חרם הספר העברי

מאז הקיץ האחרון דומה שיותר ויותר אנשים סוף סוף מבינים שברית טמאה של עסקים קרובים-לצלחת וחברי-כנסת (רשעים או טיפשים, אתם תחליטו) עושה עלינו סיבוב ומעלה לנו את המחירים על ידי מכסים, חסמי כניסה למתחרים ורגולציה חונקת מכל סוג ומין. אבל בזמן שהציבור מתחיל להפליא זעמו בחטיפי שוקולד למיניהם, מתכננים כבר זמן-מה לעשות עלינו סיבוב בתחום חשוב בהרבה.

היום מופיעה ב"הארץ" הצעת חוק חדשה של שרת התרבות לימור לבנת. לפי ההצעה, מחירם של ספרים חדשים יקובע לשנה וחצי, ייאסר להציע אותם במבצע, ייקבע חלקו של הסופר בתמלוגים וייאסר על החנויות להעדיף מו"ל מסוים על המדפים. החוק הזה התחיל כניסיון סחיטה של סטימצקי, והיום גם היא לא תומכת בו – אבל הפוליטיקאים טובי הלב שלנו בשלהם.

קודם כל, מה החוק מנסה להשיג? לפי הציטוט שהעיתון מביא מפי לבנת, "החוק יוביל למציאות חדשה שבה סופרים יוכלו להתקיים בכבוד, אבל הרווח העיקרי יהיה של החברה בישראל." עם זאת, ליו"ר התאחדות המו"לים יש דעה שונה לגבי מטרת החוק: "הממשלה עוצרת את הסחיטה המתמשכת של הוצאות הספרים, של הסופרים ושל היוצרים הפעילים בענף". אז רגע, הסופרים הם כאן הסוחטים או המסכנים? בכל מקרה, מעבר למטרה המוצהרת של לבנת, אפשר לראות כאן את המטרה האמיתית מבצבצת: לאפשר למו"לים להרוויח יותר ולשלם לחנויות הספרים פחות. השאלה היא רק – על חשבון מי?

קודם כל, על חשבון הסופרים. אומרים לנו שהסופרים יקבלו אחוז מובטח מהתמלוגים. לא ברור אם בספירת השקלים הסופית זה יהיה פחות או יותר ממה שהיום (ונגיע לזה מייד), אבל בטוח שתהיה לזה השפעה דומה לשכר המינימום: מו"לים יחשבו פעמיים אם להתעסק אם סופרים שלא בטוח שייצרו רווח מספיק לכיסוי התמלוגים האלו, והתוצאה תהיה התמקדות הולכת וגוברת בסופרים מבוססים על חשבון הצעירים והמבטיחים. אותה חשיבה שהביאה לאירופה אבטלת צעירים של כ-20%, תגרום לסגירת שערי הספרות העברית בפני משתתפים חדשים. וכאן המקום לציין שלא רק הסופרים יפסידו כאן, אלא התרבות עצמה שתקפא על שמריה. אבל מה אכפת ללבנת, היא עוד מתגעגעת לימי האחדות הלאומית של תקופת המנדט הבריטי.

שנית, על חשבון הלקוח – אנחנו. אם החוק אוסר על רשתות לקבל הנחות מהספקים, לרשתות יש שתי אפשרויות: לגבות מאיתנו מחיר גבוה יותר, או ללכת מראש על ספרים זולים יותר, שמחירם משקף מראש ציפיה להצלחה לא גדולה, כלומר שמדברים פחות לקהל. מבחינתנו מדובר במחיר גבוה יותר או איכות נמוכה יותר.

למה בכלל המחירים כל כך נמוכים בשנים האחרונות והמבצעים עמוקים כל כך? בזכות הדבר הזה שהפוליטיקאים שלנו כל כך שונאים, עם כל הדיבורים להיפך: תחרות! בין סטימצקי לצומת ספרים למשל, אבל אני גם רואה סביבי לא מעט חנויות עצמאיות.

כדי למנוע את הפגיעה בי ובתרבות הישראלית על ידי קבוצת קרובים לצלחת, אני מכריז בזאת, שאם החוק הזה יעבור, אני עם קניית ספרים עבריים גמרתי. במקום ללכת לחנות באזיקים, אני אלך לספריה, אשאיל מחברים ואקנה ספרים באנגלית או גרמנית. יש לי חלופות להכתבה הזו מלמעלה, ואני מתכוון לנצל אותם.

מסכימים? ספרו לחבריכם.

עדכון: באתר התנועה הליברלית החדשה מביאים מספרים על מה מה החוק הזה יעשה לנו.

5 מחשבות על “חרם הספר העברי

  1. פינגבק: הקטנים של שבוע הספר « תפרים

  2. פינגבק: סיפור על סיפור | צדק 2.0

  3. פינגבק: למה ספרים זולים ? | צדק 2.0

  4. פינגבק: פעולה אנושית (14-15): הדינמיקה של השוק והמשק | תפרים

  5. פינגבק: דניאל שואל: מה ההבדל? זה של טייקון, זה של מחבל! | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s