הקפיטל (5,6): הפרש פוטנציאלים

סוף סוף מרקס מספק לנו מהלך לוגי מעניין בפרקים 5,6, שעוסקים במקורו של עודף הערך, או כיצד נוסף ערך חליפין לסחורה בתהליך העבודה. מעניין אבל לא נכון, מכיוון שהוא נשען על אותה הנחת יסוד שגויה מפרק 1. אבל לנו יש מסלול ניתוח מקביל בסדרת הפוסטים הזו, בו אנו לוקחים את הניתוח של מרקס ומנסים להבין מה היה קורה אם הניתוח היה מופעל על הנחות יסוד טובות, ובמסלול המקביל הזה המהלך החדש של מרקס דווקא יכול להביא למחשבות מעניינות.

אבל לפני כן, לי ולמרקס יש וויכוח שנמשך עוד מפרק 4, לגבי מי מוסיף עבודה לחומר הגלם כדי להפוך אותו למוצר. אני טענתי שמכיוון שבצדק, עבודה מנטלית נכללת בהגדרת העבודה של מרקס, הרי שגם בעל ההון מוסיף עבודה מסוגים שונים. מרקס מגיב:

ידידנו, זחוח-דעה עד עכשיו בזכות ההון שבידו, עובר פתאום לעמדתו הצנועה של פועלו: כלום אני עצמי לא עבדתי? לא עשיתי עבודה של מפקח, של משגיח-עליון על עבודת הטוֹוה? כלום אין גם עבודתי זו יוצרת ערך? משגיח-העבודה שלו גופו וכן גם המנהל שלו מושכים כתפיהם. [עמ' 155]

כלומר, מכיוון שגם את העבודה המנטלית יכול בעל ההון לקנות, שוב אינו מוסיף דבר לעבודה. אבל לתשובה הזו יש שלוש בעיות. ראשית, היא רק מעבירה את הבעיה לרמה אחרת, שכן מישהו צריך לפקח על המפקחים ולנהל את המנהלים, אם רוצים שיפעלו לפי חזונו של בעל ההון ולא לטובתם האישית, כמנכ"לים בחברות ללא גרעין שליטה ששודדים את בעלי המניות במשכורות מנופחות. שנית, הוא מתאר רק חלק של העבודה המנטלית שמושקעת במוצר, ולא לשווא אינו אומר "היזם שלו מושך בכתפיו". קשה מאד למצוא בשוק יזמה להשכרה (לא בלתי אפשרי אבל קשה). ושלישית – הוא מצמצם את הדיון לחברות גדולות שבהן אכן יש היררכיה ניהולית. אבל בעל החנות הקטנה הוא המפקח והמנהל כאחד, בעל בית המלאכה הבינוני יכול להעסיק מפקחים אבל להיות המנהל, וכדומה: בחברה שבה פיזור רחב של גדלי חברות, בעל ההון הוא בהרבה מקרים גם אחד מהעובדים שמרקס הזכיר.

ועכשיו לדברים המעניינים. בפרק הקודם אמרנו שיש פער ערך בין חומרי הגלם לבין התוצר הסופי, ושהפער הזה מושלם ע"י עבודה שמוסיפה ערך. מרקס אומר שרק הפועל מוסיף עבודה, אנחנו במסלול המקביל אומרים שגם בעל ההון. לא משנה. מה שלא שמנו לב אליו בפרק הקודם, מרקס אומר לנו עכשיו: בעל ההון אמנם משלם לפועל את ערך העבודה הדרושה לאחזקתו, אבל בתמורה הפועל עושה עבודה רבה יותר. ערך החליפין של הפועל הוא x עבודה, ערך השימוש של הפועל הוא y > x עבודה. כלומר, יש הפרש עבודה שנובע מיכולתו של הפועל לעבוד יותר מהדרוש לצורך קיומו. את כל ההפרש הזה, אומר מרקס, לוקח בעל ההון.

