נותנים לשמש לעלות בשדה בוקר

מגדל השמש ביוליך, גרמניה, מואר ע"י שדה מראות

אתמול חזרתי משלשה ימים במדרשת שדה בוקר. המיקום לבד הוא רמז לשיפור במצב הרוח שלי: המרחבים, נחל צין מאחוריך, השקט, הנחלים המשורטטים בירוק על רקע חום ולבן וצהוב, היעלים שעומדות על המצוק – מה עוד אפשר לבקש? (אולי אפשר לבקש לעשות פה פוסט-דוק. נראה.)

טוב, אפשר לבקש גם שמישהו סוף סוף יזכיר לי שתחום המחקר שלי חם ורלוונטי כתמיד, שיש התקדמות ושאולי גם לעבודה האישית שלי יש חשיבות. ובשביל זה בעצם נסעתי את כל הדרך הארוכה הזו – כנס שדה בוקר ה-17 לייצור חשמל מאנרגיית השמש. לא התאכזבתי.

ביום וחצי הראשונים, רוב ההרצאות לא היו בתחום שלי, אלא יותר מהסוג המכונה אצלנו QDG, משום שאחרי חצי שעה של הרצאה, שלשת המילים היחידות שמהנדס מכונות זוכר הן Quantum Dots Good. בכל זאת, אחרי מספיק זמן בתחום אני גם מבין יותר ויותר מההרצאות האלו, ונהנה לראות את ההתקדמות בפיתוח תאים פוטו-וולטאיים יעילים או זולים יותר. בכלל, כל תחום האנרגיה הסולרית עומד כרגע בסימן ההתקדמות בתאים פוטו-וולטאיים וההוזלה הדרמטית שלהם בשנים האחרונות. גם מי שלא מתמצא בתחום יכל לקרוא בעיתוני הכלכלה לאחרונה על איך האוצר רוצה לקצץ את הסובסידיות לחשמל סולרי בגלל הירידה המהירה במחירי הפאנלים.

לסגירת היום הראשון זכינו לקונצרט (מעין מסורת בכנס הזה) – הסופרנו סיוון רותם והפסנתרן יונתן זק ולצידם מקהלה בניצוח אבנר איתי, שביצעו קטעים של המלחין ג'אקומו מאיירבֶּר. הרצאה קצרה על המלחין היהודי הזה גלתה לנו שהוא היה מפורסם ומשפיע, עד שאחד וואגנר (כן, וואגנר הזה) החליט להפעיל לחץ על בתי אופרה כדי שלא יבצעו מאיירבר והשכיח אותו. חלק מהקטעים בקונצרט זכו לבכורה מודרנית לאחר שלא נוגנו 130 שנה ושוחזרו ביזמת דוד פיימן, ראש המרכז הלאומי לאנרגיה סולרית בשדה בוקר. נהניתי מאד מהקונצרט, במיוחד מקטעי המקהלה.

ביום השני קיבלנו תמונה מלאה יותר על התחום, כשלתאים הפוטו-וולטאיים הצטרף סיור בשטח הניסויים של המרכז הלאומי. שם ראינו למשל תחנה של סולל (היום סימנס) שממירה את קרינת השמש לחום ומשתמשת בשמן החם להניע טורבינה. מבחוץ היא נראתה כמו אותה תחנה שכולנו ראינו בתמונות מאז שנות השמונים, אבל האיש של סימנס פירט חלק מהרכיבים שבהם נעשו שינויים במשך הזמן, שהם לא בולטים אבל מביאים לשיפור אינקרמנטלי מתמיד. החלפת מראה, שיפור תוכנה, שינוי מנוע – דברים כאלה [גילוי נאות: אני עובד אצלם]. המשכנו לניסוי של חברת הליופוקוס, שעובדת עם מראות שמרכזות את השמש הרבה יותר משל סימנס; האיש אומר שהפעם הם יודעים מה לעשות עם הטמפרטורה הגבוהה שנוצרת ויכולים להביא את החום לשימוש לפני שהוא מתפזר, ומאד מעניין אותי לדעת איזה פטנטים חדשים יש להם, כי ב-30 השנה האחרונות עוד לא ממש הצליחו עם זה.

בהמשך ראינו גם מערכות שמרכזות את האור לתאי שמש קטנים, מה שנקרא CPV (שזה בגדול התחום שלי, אבל המערכת שראינו עובדת אחרת ממה שאני עוסק בו). סיימנו עם מערכת אחת שרלוונטית לכל סוגי הטכנולוגיה הסולרית: מערכת להרחקת אבק ממשטחים. סרגיי ביריוקוב, בעל העניין, הראה לנו את המשטחים שהוא הניח בחוץ עם משטרי ניקוי שונים – המשטח שלא נוקה כמה חודשים נראה כמו אתר ארכאולוגי, קבור תחת ערימת חול.

במהלך הסיור פגשתי סלבריטי: קנג'י אראקי, שאת השם שלו אני מכיר ממאמרים שאני משתמש בהם למחקר שלי. החלפתי איתו כמה מילים, התקשיתי עם המבטא הכבד, אבל זכיתי לפצות על כך ביום המחרת, כשהרצאת המפתח היומית ניתנה על ידיו, והיתה מרתקת. ההרצאה הזו וכל המושב שלפני עסקו במערכות CPV, עם או בלי T (כלומר – עם או בלי לנצל את החום שהתאים הפוטו-וולטאיים יוצרים מהקרינה שהם לא מצליחים להמיר לחשמל). נדמה לי שההרצאה של אראקי היא זו שהראתה כמה מעט שטח (יחסית) תופסת מערכת CPV לעומת מודולים פוטו-וולטאיים רגילים, שזה חשוב אם מדינה קטנה כמו ישראל רוצה כמות משמעותית של אנרגיית שמש.

באחת ההרצאות ביום השני שמענו גם על אנטנות סולריות (כמו אנטנות רדיו, רק ננומטריות ומתאימות לאורכי הגל של אנרגיה סולרית) ועוד דברים מעניינים.

בין הרצאה להרצאה, כמובן שהדבר החשוב בכנס היה הפסקות הקפה והמפגשים – עם חברים שכבר עברו לתעשייה ואת האנשים מהחברות שלהם, כמו BrightSource למשל, או עם סטודנטים מקבוצות אחרות בארץ. והמפגש החשוב ביותר אולי – עם המדען הראשי של משרד התשתיות, שעשה רושם שהוא מתעניין במיוחד בתחום. בערב השני הוא ישב לשמוע הצעות מכל מי שרצה על איך אפשר לקדם הכי טוב את התחום הסולרי בארץ. נדמה לי שההעדפה שלו היא לממן מחקר על פני לממן התקנות של לוחות שמיוצרים בסין, עמדה שאני תומך בה. אחד ממרצי המפתח שלנו הציע דברים שעשו בבריטניה – לתת למומחים לסקור את כל הטכנולוגיות, לפתוח את הסקירה לציבור ולשאול אותו מה הוא מעדיף. אתם יכולים לנחש איך ההצעה הזו מתאימה לגישה של הביורוקרטיה הישראלית – "הציבור אידיוט, אנחנו נחליט".

מה שלא יוחלט במשרד התשתיות, הרבה אנשים טובים עסוקים בשאלות החשובות. אנחנו הולכים לפתור את זה, ולקבל אנרגיה מהשמש. אופטימי ומעודד ארזתי את חפצי והמשכתי הביתה, מופתע מהגשם שהחליט להגיע פתאום אחרי 3 ימי מדבר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s