אוכלוסין זה פצצות לגבות

לפסימיזם הזה כבר יש מעמד של סלבריטי: האנושות מתרבה. אנשים צורכים משאבים, ויותר אנשים צורכים יותר משאבים. המשאבים מתכלים, ועם יותר אנשים הם מתכלים מהר יותר. "אם נמשיך ככה," אומרים לנו (תנו לי בבקשה מוזיקה של חושך) – "בקרוב לא יישאר לנו כלום!"

התחזית העגומה הזו צפויה להתקיים בקרוב הרבה יותר זמן משההיתוך הגרעיני צפוי להתקיים בקרוב. ההיתוך הגרעיני יהיה כאן "בעוד 20 שנה" בערך מאז שנות ה-50; פצצת האוכלוסין נמצאת כאן עוד מהמאה ה-19 שבה תומאס מאלתוס טען שהאוכלוסייה גדלה למלא את אמצעי הקיום, ושגודל האוכלוסייה נשמר שווה לאמצעי הקיום ע"י ייסורים ורוע. וכמו ההיתוך הגרעיני, גם פצצת האוכלוסין מסרבת לבוא.

גם שלי יחימוביץ' נגד חופש הביטוי

בהתחלה זה נראה מוזר שעם כל התגייסות השמאל נגד גל החוקים לביטול חופש הביטוי בארץ, לא שמענו כמעט דבר משלי יחימוביץ'. באתר שלה אפשר למצוא – בזכוכית מגדלת – אייטם אחד שעוסק בחופש בכלל, במקרה הזה בענייני חשיפת בלוגרים, ועם העיסוק השולי הזה אפשר לחשוד בה שהיא פשוט דואגת לבלוגרים שלה. אבל אין צורך להשתמש רק בראיות נסיבתיות, שכן שלי מספקת לנו ראיות קשות בדמות צעדים ממשיים לכך שחופש הביטוי לא באמת מעניין אותה ואפילו מפריע לה. הדוגמה האחרונה היא ניסיון להרחיב את המגבלות על שדלנים ("לוביסטים") שפורסם היום בדה-מרקר. לפי ההצעה, ששותף לה אביר איכות השלטון חיים כץ ונציג הפוליטביורו דב חנין, ייאסר על לוביסטים להעביר חומר לחברי כנסת ללא שיפורסם במאגר פומבי. לכאורה, זה טוב לשקיפות – אז מה מפריע לי?

אני אדלג מהר על הטענה הטריוויאלית שזה לא אכיף. כל ילד שהחזיק בחיים שלו אייפון יודע את זה. הבעיה האמיתית שלי נובעת קודם כל מכך שההצעה מנסה להשיג שוויון ע"י קיצוץ בחופש ולא ע"י הגדלתו, ושנית מכך שאני לא בטוח שבכלל קיים חוסר השוויון ברמה שמנסחי החוק טוענים.