לאיזה גוש שייכת "יש עתיד"?

מפלגות מרכז נוטות להיעלם תוך קדנציה או שתיים, אחרי שהשיגו משהו ממצען (כמו שינוי) או בלי כלום בכלל. האפקט tel_haiהידוע הזה היה צפוי למנוע מלא מעט אנשים להצביע ללפיד בבחירות האלו, אבל לאור התוצאות לא ברור מה היתה ההשפעה האמיתית שלו. אבל בבחירות הבאות, או אלו שאחריהן, "יש עתיד" עלולה לעבור את אותו תהליך: דילול המסר, פניה לכיוונים לא ברורים, חוסר הישגים, רשימה לא מוצלחת, אולי איזה פרשיית שחיתות בינונית – והופ, צוללים אל מתחת לאחוז החסימה. כדי לחסן את עצמה ממקרה כזה, "יש עתיד" חייבת לשריין לעצמה לפחות כמה מנדטים של הצבעה אידאולוגית. אבל… איזה אידאולוגיה? להרבה אנשים לא ברור אם ללפיד יש בכלל משהו כזה.

בכל הסקרים לפני הבחירות, בסופו של דבר סיכום התוצאות הוצג לפי גושים: גוש הימין-חרדים, מול גוש השמאל-מרכז. למעשה, המילים "ימין" ו"שמאל" נמצאות בחלוקה הזו רק מסיבות היסטוריות, וכפי שנהיה ברור בדיוני הרכבת הקואליציה, כמעט ואין סיכוי שהכנסת הבאה תסתדר לפי הגושים האהובים על הסוקרים, אולי רק כי הם בערך מוכרים. אחרי שבוטלה שיטת הבחירה הישירה, חשבתי שהגושים יחזרו לקדמותם: ליכוד ועבודה גדולות, ועוד כמה מפלגות קטנות מכל גוש מסורתי. זה לא קרה, מה שבעיני מוכיח שהגושים השתנו, והם כבר לא הגושים המסורתיים. ובעצם, מראש הגושים האלו לא היו רלוונטיים.

כלומר, פעם הם היו: הימין היה ליברלי או לאומני, השמאל היה סוציאליסטי ואוניברסלי, כנהוג בעולם. אבל עם התמוטטות תנועת העבודה והתנוונות הימין האידאולוגי ממנעמי השלטון, המפלגות שהובילו כל אחד מהגושים התערבבו זו בזו. שתיהן הובילו מדיניות המשלבת מדינת-רווחה עם קורפורטיזם במישור הכלכלי, ביטחוניזם וסירוב למשא ומתן בצד המדיני. עם שההבדל הטשטש, המגזר החרדי צמח ונהיה כוח משפיע בפני עצמו.

הקו המפריד בין הגושים החדשים התבהר לי פתאום לאחרונה, כשקראתי קטע מהספר "להפריט", של יהודה הראל, ממקימי קיבוץ מרום גולן. אפילו שהספר עוסק בסוציאליזם ומפלתו, קטע אחד על "תכנון התרבות" נראה לי רלוונטי ביותר. כחלק מתקומת העם העברי בארצו, חודשה גם התרבות העברית. שפת הקודש הפכה לשפה מדוברת, ובמושבות, מושבים וקיבוצים יוסד שבועות מחדש כחג חקלאי ("חג הביכורים"), וחנוכה כחג ניצחון לאומי כמעט ללא משמעות דתית. הקיבוצים הובילו לא מעט מהיצירה הזו, שחלק גדול ממנה נקלט בכל הארץ. הגרסה הקיבוצית הדירה לגמרי את אלוהים מכל העניין, אבל מאוחר יותר הראקציה החזירה אותו קצת לתמונה:

משנות החמישים החל כרסום מואץ בתרבות הקיבוצית שהתרחש בו-בזמן עם ירידת כוחו הכלכלי והפוליטי של הקיבוץ וירידת חלקו היחסי באוכלוסייה. בחגים הקיבוציים התחזקו משנה לשנה המרכיבים המסורתיים והדתיים, שם אלוהים חזר להגדה הקיבוצית. הרב הגיע לחתונה והקדיש הושמע בלוויה. קמו בתנועה הקיבוצית זרמים תרבותיים חשובים סביב הבטאון "שדמות" והסמינר למורים באורנים, שקראו ופעלו לחזרה לתרבות, למסורת וללימוד כפי שעוצבו בכל שנות ההיסטוריה היהודית.