במסלול המקביל שלנו, אנחנו יודעים שבעל ההון משלם לפועלו יותר מאת מקביל העבודה המינימלית הדרושה למחייתו ומחיית ילדיו. הדוגמה הכי קרובה אלינו היא מדינה כמו גרמניה, שבה אין שכר מינימום ובכ"ז הפועלים בכל הענפים מקבלים יותר מהדרוש לצריכת מינימום הקלוריות היומי, קניית בגדים זולים וקורת גג. ויש את המועסקים בהיי-טק, שבפירוש מקבלים יותר. והאמת היא שאם פועלים היו מקבלים את מינימום המחיה בתקופת מרקס, האוכלוסייה לא היתה גדלה כפי שגדלה. אבל אנשים עברו מהכפר לעיר כי רק בעיר הם יכלו לקבל יותר מכפי מחייתם.

במקום זה, אנחנו זוכרים שבעל ההון קונה את זמן העבודה של פועלו במחיר שנקבע לפי היצע וביקוש. במקום שבו יש מעט מדי ידיים עובדות, הפועל לוקח חלק גדול יותר מסכום הפרשי הפוטנציאלים של עבודתו ועבודת בעל ההון. למעשה, בתחומים כמו עיבוד שבבי בישראל, אפשר להרהר שמא שכרו של הפועל עובר את הפרש הפוטנציאלים שלו ומושלם בעזרת הפרש הפוטנציאלים של בעל ההון. ניצול של בעלי ההון? אולי עליהם לפתוח בשביתה.

יתר על כן, אפשר להרחיב את הרעיון של הפרש הפוטנציאלים מעבר לפועל ובעל ההון. מוצר אחד שמייד קופץ לראש, המכיל יותר עבודה מהדרושה להפקתו, הוא הנפט. בכל ליטר נפט יש כ-40 מגה-ג'אול של עבודה, הרבה יותר מהעבודה שהשקיעו בו המשאבות ומכונות הקדיחה. אמור מעכשיו: אל בריכת הפוטנציאל אוספים את ההפרשים של הפועל, בעל ההון, ובעל מקור האנרגיה, ומחלקים אותם מחדש לפי היצע וביקוש. לכן, בימים כמו היום, כשיש ביקוש גבוה לנפט, הסעודים נהנים מהפרש הפוטנציאלים של כולנו.  אבל בכל מקרה, אף אחד מהמשתתפים לא היה מקבל כלום לבד – כדי לקבל חלק מעוגת הפוטנציאלים, צריך לתת מרכיב לאפייתה. וכאן מתבטא באופן מורכב יותר העקרון של סחר בין אנשים שמשתלם לכל הצדדים המעורבים.

אפשר גם אולי להרחיב את העיקרון הזה עוד, ולטעון שגם בחומרי הגלם יש הפרש פוטנציאלים. לחוטים למשל יש פוטנציאל להפוך לבד, אבל יצרן שיקנה כחומר גלם קרשים במקום חוטים לא ייהנה מההפרש הזה. אפשר גם לשאול אם באמצעי הייצור, המכונות, יש הפרש פוטנציאלים. בפרק 6, מרקס מנסה לטעון שהעבודה היחידה שאמצעי הייצור מוסיפים מגולם במה שהיום קוראים לו פְּחָת – שחיקת המכונות. אני אשאיר כתרגיל לקורא את שאלת הפרש הפוטנציאלים שבמכונה.

בפרק הבא יש כותרת משנה "דרגת-הניצול של כוח העבודה". יהיה שמח, השארו עמנו.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “הקפיטל (5,6): הפרש פוטנציאלים

  1. 🙂
    בדיוק סיימתי טיוטה של פוסט דומה והקדמת אותי..
    אז בכל זאת אזרוק את תרומתי הקטנה לפני הפרסום שלי:

    כדאי לשים לב שהשיטה של המרקסיסטים להפיץ את השטויות שלהם היא בעיקר ע"י הפעלת מניפולציות רגשיות והסתרת התורה עצמה; הרי הכשלים של ראיית העולם שלהם ברורה לכל, ומה שנשאר להם לעשות זה בעיקר לצעוק "ניצול! ניצול!" אבל מעולם לא יעסקו בהגדרה של המושג.

  2. פינגבק: הקפיטל (7,8): קאזוס בלי « תפרים

  3. פינגבק: הקפיטל (10,11): מְעֵבֶר לפועל היחיד « תפרים

  4. פינגבק: הקפיטל (סיכום): למה הספר הזה עוד רלוונטי? | תפרים

  5. פינגבק: פעולה אנושית (21-24): עצביהם כסף וזהב, מעשה ידי אדם | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s