למה לצאת לשנת שירות

בהתחלה לא הרגשתי נוח לכתוב את הפוסט הזה: אני פונה למי שיכולה להיות אמא שלי (בבחינת "לא תלמד ביצה את התרנגולת עצה"), בעניינים שאני לא באמת יכול להוכיח עם מחקרים וסטטיסטיקה ואפילו הלוגיקה עמומה במקצת. אני מרשה לעצמי לדבר בגלל שני דברים: אחד, גם אם הניסיון שלי באופן כללי לא גדול כמו של קהל היעד, בדיוק בנושא הזה יש לי ניסיון שלא להרבה יש: עשיתי שנת-שירות. ושני, אני חושב שלנקודת המבט שלי יש סיכוי לעשות טוב למישהי. אז הנה הדעה שלי. טוב – טוב, לא טוב – לא כסף.

ג' – אמרת לי ליד המנגל ביום העצמאות שאת לא מוכנה שהבת שלך תצא לשנת שירות, כי את תצטרכי לתמוך בה במהלך השנה, וכל זה בשביל שהיא תתן למדינה יותר משהיא ממילא תצטרך לתת בצבא ותמורת התעלמות מצד המדינה בהמשך. אני לא הולך להתווכח עם זה אפילו לשניה. גם אם המניע הראשון שלי לצאת לש"ש היה אלטרואיסטי, היום אני כבר לא מאמין בזה. אני לא חושב שאף אחד צריך להקריב את עצמו היום בשביל כולם ללא תמורה, ואני בכלל תומך בצבא מקצועי.

המשוואה היחידה שמעניינת אותנו, נראה לי, היא זו: האם הילדה תקבל מהשנה הזו, מבחינה אישית, משהו שמספיק להצדיק את ההשקעה. הרי משקיעים בה: חוגים, צופים, חסכון לאוניברסיטה, וכו' – והכל כדי לתת לה את הבסיס לחיים מוצלחים ומאושרים. הטענה שלי כאן היא שאת ההחזר הטוב ביותר על ההשקעה אפשר לקבל דווקא בשנת שירות. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הקפיטל (3): גלגוליו של דינר

הפרק השלישי של "הקפיטל" עוסק בממון. "מה זאת אומרת עוסק בממון," תשאלו – "הרי אדם יכול לעסוק בממון כל חייו!" זה באמת נושא גדול, ולכן הפרק מתחלק לשלשה חלקים. בלי קשר למה שמרקס התכוון, אני רואה את שלושת החלקים ככה: בחלק הראשון, דיונים על אינפלציה. בחלק השני, טרחנות אין-קץ עם כמה מרגליות בתפזורת. בחלק השלישי מופיע נושא המוסריות של צבירת אוצר, וחושף משהו מהדעות הקדומות של הכותב. זה פרק ארוך, אבל יש כל הזמן הערות שוליים שתוקפות את ריקרדו ואדם סמית, כאתנחתות קומיות בין לבין. חלק-חלק נתקוף את הפרק ונוכל לו! להמשיך לקרוא

הקפיטל (2): ערך החליפין, סיפור אחר

אחד הדברים המפתיעים שלמדתי בשיעורי תנ"ך בתיכון הוא שיש בספר בראשית שני סיפורי בריאה שונים: בפרק א' וב' יש את הסיפור הנוסחאתי והמסודר, שבא ממקור כהני, ובפרק ג' יש סיפור אחר, עממי יותר. בסופו של דבר זה לא משנה: העולם קיים. וגם, אם נשאל מישהו דתי, בטוח תהיה לו פרשנות על איך שני הסיפורים מסתדרים אחד עם השני; אין סיבה שלא, אם אפשר להגיד "שמור וזכור בדיבור אחד". בפרק השני של "הקפיטל", מרקס מנסה לעשות לנו תרגיל דומה, אבל את מרקס אנחנו הולכים לשפוט בסטנדרטים מחמירים של לוגיקה, הוא לא יקבל מאיתנו את ההנחה שמקבלים דתיים.

