הקפיטל (1): ערך החליפין

כבר בקורס הדרכה בצופים למדתי שאם סיפרו לך משהו על חניך לפני שפגשת אותו, נטיית לבך תהיה לראות בו את מה שסיפרו לך, וכך גם תתייחס אליו. אז תמיד השתדלתי לשפוט לבד אנשים חדשים, בלי להקשיב יותר מדי למה שאומרים לי עליהם. אותו העקרון עובד אצלי עם ספרים ורעיונות: אני מנסה תמיד לקרוא משני הצדדים ולהחליט לבד.

את "הקפיטל" מאת קרל מרקס אני מתכנן לקרוא כבר שנים. את רוב הספרות הסוציאליסטית שקראתי כיסיתי בשנת-שירות לפני הצבא, ומעט אחרי הצבא. בשאר הזמן קראתי הרבה ספרות ליברלית, וגם הרבה הפרכות של הקפיטל. כל זה נשמע מאד משכנע, אבל עד שלא קראתי לבד, כל מה שיש לי לעשות זה להאמין לאחרים. ואולי אף אחד לא ייצג נאמנה את מרקס? ועכשיו נקרתה לי הזדמנות. הקפיטל יצא בהדפסה מחודשת, עם הקדמה מאת יפתח גולדמן, שאותו פגשתי בקיבוץ "תמוז" בשנת-שירות שלי וגם בהזדמנויות אחרות, והשם הזה עודד אותי לעשות סוף סוף את הצעד ולהתחיל לקרוא. ואם כבר לקרוא, אז למה לא לכתוב יומן קריאה?

בינתיים אני מתמודד עם הפתיחה של מרקס על ערך החליפין של הסחורה, ולצערי כבר כאן יש לי בעיות. מרקס מצביע על כך שלסחורות יש ערך חליפין שלא תלוי בערך השימוש שלהן. למשל, טון חיטה יכול להיות שווה כך וכך קילו ברזל או – בו-זמנית – כך וכך מטר בד. מכיוון שערך החליפין משתנה כל הזמן ובכל מקום, הוא לא מייצג לדעתו את ערך השימוש של הסחורה, ונשאלת השאלה מה ערך החליפין כן מייצג.

כאן מרקס מבצע קפיצה לוגית בגודל של הגראנד-קניון, ומניח שהערך הזה מייצג עבודה אנושית – ועבודה זו נמדדת בזמן. למי שלמד מספיק פיזיקה בתיכון כדי להתרעם ישר לזכר העובדה שעבודה נמדדת לא רק בזמן אלא במכפלה של זמן והספק, מרקס מכיר בכך ומגדיר את העבודה הפשוטה הממוצעת החברתית הדרושה לייצור מוצר מסויים, שאת הזמן של עשייתה אנחנו סופרים. כלומר – ערך החליפין לפי מרקס מייצג זמן עבודה בהספק ממוצע. כל עבודה, מורכבת או מיוחדת ככל שתהיה, ניתן לדבריו לייצג כך.

למה אני אומר שזו קפיצה לוגית? כי אזרח המאה ה-20 יכול להציע לפחות עוד דבר אחד שערך החליפין יכול לייצג, שאין שום סיבה לחשוב שהוא שקול להצעה של מרקס. גם כאן מדובר בממוצע חברתי כלשהו, אבל אחרת: ערך החליפין, כפי שאנו יודעים היום, נקבע ע"י היצע וביקוש. כשאני נכנס לחנות שלא מכירה אותי אישית, המחירים מייצגים היצע וביקוש ממוצעים שהמחיר נקבע לפיהם בתהליך דינמי שמכליל את ההעדפות של מכלול הקונים (והנשארים בבית) ושל מכלול היצרנים.

