הקפיטל (12,13): הכה את המומחה

פרקים 12 ו-13 אמורים להיות סקירה היסטורית של התפתחות אמצעי הייצור מתקופת בית-המלאכה המשולב (מאנופקטורה) שבו בעלי מלאכה שונים היו עובדים ביחד על מוצר משותף (שעונים, מרכבות וכו'), ועד לתעשייה הגדולה של ימי מרקס. המטרה העיקרית של מרקס היא לסקור את קטלוג הנזקים שהתעשייה הביאה לפועל, אבל הנושא העיקרי שעשוי לעניין אותנו הוא התפתחות המומחיות עם התפתחות אמצעי הייצור, ולכך אקדיש את חלק זה של יומן הקריאה.

משולבים בסקירה קטעים רבים של רטינה אנטי-קפיטליסטית סטנדרטית, ללא בסיס אמיתי. ככל שהתרחקנו מפרק 6, כך התרחקנו גם מהפיתוח המסודר והניסיון ללוגיקה. השיטה של מארקס לא הצליחה לקחת אותו רחוק מדי, אולי מפני שכפי שראינו בפרקים הקודמים, היסודות שלה היו רקובים; לכן עברנו לשחק לפי כללים אחרים, שבהם הקפיטליזם לא יכול לנצח. במיוחד הפרקים האלו הם דוגמה נהדרת לסוג של רמאות אינטלקטואלית הנקרא "קטיף דובדבנים". חוץ מזה יש גם לא מעט סקסיזם. אבל, לאט לאט. קודם כל – מומחיות.

בימי קדם, כל מוצר לא חקלאי נעשה ע"י מומחה. בדים ע"י אורגים, חוטים ע"י טווים, כדים ע"י כדרים, וכן הלאה. כפי שרמזתי בפרקים 7,8 השינוי נעשה בשני שלבים: האחד היה שיפור תהליכי בלבד: התאגדות בעלי מלאכה בבית מלאכה משותף והתמקצעות הולכת וגוברת במקצועות צרים יותר ויותר. בתהליך זה, אומר לנו מארקס, כמות ההתמחויות הדרושות בחברה גדלה והלכה. מרקס גם מזכיר לנו את העובדה שאדם סמית' חי בתקופת התפשטות בתי המלאכה מסוג זה, ולכן הוא מקדיש את ספרו בעיקר לעיקרון חלוקת העבודה ואיך הוא מגביר את השגשוג.

לשלב הבא, עם זאת, היתה השפעה הרסנית על המומחים: התעשייה הרחיבה את מעגל המוצרים שייצורם לא דורש מומחיות, מחקלאות בלבד לתחומים רבים אחרים. המומחים שמומחיותם נתייתרה נאלצו לחפש להם עבודה אחרת – במקרים רבים במפעלים שייתרו את מומחיותם מלכתחילה. אלפי כדרים, אורגים ובעלי-מקצוע אחרים מצאו את תנאי החיים שלהם מדרדרים.

עד כאן סיפור עגום, אלא שמארקס בעצמו מפזר פה ושם דוגמאות לכך שבזמן שמקצועות מסויימים נעלמו, מקצועות אחרים עלו:

התרבותם של אמצעי ייצור ואמצעי מחיה, בצד ירידה יחסית של מספר הפועלים, מביאה לידי התפשטותה של העבודה על ענפי-ייצור, שתוצרתם תהא מביאה פירות רק בעתיד הרחוק יותר, כגון תעלות, מוסכים, מנהרות, גשרים, וכיו"ב. נוצרים והולכים ענפי ייצור חדשים … כתעשיות עיקריות מסוג זה אפשר לציין כיום: מפעלי גז, טלגרפיה, פוטוגרפיה, תנועת אניות קיטור, רשת מסילות הברזל. [עמ' 366].

במקום אחר מרקס מספר לנו על התפתחות תעשיית העיבוד השבבי (חרטים, כרסמים וכו') וההשפעה המדהימה שהיתה לתעשייה זו על ההתפתחות הטכנולוגית. ובימינו אנחנו יכולים להשלים את הרשימה: מהנדסי מכונות, מהנדסי חשמל, כימאים, רתכים, מתכנתים, בוני אתרים, מומחים להדמיות-מחשב אדריכליות, טכנאי קול, ועוד נמשכת השלשלת.

מרקס לא משלב את התפתחות המקצועות החדשים בשום מקום בקיטור האינסופי שלו, ולכן אני מאשים אותו ב"קטיף דובדבנים": בחירת פריטי המידע שמתאימים לתאוריה, והתעלמות מאלו שלא מתאימים. אבל אין טעם להתעכב על זה, כבר מזמן ראינו שאין מה לצפות ממרקס לכמויות נדיבות מדי של יושר אינטלקטואלי או לוגיקה בסיסית. אז כרגיל, אנחנו נשארים לבד לנסות להבין איך נראית תאוריה שמביאה בחשבון את כל פריטי המידע.

ראשית, ברור שלא מדובר בדעיכת המומחיות, אלא בהתחלפותה. בדוגמאות של מרקס, ההתחלפות לא נעשית ע"י למידה, אלא ע"י ייתור מומחים בתחום מסוים במקביל לצמיחת מומחים בתחום אחר. המומחים שמומחיותם התייתרה ממשיכים כעובדים לא מומחים בכלל. תהליך צבירת המומחיות באותו זמן היה פשוט: כילד התקבלת לעבודה כשוליה, וכל חייך למדת את המקצוע, עד שיצאת לדרך עצמאית ועסקת במקצוע כל חייך. מעמד השוליה היה "זכות לידה", של מי שאביו היה בעל מקצוע, או יכל לסדר אותו אצל בעל מקצוע. לכן, מי שמומחיותו התייתרה, זכות הלידה שלו נגמרה, כשושלת מלוכה שירדה מגדולתה עקב מרד איכרים.

