עליונות על הגורל (תרגום)

עוד תרגום לשיר של אמילי דיקינסון: Superiority to fate.

עליונות על הגורל –
קשה אותה לדעת.
איש אינו מעניקה,
להרוויחה – ידך מגעת.

קמעא מדי פעם,
עד שבמפתיע,
הנפש, חסכנית קשוחה,
תשרוד עדי רקיע.

מודעות פרסומת

הפוסט החשוב הזה נמצא עכשיו במוקד פרשה נוספת של אבדן חופש הביטוי בישראל. מסתבר שכותבו נמצא בחקירה, על פרסום מידע נגיש לכולם, כנראה כי זה לא נוח לצה"ל שיידעו.

אישתון

אני קורא בימים האחרונים את הדיונים סביב יום הזיכרון. קראתי, כמו כולם, בהרבה כתבות שונות, שבשנה שחלפה, נוספו  126 בני אדם למעגל החללים. קראתי את יתומי השמאל, הזועקים על הנופלים לשווא, בצבא הכיבוש הבלתי מוסרי. קראתי על אלו שאינם תולים יותר את הדגל, כי הוא נלקח מהם על ידי הטוענים לפטריוטיות אמיתית. קראתי את אלו שאומרים ש"כשמשתמט מרכין את הראש בצפירה, זה מבושה" ואלו שהעמידו אותם במקומם. אני קורא מימין על קדושת הנופלים וחובת השרות ומשמאל על ביזוי החיים והכיבוש המיותר. אלו אומרים כך:

ואלו מגיבים כך:

זה הויכוח הרגיל, שממני והלאה איך אנשים עדיין ממשיכים לנהל אותו, על פני תגובות אינסופיות באתרים כאלה ואחרים, כאילו שמישהו אי פעם שינה את מגדרו הפוליטי בעקבות זאת. אך לא באמת שינוי זו המטרה, אלא הלייקים של המסכימים והריב עם אלה שלא. למעשה, לכשתפרוץ פה מלחמת אחים, לא יוכלו לומר שהכתובת הייתה על הקיר – לשון…

View original post 4,132 מילים נוספות

הקפיטל (22): אחד בפה ואחד בבנק

אחרי שעסקנו ספר שלם בתנועות ההון, בפרק 22 אנחנו עוברים לעסוק בבעל ההון עצמו. מתחילים משאלה טכנית: מה עושה בעל ההון עם הרווח שלו? התשובה לשאלה הזו פשוטה: חלק הוא צורך בעצמו, וחלק הוא חוזר ומשקיע. אבל איזה חלק? החלוקה בין הצריכה העצמית להשקעה חוזרת נתונה לבחירת בעל ההון, מה שמביא אותנו לעסוק גם בפסיכולוגיה של בעל ההון וגם בתפקידו החברתי.

בראשית, אומר לנו מרקס, בעל ההון כפוי על ידי התחרות "להגדיל את הונו כדי לקיימו בידו". ולכן, "הרי צריכתו שלו-עצמו דומה עליו כגזל  שהוא גוזל את הצבר הונו" [עמ' 487] והוא גוזר על עצמו פרישות כדי שיישאר בידו מספיק הון כדי להשקיעו שוב ולעמוד בתחרות. אבל ככל שעובר הזמן, העניינים מתקלקלים: להמשיך לקרוא

דילמת האסיר של מצביעי "קנ"

jail_window

בדבר אחד אין לי ספק בבחירות האלה: המפלגה הכי קרובה לדעותי ולמה שחשוב לי היא הרשימה הליברלית, שהתאחדה עם עלה ירוק לרשימה משותפת, שמפאת אורך שמה פשוט נקרא לה לפי הפתק, "קנ". לא רק שדעותיה המוצהרות במקום, גם האנשים המרכיבים אותה מתכוונים אליהן ברצינות ויש מאחוריהם רקורד מוכח של עשייה למענן. בראש הרשימה עומד אחד ממקימי התנועה הליברלית החדשה ומקים התנועה לצבא מקצועי. בעולם מושלם ההחלטה למי להצביע בבחירות האלה היתה פשוטה.

אבל העולם לא מושלם, ואחוז החסימה הוא גורם שיש להתחשב בו, והוא מעמיד אותנו, הבוחרים הליברלים, בפני דילמה המזכירה את דילמת האסיר הידועה מתורת המשחקים. אחרי שהקדשתי קצת זמן לקריאה על גרסאות שונות של המשחק במצב מרובה משתתפים, נראה לי שלא נפסיד כלום מדיון בגרסה ל-2 משתתפים, אז קדימה. לצורך העניין נניח שקבוצת הבוחרים הליברליים מתחלקת ל-2, וכל חלק בוחר כגוש להצביע "קנ" או להצביע "לא". אם שתי הקבוצות בוחרות "לא", שתיהן מרוויחות פרס ניחומים: היכולת להצביע לרע במיעוטו. אם קבוצה אחת מצביעה "קנ" והשניה "לא", אז רק קבוצה אחת מקבלת פרס ניחומים (וכאן השוני מהדילמה המקורית, שבה הקבוצה שמצביעה "לא" היתה מקבלת פרס גבוה יותר). הקבוצה השנייה מפסידה הכל. אם שתי הקבוצות מצביעות "קנ", שתיהן מקבלות את הפרס המלא – ליברלים בוועדת הכספים. להמשיך לקרוא