נשים מוקטנות

זה כבר יותר משנה מאז שכתבתי על גורלה העגום של בת' מארץ', שנולדה וגדלה ללא שום אגו. היא כמעט מתה ממחלה בגלל זה, והבריאה ממנה רק כדי לדעוך למוות. בזמן האחרון נתקלתי בנושא הזה שוב, פעמיים: בעוד דמות ספרותית, וגם בילדה אמיתית אחת, שאם יש לה מזל תצליח להמנע מאותו גורל.

הדמות הספרותית היא זו שעליה אני יודע הכי הרבה, אז נתחיל ממנה. קתרין הלסי (קייטי) היא דמות משנה בספר "כמעיין המתגבר", שאת התרגום החדש שלו גמרתי לקרוא שלשום. היא מסיימת את תפקידה באמצע הספר ומקבלת הופעת אורח אחת לקראת סופו. הגורל של קייטי דומה לשל בת' מארץ', אבל הסיפור שלה שונה משמעותית בכמה דברים, וגם מסופר לנו ברזולוציה מספיק גבוהה כדי לעקוב אחרי התהליך.

שירים באדום ואפור

תרגום לשיר Songs in Red and Grey של סוזן וגה. כמו בעבר, ניסיתי לשמור על המשקל.

תוכחה ניבטה מפני בתך היפים
הביאתני לתהות – התדע?
על מה שקרה לפני זמן כה רב,
כשהיה משהו ביני לבינך

את אמה אני רואה חיה בה עוד
בעיניה היא בי הסתכלה
ואף שפגשתיה אז לראשונה
היא הפשילה את תחפושתי האשמה

הניתקתי אני את החוט או אתה?
שאלה שכבר לא משנה,
להבטחות השבורות שקצותן נפרמו
אין תיקון אחרי 19 שנה

בכלי אפור ורד ארגמן נח
אלמוג בלבנו בהק
ליד פמוט הארד ומעילך האדום,
מאותו הלילה אותם אזכור רק

נא אמור לי מדוע אזכור את כל זה
אחרי זמן כה רב, לא אדע
בוודאי נשארו רגשות שם בפנים
שאז הסתרתי מחוסר גבורה

ההיה לי תפקיד, או שאת שמי
לשונך לא תוכל למלל,
כל שקרה לפני לידתה, האם שם
סימני עפרון צעירים תחת צל

עלה אדום ואבן אפורה
לדידם משמעם הוא ברור
אי שם עתידם עוד טרם נברא
בדרכים בל–נחזו לא תם הסיפור

הקפיטל (10,11): מְעֵבֶר לפועל היחיד

עד עכשיו דיברנו על הפועל היחיד, בעל ההון היחיד, ומה שקושר ביניהם. ערך העבודה של הפועל היחיד נכנס לחישובים כמו שהוא, ערך העבודה של בעל ההון ממילא נחשב לאפס, וקיומם של אלף פועלים במפעל אחד לא שינה כלום לצורך הניתוח, למעט בכך שבעל-הון אחד גרף את הרווחים מניצול כל אלו ביחד. אחרי שאנחנו משאירים מאחורינו את פרק 9 המיותר, בפרקים 10 ו-11 מרקס מספר לנו על שלשה דברים שמשפיעים על יחסי הייצור ולא תלויים ביחס האינדיווידואלי בין הפועל לבעל ההון, אלא בסידור העבודה וניהולה ע"י בעל ההון: יתרון הגודל הפשוט, עבודה סינרגטית, והשיפור הטכנולוגי. במהלך הסקירה הזו, מרקס אולי לא שם לב שהוא עושה שני דברים: הוא מוכיח שחלקו של בעל ההון במאגר הפרשי הפוטנציאלים הוא לא מבוטל ואף מכריע; והוא מראה, למי שלא מקבל את הנחות היסוד שלו, איך דווקא האינטרס של בעל ההון הוא מה שמיטיב עם הפועל.

הקטנים של שבוע הספר

(איזה קטע, יואב לרמן צילם, מצאתי במקרה)

את הביקור השנתי באירוע שבוע הספר בתל אביב ליוו רגשות מעורבים. מצד אחד, אני אוהב ספרים ומתקשה להתאפק מלקנות כשאני בחנות ספרים, אפילו כשרשימת הקריאה שלי מפוצצת. מצד שני, כל פעם שהרמתי את הראש לשלט עם שם ההוצאה, הרגשתי שהאויב שלי צופה בי. כמעט כל ההוצאות שראיתי מעורבות איכשהו בחוק לקרטליזציה של שוק הספרים, ועם התמיכה של ראש הממשלה (שקורא לעצמו ליברל, משום מה) נדמה שבקרוב אאלץ לעמוד בהבטחתי להפסיק לקנות ספרים עבריים. אבל בכל זאת השתלם לי לבוא, כי מתברר שלא הכל רע.

בין ההוצאות הגדולות יש גם דוכנים קטנים שמחזירים את התקווה. יזמים קטנים שבאו בעצמם למכור את המוצר שלהם, לא ע"י מלאך ולא על-ידי שליח. זה קצת מביך, האמת: אני אינטרוורט, ואני מעדיף לעבור ולהסתכל בשקט על הספרים ולבחור מה שנראה לי. היזמים הקטנים להוטים למכור, והם פותחים איתך בשיחה, יוצרים קשר, רוצים לספר לך ולהראות לך, וגם מקפידים להזכיר שיש להם אתר ויש להם דף פייסבוק ואחרי שתשתמש במוצר הם ישמחו לשמוע מה דעתך.