זהו. לא מזמן גמרתי לקרוא את הקפיטל – מהאות הראשונה הקדמה של יפתח גולדמן ועד האות האחרונה במסה המסכמת של פרידריך אנגלס. הפרוייקט לקח לי 12 פוסטים (כולל הנוכחי), הראשון מתוכם נכתב בתחילת אפריל אשתקד – כלומר, כמעט שנה. במהלך הקריאה שאלו אותי מדי פעם, "למה לעזאזל אתה עושה את זה?" מעניין שהשאלה הזו מופיעה גם בהקדמה, אם כי שם היא מנוסחת יותר בנימוס – למה הספר הזה עוד רלוונטי? להמשיך לקרוא
מפלגות מרכז נוטות להיעלם תוך קדנציה או שתיים, אחרי שהשיגו משהו ממצען (כמו שינוי) או בלי כלום בכלל. האפקט 
הידוע הזה היה צפוי למנוע מלא מעט אנשים להצביע ללפיד בבחירות האלו, אבל לאור התוצאות לא ברור מה היתה ההשפעה האמיתית שלו. אבל בבחירות הבאות, או אלו שאחריהן, "יש עתיד" עלולה לעבור את אותו תהליך: דילול המסר, פניה לכיוונים לא ברורים, חוסר הישגים, רשימה לא מוצלחת, אולי איזה פרשיית שחיתות בינונית – והופ, צוללים אל מתחת לאחוז החסימה. כדי לחסן את עצמה ממקרה כזה, "יש עתיד" חייבת לשריין לעצמה לפחות כמה מנדטים של הצבעה אידאולוגית. אבל… איזה אידאולוגיה? להרבה אנשים לא ברור אם ללפיד יש בכלל משהו כזה.
בכל הסקרים לפני הבחירות, בסופו של דבר סיכום התוצאות הוצג לפי גושים: גוש הימין-חרדים, מול גוש השמאל-מרכז. למעשה, המילים "ימין" ו"שמאל" נמצאות בחלוקה הזו רק מסיבות היסטוריות, וכפי שנהיה ברור בדיוני הרכבת הקואליציה, כמעט ואין סיכוי שהכנסת הבאה תסתדר לפי הגושים האהובים על הסוקרים, אולי רק כי הם בערך מוכרים. אחרי שבוטלה שיטת הבחירה הישירה, חשבתי שהגושים יחזרו לקדמותם: ליכוד ועבודה גדולות, ועוד כמה מפלגות קטנות מכל גוש מסורתי. זה לא קרה, מה שבעיני מוכיח שהגושים השתנו, והם כבר לא הגושים המסורתיים. ובעצם, מראש הגושים האלו לא היו רלוונטיים. להמשיך לקרוא
לא ציפיתי לזה, אבל גם פרק 24 מקבל מקום בסקירה. על פרק 23 אני מדלג: הוא שילוב של "עוד מאותו דבר", "אותה גברת בשינוי אדרת", ו"שטויות במיץ עגבניות". לא מגיע לו את הזמן שהקדשתי לו. פרק 24, שרשמית נושאו הוא "ההצבר הראשוני", מכיל בתוכו כמה דברים, ובהם סוף-סוף התחזית המפורסמת על כך שהמהפכה הסוציאליסטית היא בלתי נמנעת.
אבל לכל דבר זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. קודם כל – ההצבר הראשוני. אנחנו כבר יודעים שבעיני מרקס הון יכול לרק לגדול. בעולם של מרקס אין דברים כמו להפסיד כסף למתחרים טובים יותר, ליפול להשקעה גרועה, לבצוע מכספך לגובה המיסים, או לחלק ירושה בין בניך ובנותיך (הרבים, הרי אתה בעל הון). לכן העשירים מתעשרים והעניים מתענים. יפה, אבל כאן אנחנו מגיעים לשאלה בסיסית: ההון הזה שגדל – מאיפה הוא התחיל? למה לאנשים מסויימים יש הון להגדיל ולאחרים אין? להמשיך לקרוא
תפרים 