החתיכה החסרה בפאזל

יום אחד הלכתי לישון כמעט מיואש מהמצב, כועס על כל המפלגות, על השחיתות, על הטפשות, על כל מה שאתם כבר יודעים. שכבתי ולא נרדמתי, וחיפשתי מה יכול לעשות מי שרוצה להמשיך לחיות בארץ הזו עם משפחתו, ולא לעשות את מה שכל הבני-זונות דווקא היו רוצים שאנשים כמוני יעשו ולעבור לקנדה/ארה"ב/גרמניה. היום האחד הזה היה במקרה כמה ימים אחרי הנאום של יאיר לפיד בועידת העיר אילת לעסקים, והאפשרות לתמוך בלפיד עלתה כברירת מחדל. אבל השופט הקטן שבי לא נתן לי להתלהב מהר כל כך: מה אם הוא סתם אומר? מה אם הוא כמו כל האחרים? מה אני בכלל יודע עליו? אחרי הכל, בפעם האחרונה שנרתמתי לטובת פוליטיקאי, זה היה אהוד ברק ב-1999, והוא הרס אותי לשנים. אז התחלתי לבדוק, להזכר ולחפש, ומצאתי כמה דברים.

אין הרבה מאמרים ישנים של לפיד באינטרנט, אבל יש כמה מייצגים. למשל "אומרים שהיה פה שמח", או "לו הייתי ערבי". שניהם מזכירים לי את הרושם מקריאת הטור של לפיד, שאין פה עניין של שמאל וימין. גם השמאל וגם הימין מאשימים את לפיד שהוא שייך לצד השני, אבל נראה שהוא לא באף צד. אבל – האם הוא באמצע? מה זה בכלל האמצע? התשובה שלי היא שלא. שלמעשה, החלוקה המעושה של "שמאל" ו"ימין" היא לא ציר, אלא נקודה.

המפלגות שיש לנו בכנסת מייצגות "קשת" של דעות, עם הרבה שמות, מ"חברתי" למפלגות כמו העבודה ומרצ, ועד "לאומני" למפלגות כמו הליכוד, ליברמן, בל"ד והבית היהודי. כל השמות האלה אומרים דבר אחד: יש איזה קולקטיב דמיוני שיש לו רצון אחד (שידוע לפוליטיקאים) והוא עומד מעל הפרט. התפיסה ההפוכה, שאותה לא מייצג כרגע אף אחד, נקראת "הומניזם" והיא אומרת בדיוק את ההיפך: הפרט הוא המטרה הסופית, הקולקטיב הוא האמצעי. כל אחד יודע בעצמו את מטרתו בחיים. מקריאת הדעות שלפיד מביע במאמרים שלו, אני רואה סיכוי לאפשרות שסוף סוף יהיה ייצוג בכנסת להומניזם.

התפישה היא לא רק כותרת, אלא המניע הפנימי – מה שקובע מה הפוליטיקאי באמת יעשה, בלי קשר למה הוא הבטיח. כשיגיע הצורך בפשרה, איזה ערכים ינחו אותו ועל מה הוא יתקשה לוותר. ומישהו שהערכים שמנחים אותו הם הומניזם, ויכולת להבין את כל הצדדים ולמצוא את האמת ביניהם – כזה קשה למצוא בכל מסגרת פוליטית.

גם בנושאים הכלכליים היתה לי סיבה לדאגה, מפני ששמעתי אותו יוצא נגד "הטייקונים" אך מסייג בכך שהוא מעריך את האדם שמתאמץ ויוצר. אז, כמו שאומרים, "באיזה צד אתה?" את התשובה שלי קיבלתי כשנזכרתי בטור שבו לפיד ענה לסטודנטית ששאלה איך לא נשמע קולו בעניין שביתת הסטודנטים של 2007. אני לא מצליח למצוא אותו כיום, אבל אני זוכר שאהבתי אותו מאד. הוא אמר לה בפשטות שהוא לא מסכים עם המאבק, שסטודנטים עשירים דורשים לעצמם דברים שלא מגיעים להם, ושזה בכלל לא מובן מאליו שהם צודקים. אני, באותו זמן, הייתי חבר ב"סטודנטים בלבן" שהתנגדו לשביתה. אז מה שאני מבין מזה הוא שכשלפיד אומר שאדם צריך לקבל את מה שהוא עבד בשבילו, ולא מתנות חינם, הוא מתכוון לזה. הוא לא מתכוון רק לחרדים, אלא לאוכלי החינם באשר הם – חילונים, דתיים, עסקנים, מקושרים ומקומבנים.

נשארה לי רק הבעיה עם הגיוס השווה לכולם, שאיתו אני בעיקרון מסכים בתנאי שהוא שווה לאפס. אבל גם זה לא הכי נורא, כי מבין כל המפלגות בכנסת, היחיד שמסוגל לבוא לעניין מהצד ההומניסטי, ושאיתו, לכן, יש סיכוי לקיצור השירות, הוא מי שעוד אינו בכנסת – יאיר לפיד.

אז עם כל הציניות, וכל הנסיונות למצוא פגם, אני חייב להודות ביני לביני שהאופציה הכי טובה למצביע ההומניסטי היא האופציה של יאיר לפיד. אני כבר התנדבתי לעזור, ואתם?

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “החתיכה החסרה בפאזל

  1. קיימת כבר כמה שנים מפלגה שההומניזם והחינוך להומניזם הוא עיקר המצע שלה- מפלגת אור, שפועלת להפרדת דת ממדינה. הבעיה היא שהיא עוד לא עברה את אחוז החסימה. לצערי, אני מניחה שלפיד לא יצטרף אליה (למרות שנראה שהעמדות שלו מאוד תואמות את המצע שלה), אבל לדעתי עדיף לבחור בהם מאשר במפלגה שלפיד יקים אם אתה מחפש אדם שנאמן למילה שלו ולא ימכור את עצמו בשביל דיל קואליציוני.
    http://orr.org.il/

    • ענבל, ההסתייגות היחידה שלי מ"אור" היא שבאמת הייתי רוצה שהפעם הקול שלי יעבור את אחוז החסימה. ביברמן מפחיד אותי מדי. יהיה נחמד באמת לראות שיתוף פעולה.

  2. פינגבק: יאיר לפיד בכפר חיים – סיכום « תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s