדיוני מהסוג הפופולרי, מתכת רירדן היא באמת לא מי יודע מה: היא פלדה, רק חזקה יותר: אפשר לבנות בעזרתה גשר פשוט ויפה ללא מסבכים; אפשר להסיע עליה רכבות במהירות גבוהה יותר. החלק שלה בעלילה מתחיל בכך שהיא הומצאה ע"י תעשיין פלדה במעבדות של החברה שלו, ובעיקר כדי לחזק את האגו שלו:

האנק: "מדוע שיהיה אכפת לי להציל את טאגארט טראנסקונטיננטל? כלום אינך יודעת שאני רוצה גשר ממתכת רירדן, שאוכל להראותו לכל הארץ?"

דאגני: "כן, האנק, אני יודעת."

האנק: "יש כל כך הרבה אנשים המייבבים כי פסים ממתכת רירדן אינם בטוחים. על כן החלטתי, שאתן להם סיבה אמיתית לייבובים. שייראו גשר עשוי ממתכת רירדן".

(כל הציטוטים מהתרגום של יצחק אברהמי). ואם זה לא מספיק מהפכני שהוא עושה את זה בשביל האגו שלו, יש עוד רגע יקר מפז במסיבת העיתונאים שמתכנסת לרגל חנוכת קו הרכבת הראשון ממתכת זו:

האנק: "מאחר שהנוסחה של מתכת רירדן היא סוד פרטי שלי, ולאור העובדה שייצור המתכת זול בהרבה ממה שאתם יכולים לתאר לעצמכם, אני מקווה לפשוט את עור הציבור בצורת רווח של עשרים וחמישה אחוז במשך השנים הקרובות".

כתב: "אם זה נכון, כפי שקראתי במודעות שלך, כי המתכת שלך תחזיק מעמד פי שלש מכל מתכת אחרת, ובמחיר קטן בחצי, כלום אין הציבור מרוויח במקח?"

האנק: "אה, האם הבחנת בזאת?"

כתב: "האם שניכם זוכרים, שאתם מדברים לצורך פרסום בעיתונות?"

דאגני: "אבל, מר הופקינס, כלום יש סיבה אחרת כל שהיא לדבר איתך, אם לא לשם פרסום בעיתונות?"

ההמשך, לכל מי שצפה בהתגלגלות ענייני וועדת ששינסקי, ברור: אוסף של אינטלקטואלים, פוליטיקאים תאבי כוח ותעשיינים אחרים עם טכנולוגיה פחות טובה, דאגו להחרים ממנו את הטכנולוגיה, כדי לעשות ממנה כפיות. את השאר אני אשאיר לקורא לגלות לבד.

מה שחשוב כאן זה הסיפור והאנשים, לא הפלדה. לכן שמחתי  כש-ScienceDaily דיווחו לא מזמן על פלדה חדשה, שחזקה ב-7% וגם פריכה פחות מפלדה מרטנסיטית, הפלדה הקשה ביותר שידועה לנו. איך עושים פלדה חדשה? משחקים עם אחוזי הפחמן בברזל (את זה כבר עשו בכל כמות אפשרית), וממציאים טיפולי-חום חדשים. מי שיילך ללמוד הנדסת מכונות באוני' ת"א יזכה לעשות זאת במו ידיו – להכניס עוגיות מתכת לתנור ואז לתקוע בהן קיסם יהלום כדי לראות אם הן מוכנות.

מה שמיוחד בטיפול החדש שהומצא, זה שהוא מבוצע בכמה שניות, לעומת שעות עד ימים לפלדות קיימות. ומה שהכי מיוחד: הטיפול הומצא ע"י יזם מדטרויט, במעבדות של מפעל הפלדה שלו, ומדענים בהתחלה התקשו להאמין עד שהם בדקו בעצמם. בדיוק הסיפור של פלדת רירדן, גם אם לא בדיוק אותם ביצועים פנטסטיים. אני נהנה מהסיפור הזה לא כי יש פלדה טובה יותר (זה נחמד), אלא כי הוא מוכיח שהרוח האנושית עדיין חיה ונושמת.