אוכלוסין זה פצצות לגבות

לפסימיזם הזה כבר יש מעמד של סלבריטי: האנושות מתרבה. אנשים צורכים משאבים, ויותר אנשים צורכים יותר משאבים. המשאבים מתכלים, ועם יותר אנשים הם מתכלים מהר יותר. "אם נמשיך ככה," אומרים לנו (תנו לי בבקשה מוזיקה של חושך) – "בקרוב לא יישאר לנו כלום!"

התחזית העגומה הזו צפויה להתקיים בקרוב הרבה יותר זמן משההיתוך הגרעיני צפוי להתקיים בקרוב. ההיתוך הגרעיני יהיה כאן "בעוד 20 שנה" בערך מאז שנות ה-50; פצצת האוכלוסין נמצאת כאן עוד מהמאה ה-19 שבה תומאס מאלתוס טען שהאוכלוסייה גדלה למלא את אמצעי הקיום, ושגודל האוכלוסייה נשמר שווה לאמצעי הקיום ע"י ייסורים ורוע. וכמו ההיתוך הגרעיני, גם פצצת האוכלוסין מסרבת לבוא.

זה לא שאין עוד אנשים – מאז זמנו של מאלתוס אוכלוסיית כדור הארץ כמעט ריבעה את עצמה. גם אין יותר סבל, למעשה יש פחות: גם במערב יש פחות סבל מב-1900, וגם בשאר העולם שהצטרף לחגיגת הפיתוח בסין, במדינות ה-BRIC, במזרח אירופה, בדרום-מזרח אסיה. במבחן התוצאה, תחזיות פצצת האוכלוסין כשלו לחלוטין.

למה זה קרה? התורה שבפסקה הראשונה (יותר אנשים צורכים יותר משאבים) לא שגויה – היא פשוט לא שלמה. היא תורה פסימיסטית, וכפי שכבר אמרנו בעבר – פסימיסטים הם חצי עיוורים. מה שחסר בתורה זה את הצד החיובי של אנשים – הם לא רק חיים וצורכים, אלא גם יוצרים! ולא סתם יוצרים: התוצרים הכי מעניינים של האנושות הם רעיונות, המצאות ופיתוחים. הם מיוחדים בחוסר הסימטריה שלהם מול הצריכה: אדם אחד לעולם לא יוכל לצרוך בכמות שתשפיע על כל העולם, אבל אדם אחד יכול להמציא מנורת חשמל ולהאיר את העולם, או לכתוב חוקה פוליטית שתאיר את העולם אף יותר.

יתרה מכך – האוכלוסייה על כדור הארץ לא רק גדֶלה, היא גם מצטופפת ביחד: ממש לא מזמן עלה אחוז העירונים בעולם אל מעל 50%, בעוד שבעולם המפותח בלבד מספיקים 2% מהאוכלוסייה כדי להאכיל את כל השאר ואת צפון קוריאה על הדרך. כשאנשים גרים קרוב הם יכולים יותר לשתף פעולה, התקשורת ביניהם קלה יותר, ולכן גם חלק הרעיונות הטובים שנהפכים למציאות ולא אובדים בדרך מתוך כלל הרעיונות גדל גם הוא. חוץ מזה שאנחנו מצטופפים גם אמצעי התחבורה והתקשורת משתפרים, מה שמגדיל עוד יותר את מעגל השיפור המתמיד.

דמוגרפים היום חוזים שהאוכלוסייה העולמית צפויה להתייצב על 9 מיליארד בשנת 2050 ואחר כך אולי לרדת. לאור הצד החיובי של אנשים – דווקא זה אולי צריך להדאיג אותנו. מה אם גם קצב הפיתוח יואט? אני לא חושב שזה יקרה. אנחנו נמשיך להצטופף, נמשיך להקטין את הלחץ על הסביבה וליצור יותר ויותר ביחד – וכשנפתור את עניין הזיקנה, האוכלוסייה תחזור לגדול.

האם כדאי לנו לעודד ילודה? אני חושב שלא: המדיניות הזו כפי שהיא נהוגה היום (קצבאות ילדים ומענקי לידה) נראית כלקוחה ישירות מהצד הפסימיסטי של המשוואה, כשהיא לא מבחינה בין מי שנולד לבערות וסגירות לבין מי שנולד לחברה פתוחה וצומחת.

היורשת לבית אפרתי – נולדת לצד הנכון. מי ייתן ותאירי את העולם ותזכירי לנו את העובדה הפשוטה: אוכלוסין זה פצצות לגבות!

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוכלוסין זה פצצות לגבות

  1. פינגבק: הקפיטל (19): א' הוא א' « תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s