ההבדל בין הממוצע שמבוטא בהיצע וביקוש לבין העבודה הממוצעת של מרקס, הוא במה שזה אומר עלינו. בעוד שהמדד של מרקס מנתק את ערך השימוש במוצר מערך החליפין שלו – במדד ההיצע והביקוש, ערך השימוש של המוצר הוא מרכזי. עקומת הביקוש נקבעת ע"י השווי של כל מספר יחידות לקונה. יש הרבה קונים, שכל אחד אולי מייחס שווי קצת אחר למוצר, ויחליט אם לקנות או לא במחיר מסויים לפי שיקולים קצת אחרים – אבל לפי שיקולים שקשורים לשווי השימוש. אמנם גם מרקס מזכיר שחייב להיות ערך שימוש כלשהו, אבל רק בעזרת היצע וביקוש אנחנו יכולים להבין למה, ולראות קשר רציף בין ערך השימוש לבין הביקוש (לא בהכרח המחיר). הכנסת ערך השימוש כעניין מרכזי בקביעת ערך החליפין הופכת את ערך החליפין לערך רציונלי שנקבע ע"י ההחלטות הרציונליות של אנשים בודדים. האדם הופך להיות יותר ממכונה – הוא שכל השוקל ומחליט אם הוא מעדיף את טון החיטה או את כמות הברזל שהיא מייצגת כרגע.

בנוסף, בעוד קביעת הערך של מרקס היא חד-צדדית ותלויה בזמן העבודה בלבד, קביעת הערך על ידי שיפוט רציונלי של אנשים כוללת בתוכה גם את המוכרים שצריכים להחליט אם בערך הביקוש כרגע הם רוצים להמשיך לייצר, ולמי הם רוצים למכור. אם הערך נמוך מדי לטעמו של יצרן, הוא חופשי לצאת מהשוק ולהשאיר אותו למתחריו ולקונים המוכנים לשלם יותר. קביעת הערך היא פעולה הדדית.

ההבדל האחרון הוא שאם ערך החליפין נקבע ע"י בני אדם, הרי שיש חשיבות להבדל בין בני אדם, והממוצע עצמו, גם אם הוא עזר שימושי, אינו בעל משמעות יותר משממוצע עומק הנהר משמעותי עבור אחד שטבע בנהר שעומקו הממוצע שישה ס"מ. אדם שמסוגל לבצע את השיפוט הרציונלי הטוב יותר, שמשקיע במציאת המוצר הטוב ביותר, שמוכר יכולת רבה יותר – יהיה במצב טוב יותר ממי שלא.

אני עוד לא יודע לאן מרקס זורם עם ההגדרה שלו, אבל כרגע היא חסרת משמעות בעיני. ייתכן שבהמשך הקריאה אני אגלה שהוא עושה בהגדרה שלו שימוש סביר כלשהו, אבל בכל מקרה ערך החליפין לפי מרקס בוודאי לא מייצג שום דבר בעל משמעות מוכרת בכלכלה. ערך החליפין של מרקס הוא מין טאוטולוגיה נוחה ("יש ערך חליפין, לכן יש למוצר תכונה פנימית אחידה כלשהי, והיא קובעת את ערך החליפין") שהוצמד לה השם "זמן עבודה" על ידי הגדרת ממוצע שרק עבורו יש למושג משמעות כלשהי. התחלה לא טובה עבור מרקס – נראה אם בהמשך הספר הוא יתאושש.

14 מחשבות על “הקפיטל (1): ערך החליפין

  1. פינגבק: הקפיטל (2): ערך החליפין, סיפור אחר « תפרים

  2. טוב, לאחר מחשבה בנושא אני רוצה להזכיר כי בחירה בעבודה אנושית איננה שרירותית. מרקס לוקח את הרעיון (ואת מבנה החלוקה לערך שימוש וערך חליפין) מאדם סמית. ואילו סמית בתורו בונה על ג'ון לוק. תהליך בו האדם "מערב את עמלו במשאבים" של לוק הוא התהליך הבסיסי העומד לנגד עיניו של סמית, כשהוא מתאר את הקשר בין הערך לעבודה המושקעת במוצר.

    • כן, זה למעשה די ברור בטקסט, שמרקס נשען כאן על מוסכמה של הכלכלה דאז – אבל זה עדיין לא מספק לי הסבר, ועדיין (כפי שכתבתי על הפרק הבא) עומד בסתירה להסברים אחרים לערך הסחורה.

