הקטנים של שבוע הספר

(איזה קטע, יואב לרמן צילם, מצאתי במקרה)

את הביקור השנתי באירוע שבוע הספר בתל אביב ליוו רגשות מעורבים. מצד אחד, אני אוהב ספרים ומתקשה להתאפק מלקנות כשאני בחנות ספרים, אפילו כשרשימת הקריאה שלי מפוצצת. מצד שני, כל פעם שהרמתי את הראש לשלט עם שם ההוצאה, הרגשתי שהאויב שלי צופה בי. כמעט כל ההוצאות שראיתי מעורבות איכשהו בחוק לקרטליזציה של שוק הספרים, ועם התמיכה של ראש הממשלה (שקורא לעצמו ליברל, משום מה) נדמה שבקרוב אאלץ לעמוד בהבטחתי להפסיק לקנות ספרים עבריים. אבל בכל זאת השתלם לי לבוא, כי מתברר שלא הכל רע.

בין ההוצאות הגדולות יש גם דוכנים קטנים שמחזירים את התקווה. יזמים קטנים שבאו בעצמם למכור את המוצר שלהם, לא ע"י מלאך ולא על-ידי שליח. זה קצת מביך, האמת: אני אינטרוורט, ואני מעדיף לעבור ולהסתכל בשקט על הספרים ולבחור מה שנראה לי. היזמים הקטנים להוטים למכור, והם פותחים איתך בשיחה, יוצרים קשר, רוצים לספר לך ולהראות לך, וגם מקפידים להזכיר שיש להם אתר ויש להם דף פייסבוק ואחרי שתשתמש במוצר הם ישמחו לשמוע מה דעתך.

אני אומר "מוצר" בעיקר מפני שאחד הדוכנים המעניינים האלה בכלל לא מכר ספרים. הוא מכר את ה-seferator, שנראה כמו חוט-ברזל מכופף ומחזיק את הספר שלך פתוח. ניכרת הקפדה על האריזה, העיצוב ובחירת החומרים. היזם עצמו עמד מאחורי הדוכן ודרש ממבקר לנסות בכל הכוח לעקם את הספרטור – והמבקר לא הצליח. זה משך אותי כי אני מחפש הרבה זמן פתרון לקריאה עם הקפה של הבוקר, כשהידיים שלי עסוקות בלהחזיק את הכוס. קניתי שלושה ב-60, מחיר מופרך לכל הדעות, אבל אני מודה שההתלהבות של המוכר הדביקה אותי. בבית מצאתי שזה עובד בעיקר כשמעמידים את הספר או מחזיקים אותו כשקוראים במיטה. אם הספר מונח על השולחן לא בעמידה, החלק התחתון שלו נסגר מדי (ניסיתי על "כמעיין המתגבר", התרגום החדש). אבל האמת שבעמידה יותר נוח. חוץ מזה, לא היה לי נוח להשתמש בספרטור כסימניה, אז בינתיים אני שומר גם את הסימניה שלי.

רוב היזמים האחרים הם סופרים עצמאיים שנמצאים בשורת דוכנים ליד הפסל של אגם. בינתיים לא קניתי כלום, כי באמת רשימת הקריאה שלי מפוצצת, אבל לאור הקרטליזציה הקרבה ייתכן שלפני סוף שבוע הספר אני עוד אחזור לשם. אחרי הכל, איזה הזדמנות תהיה להם כשכבר לא יוכלו למכור במחירים הזולים שהם מציעים כרגע?

בשאר הדוכנים בעיקר התאכזבתי. קודם כל, לא מצאתי את "מדרש לילית" שחשבתי אולי לקנות, וגם לא שום פנטזיה ישראלית מהדור האחרון – אבל אולי רפרפתי מהר מדי, כי אני יודע שהספרים האלה קיימים. חוץ מזה, ראיתי הרבה כריכות מז'אנר מי שמביט בה מאחור ומז'אנר "ערומה על הכריכה" – וגם החידוש המהפכני: גב של אישה ערומה כז'אנר. בלט לטובה ספר שאני לא זוכר את שמו (משהו עם מלאכים) ובו אישה לבושה כמלאך פנתה לכיוון הקורא גם אם לא הסתכלה עליו (על פניה היתה הבעה מיוחדת שאני לא יכול לתאר כרגע).

כך או כך, נראה שמצב הספרות בישראל בכי-טוב. המגוון גדול, האיכות טובה והיזמות קיימת. חבל ששרת התרבות רוצה לעשות את המעשה הכי אנטי-תרבותי ולפגוע בכל זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s