היום אנחנו מכירים שיטה אחרת. בדור הקודם וגם בדור שלי, היה ברור שמומחיות לומדים כשאתה צעיר: בבית-ספר מקצועי או באוניברסיטה. עד שאתה מגיע לשם אתה לומד את הבסיס כמו כולם, ורק ברי-מזל מעטים שבמעטים זוכים ללמוד את המקצוע של אבא או לרשת ממנו את העסק, ואלו לא בהכרח המקצועות הרווחיים ביותר. החברה שלנו הפנימה, בתהליך ארוך, את המעבר מזכות-לידה לשלטון היכולת. היום המקצוע שלך פחות תלוי בנסיבות הלידה שלך, ויותר בנטיות שלך וביכולת שלך.

השינוי הטכנולוגי הולך ומאיץ, ולכן התפישה לפיה מומחיות לומדים כשאתה צעיר גם הולכת ומתיישנת. היום היי-טקיסטים יודעים שבגיל 45 המומחיות שלמדו באוניברסיטה כבר לא רלוונטית. מי שטורח לשפר את מומחיותו, ללמוד ולהתקדם במהלך הקריירה, יימצא עצמו במקום שונה מאיפה שהתחיל, ומי שלא – ימצא את עצמו מובטל. שלטון היכולת התרחב ועכשיו הוא משפיע לא רק כשאתה צעיר, אלא כל החיים. גם לזה החברה שלנו מתקשה להסתגל, כפי שמעידים כל הקריאות להגן בחוק על עבודת בני חמישים; אבל עם התארכות תוחלת החיים, החברה תצטרך בהדרגה להסתגל גם לזה: מומחיות היא לתקופת זמן קצובה, ולימוד הוא לכל החיים. אבל את זה אבא אמר לי כבר כשהייתי ילד.

בין כל הרטינות של מרקס על מצב בתי הספר, הוא מראה לנו את תהליך ההתאמה של החברה למודל המומחיות החדש, כשהוא מתאר את ההתפתחות העצמאית של בתי הספר הטכניים:

יסוד אחד בתהליך-המהפכה הזה אנו מוצאים בבתי הספר הפוליטכניים והאגרונומיים; יסוד שני – בבתי הספר המקצועיים, שילדי הפועלים מקבלים בהם לימוד-מה בטכנולוגיה וכן בשימוש המעשי של אמצעי הייצור השונים. [עמ' 401]

מה שברור הוא שמרקס שופט את ההתפתחויות החדשות מתוך ראיה שמרנית: מה שהיה הוא מה שצריך להיות בהמשך ולנצח. עוד תחום שבו העניין הזה מתבטא הוא עבודת נשים. אני תמיד חשבתי, כי כך לימדו אותי בבי"ס, שעבודת נשים היא עניין של מלחמות העולם: הגברים הלכו למלחמה, הנשים נשארו לייצר תחמושת, ואחר-כך כבר לא יכלו להפטר מהן. מרקס מבהיר שעבודת נשים היתה עמנו מתחילת המהפכה התעשייתית, והשאירה אותי תוהה לגבי מה קרה בין תקופת מרקס לתקופת מלחמות העולם, שדחק את הנשים חזרה החוצה. אולי זה רק הסקסיזם הפשוט שעשה את העבודה, ומרקס מדגים מפי הוועדה להעסקת ילדים (אך כאן העניין הוא נשים), שאתה הוא כנראה מסכים לגמרי:

והגדולה בקלקלות של השיטה, המעסיקה בחורות צעירות בעבודה מעין זו, שהיא משהה אותן … במחיצתו של אספסוף פרוע ביותר. הן נהפכות לבחורים גסים, מנובלי-פה, עוד לפני שהטבע למדן לדעת שנשים הן. כמה סמרטוטים מזוהמים לעורן, חשופות רגליים למעלה מן הברכיים, שערותיהן ופניהן מרופשות זוהמה – לומדות הן להתייחס בבוז לכל רגשות הנימוס והבושה. בשעת סעודה שרועות הן על פני השדות, או שמסתכלות להנאתן בבחורים, השוחים בתעלה הסמוכה. נגמרה סוף-סוף מלאכת יומן הקשה, הריהן לובשות שמלות נאות יותר ומלוות את הגברים אל בית המרזח. [עמ' 382].

כל זה מזכיר לנו שהאנשים הרדיקליים ביותר יכולים להיות בעצם השמרנים ביותר. ואילו דווקא הפחות רדיקליים הם אלו ששמרנותם היא במובן הטוב: הכרה בכך ששינוי הוא הכרחי, אך יש לעשותו בזהירות, בניסוי וטעיה, ובהדרגתיות. "עולם ישן עדי היסוד נחרימה" – זוהי קריאה רדיקלית, אך היא קריאה לעצור את השינוי ולהחזיר את הגלגל אחורה.

מחשבה אחת על “הקפיטל (12,13): הכה את המומחה

  1. פינגבק: הקפיטל (24): נבואה לשוטים « תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s