      • רק להזכיר כי ההבדל העיקרי בין הקלאסים לנאו-קלאסים הם כיווני תפיסה של סוגיית הערך. סמית מציג את זה כך – ככל שאתה משקיע יותר עבודה במשהו, הדבר הזה הוא יותר בעל ערך.
        הנאו-קלאסיים יגידו הפוך – ככל שאתה מעריך משהו כך אתה משקיע בזה יותר מאמץ.

        • והאינטגרציה של שני הכיוונים היא שהכיוון הקלאסי משתתף בציור עקומת ההיצע, בעוד שהכיוון הנאו-קלאסי משתתף בקביעת עקומת הביקוש. בכל מקרה נדרשות ההערכות של שני הצדדים, ובכל מקרה המחיר הסופי לא תלוי בשום מדד אובייקטיבי של כמות העבודה – בטח שלא בזמן העבודה.

  3. פינגבק: הולך וגובר הדור « תפרים

  4. פינגבק: הקפיטל (5,6): הפרש פוטנציאלים « תפרים

  5. פינגבק: הקפיטל (19): א' הוא א' « תפרים

  6. פינגבק: הקפיטל (סיכום): למה הספר הזה עוד רלוונטי? | תפרים

  7. פינגבק: פעולה אנושית (16): מונופולים | תפרים

  8. פינגבק: העגלה הריקה של מדעי הרוח | תפרים

  9. פינגבק: "הפילוסופים הארציים"/ מאת רוברט היילברונר – ביקורות ספרים ומאמרים

  10. 1.מרקס לא מבצע קפיצה לוגית כי הוא לא מניח שערך החליפין של המוצר מייצג עבודה אנושית. הוא מניח שערך המוצר מייצג עבודה אנושית.
    2."יש הרבה קונים, שכל אחד אולי מייחס שווי קצת אחר למוצר, ויחליט אם לקנות או לא במחיר מסויים לפי שיקולים קצת אחרים – אבל לפי שיקולים שקשורים לשווי השימוש." קשורים לשווי השימוש באיזה מובן? שווי השימוש של ציור שמוצג במכירה פומבית משתנה מדקה לדקה בעשרות ובמאות אחוזים? האם שווי השימוש של דירה בצפון ת"א משתנה כשקבוצת משקיעים מחו"ל מחליטה להשקיע בדירות שם בגלל עליית האנטישמיות בצרפת? למה אתה קורא שווי שימוש? בוודאי לא למה שמרקס קורא שווי שימוש.

    • 1. יש רק שני ערכים למוצר אצל מרקס: שווי השימוש, וערך החליפין. בפרק הזה, מרקס מדבר על התופעה המוזרה, שבכלל קיים ערך חליפין שנקוב בכסף. זו התופעה שהוא מנסה להסביר ועל ערך החליפין הוא אומר שהוא מייצג עבודה אנושית. זה מה שכתוב בספר, מצטער. מה זה בכלל "ערך המוצר"? אצל מרקס אין מושג כזה. רק שני הדברים שציינתי מופיעים אצלו.
      2. אכן, אחד הדברים שמרקס פספס בענק הוא ששווי השימוש הוא לא רק סובייקטיבי, אלא גם עלול להשתנות במהירות ובחדות. למשל כאשר השימוש במוצר הוא ככסף – כמשהו שאחרים יהיו מוכנים לעשות עבודה תמורתו. או כאשר הנסיבות משתנות, ומוצר שהיה מוערך מאוד מפסיק להיות כזה (מוצרי אפנה למשל) וכו'. לכן גם תהליך הקביעה של מחיר ע"י היצע וביקוש לא בהכרח מתייצב אף פעם, והוא תמיד נע בדינמיות לעבר שיווי המשקל. אבל כדי להרחיב על כך, תצטרך לעבור ליומן הקריאה של "פעולה אנושית", כי למרקס לא היה מה לומר על כך. הנה זה כאן:
      https://tfarim.wordpress.com/2013/09/12/human-action-8/
      אבל האמת שאני ממליץ לקרוא את הסדרה מההתחלה:
      https://tfarim.wordpress.com/2013/03/07/human-action-1/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s