התוצאה בימינו היא תרבות עברית שהיא אמנם מיוסדת על התרבות היהודית הגלותית, שואבת ממנה השראה ומתקשרת איתה, אבל היא מכלילה ומשותפת לחילונים, אתאיסטים ומסורתיים. גרים בה תחת גג אחד צופים, שומרים צעירים וחניכי בית"ר. הציונות הדתית בעבר היתה לגמרי חלק מהתרבות הזו, לה אפשר לקרוא "תרבות עברית".

מנגד, הלך והתרחב הגוש החרדי, חרד"לי וכו', ומשך אליו גם את הציונות הדתית וקבוצה לא קטנה מהימין הלאומני. הגוש הזה שואף לתרבות יהודית שמבוססת יותר על ההלכה, נוקשה יותר ובעייתית יותר למי שאינו דתי. אנו שומעים בו התבטאויות בנוגע לעליונות הדת על הדמוקרטיה, עליונות העם היהודי על עמים אחרים, וכן הלאה.השפה העברית מדוברת רק בחלק ממרכיבי הגוש.

אחת השאלות הפוליטיות שכמעט לא שמעתי כנער והפכה לשאלה חוזרת וחשובה בדיון הפנימי בישראל, היא "האם המדינה יותר יהודית או יותר דמוקרטית". במונחים האלו יש בעיה, משום שהם לא מייצגים את מלוא רוחב הבעיה וגם לא את הקו המבדל כראוי. במקום זה יש לשאול אם אנו חיים ב"מדינה יהודית" השייכת לתרבות האורתודוקסית המסוגרת והנוקשה, או שאנחנו "מדינה עברית", השואבת השראה ובסיס מוסרי מהיהדות ההיסטורית, אך מכילה את כל מי שמסוגל להזדהות עמה.

אם מסתכלים על מפת ההצבעה למפלגת "יש עתיד", רואים בעיקר את השרון, עמק חפר, בואכה חיפה – יישובים שהם צאצאי הקיבוצים, מושבים ומושבות שיצרו את התרבות העברית. העובדה שמושבות וקיבוצים נמצאים באותה רשימה צריכה להבהיר לנו יותר מכל שקוי החלוקה בין הגושים כבר אינם במישור הכלכלי, אלא התרבותי. והחלוקה עוד מראה לנו שהמצביעים השייכים לגוש "מדינה עברית" זיהו את המפלגה שבלי לומר זאת במפורש עומדת בראש הגוש.

מפלגת "יש עתיד" תעשה טובה לעצמה, אולי, אם תכיר בכך, ותשנה את שמה: במקום שם גנרי תוצרת יועצים פוליטיים, יבחרו שם כמו "מדינה עברית", "מפלגת העברים", או משהו בסגנון. וכך גם יתוו את הדרך למפלגות האחרות, שם יבינו פתאום איפה עובר קו ההפרדה ויבהירו לנו מאיזה צד שלו הם עומדים. מפלגה עם פיצול אישיות כמו הליכוד, שבאה ממקורות עבריים ונכנעה כמעט לגמרי לגוש "מדינה יהודית", תצטרך להתמודד עם החלוקה החדשה, ואולי תשוב הביתה. מפלגה כמו "מרצ" לא תצטרך להתמודד עם מילים שהפכו לגנאי, והקרב על הבעלות על המילה "ציונות" ישכח אולי מעט.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “לאיזה גוש שייכת "יש עתיד"?

  1. פינגבק: לוֹרֶם אִיפְּסוּם לָפִּידוּם | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s