כזכור מהפוסט הקודם בסדרה, מרקס מסביר את העובדה שניתן לבטא את ערכם של חפצים שונים בתכלית באמצעות אותה הסחורה (ממון, כסף) על ידי הטענה שיש בכל הסחורות תכונה משותפת – זמן העבודה (בהספק ממוצע חברתי) שהושקע בהן. מה שעוד זכור מהפוסט הקודם שלי הוא שהטענה הזו מכילה קפיצה לוגית מפה עד הירח, ושיש הסבר נוסף, מקובל יותר היום, לפיה ההיצע והביקוש קובעים את ערך הסחורה. בפרק 2 של הקפיטל, מרקס מספר לנו בדיוק את סיפורו של ההיצע והביקוש כקובעים את ערך הסחורה. תוך כדי כך, הוא מזכיר גם את תפקידו של האינדיווידואל בתהליך: להמשיך לקרוא

לונה לאבגוד: מופנמת רגילה לגמרי

נהניתי מאד מההרצאה "לונה לאבגוד: לא רק שנורקקים" בכנס עולמות אתמול. לונה היא אחת הדמויות האהובות עלי בסדרת "הארי פוטר", אולי השניה אחרי הרמיוני, וכל התעסקות בה היא כיפית. אבל גם היתה בהרצאה הזו החמצה כלשהי: נושא הכנס השנה הוא שיגעון, וקיוויתי לשמוע עוד מנקודת המבט הפסיכולוגית על לונה, ולמה היא לא המשוגעת שכולם אומרים שהיא. מכיוון שלא שמענו שום דבר פסיכולוגי מקצועי, נותר לי להשלים את הפינה הזו כאן.

נדמה לי שהמפתח להבנת לונה הוא העובדה שהיא אינטרוורטית – מופנמת. הציר הפסיכולוגי של מופנמות/מוחצנות הוא כנראה הציר המבוסס ביותר מחקרית בענייני אישיות. למדתי עליו הרבה מהספר  The Introvert Advantage שקראתי שוב לא מזמן (בקיצור TIA). הציר הזה משפיע על כל כך הרבה דברים, שנדמה לי שקל הרבה יותר להבין כל דמות אם מצליחים להחליט איפה היא על הציר הזה. להמשיך לקרוא

הקפיטל (1): ערך החליפין

כבר בקורס הדרכה בצופים למדתי שאם סיפרו לך משהו על חניך לפני שפגשת אותו, נטיית לבך תהיה לראות בו את מה שסיפרו לך, וכך גם תתייחס אליו. אז תמיד השתדלתי לשפוט לבד אנשים חדשים, בלי להקשיב יותר מדי למה שאומרים לי עליהם. אותו העקרון עובד אצלי עם ספרים ורעיונות: אני מנסה תמיד לקרוא משני הצדדים ולהחליט לבד.

את "הקפיטל" מאת קרל מרקס אני מתכנן לקרוא כבר שנים. את רוב הספרות הסוציאליסטית שקראתי כיסיתי בשנת-שירות לפני הצבא, ומעט אחרי הצבא. בשאר הזמן קראתי הרבה ספרות ליברלית, וגם הרבה הפרכות של הקפיטל. כל זה נשמע מאד משכנע, אבל עד שלא קראתי לבד, כל מה שיש לי לעשות זה להאמין לאחרים. ואולי אף אחד לא ייצג נאמנה את מרקס? ועכשיו נקרתה לי הזדמנות. הקפיטל יצא בהדפסה מחודשת, עם הקדמה מאת יפתח גולדמן, שאותו פגשתי בקיבוץ "תמוז" בשנת-שירות שלי וגם בהזדמנויות אחרות, והשם הזה עודד אותי לעשות סוף סוף את הצעד ולהתחיל לקרוא. ואם כבר לקרוא, אז למה לא לכתוב יומן קריאה? להמשיך לקרוא