הקפיטל (סיכום): למה הספר הזה עוד רלוונטי?

protest

זהו. לא מזמן גמרתי לקרוא את הקפיטל – מהאות הראשונה הקדמה של יפתח גולדמן ועד האות האחרונה במסה המסכמת של פרידריך אנגלס. הפרוייקט לקח לי 12 פוסטים (כולל הנוכחי), הראשון מתוכם נכתב בתחילת אפריל אשתקד – כלומר, כמעט שנה. במהלך הקריאה שאלו אותי מדי פעם, "למה לעזאזל אתה עושה את זה?" מעניין שהשאלה הזו מופיעה גם בהקדמה, אם כי שם היא מנוסחת יותר בנימוס – למה הספר הזה עוד רלוונטי?

השאלה הזו לא פשוטה מפני שיש דבר אחד שבו ברור שהספר הזה לא רלוונטי – תורה כלכלית. האמת, זה לא לגמרי באשמת מרקס. כפי שראינו בפרק הראשון, הספר כולו מתבסס על תורת ערך העבודה הקלאסית, שגם כלכלנים ליברליים בני זמנו של מרקס הסתמכו עליה. כאן אולי יש מקום לשאול איך הגיעו למסקנות הפוכות על בסיס אותה תורה שגויה? זה ידוע שאם מתחילים מהנחות המכילות סתירה, אפשר להגיע למה שרוצים, אבל יש מי שהגיע לתורה כלכלית שיותר קשורה למציאות, ויש מי שלא.

התשובה טמונה בסיפורים האלטרנטיביים שמלווים את הפיתוח הראשי. גם אצל מרקס, אנחנו רואים לא מעט הבחנות על המציאות שמכוונות את הפיתוח בלי להסתמך על מה שקרה קודם (למשל בפרק 2 אבל כמה פעמים בהמשך). כלומר, יש כלכלנים שהפעילו איזה היגיון בריא במהלך הפיתוח, שבדומה לסטודנט באוניברסיטה ניסו להגיע לתשובה שמתאימה למה שצריך לצאת, כלומר לתהליכים האמיתיים שהם רואים. אצל מרקס, מנגד, יש הרבה מקרים של התאמת המציאות לתאוריה, כלומר התעלמות מכל הדוגמאות שסותרות את התאוריה שלו או חושפות בה חורים.

בכל זאת, אני לא יכול לומר שלא למדתי שום דבר כלכלי מהעיסוק ב"הקפיטל". המסגרת של חלוקת הפרשי הפוטנציאלים, שפיתחתי במקביל לפיתוח של מארקס והושלמה במקביל לפרק 5, נתנה לי זווית חדשה להסתכל על המערכת הכלכלית. ועל תהליך השיערוך והמקום שתופסים בו ההיצע והביקוש. האם זה היה שווה את הקריאה? אני לא בטוח.

אז בחזרה לשאלה המקורית: למה הספר הזה רלוונטי? אם התשובה אינה בפיתוח שלו, היא יכולה להיות רק במסקנות שלו. כותב זאת אפילו יפתח גולדמן בהקדמה כשהוא עוסק בנושא הרלוונטיות של הקפיטל:

ובישראל? בשיאו של עידן ההפרטה, נפטרו ממרקס אפילו תלמידיו מאתמול ומשלשום [כך]. אבל בקיץ 2011 נשבר אמונם של רבבות ישראלים בכלכלה הנאו-ליברלית. הישראלים גילו פתאום שמשטר ההפרטה רומס אותם ומונע מהם חיים ראויים, והם יצאו לרחובות כדי לצעוק זאת. והנה, כתגובה מיידית, מזדרזת "ספריית פועלים" להדפיס מהדורה חדשה של "הקפיטל", וטוב היא עושה … מרקס יישאר רלוונטי כל עוד ישאר הקפיטליזם רלוונטי, או כל עוד יישארו בני אדם השואלים שאלות על הקפיטליזם, פשוט מפני שמרקס הוא מפרשו הגדול ומבקרו הגדול של הקפיטליזם.

נניח בצד לרגע את הפרשנות השגויה למחאה (אנשים יצאו למחות על מה שיש עכשיו, הסוציאליסטים הקדימו עם המהלך הגאוני של לקרוא למה שיש עכשיו "קפיטליזם", בניגוד לכל פרשנות הגיונית של המילה). נוצר צורך בטקסט שיתמוך את ביקורת הקפיטליזם. הקפיטל הוא הטקסט הטוב ביותר לכך, לטענת גולדמן. את ג'ון מיינרד קיינס הוא משאיר להערת שוליים למרות שקיינס הוא הנשק היחיד של כלכלנים סוציאליסטיים, וזה מפני שהוויכוח הפעם אינו נמצא בזירת הכלכלה, אלא בזירה הציבורית, שם לכל אחד יש דעה, והצורך בהילה של מדעיות הוא בהול יותר מהדרישה למדעיות ממש. בזירה שבה הפנייה לסמכות מחליפה את החשיבה, וההסתה הרגשית מחליפה את הראיות, למרקס יש יתרון לא מבוטל למרות שהתורה שלו רקובה מהיסוד.

וזו גם הסיבה הכי טובה שהיתה לי להמשיך לקרוא את הקפיטל: בזירה הציבורית, אתה ממשיך ונתקל שוב ושוב בטענות ובשברי ניתוח שמקורם בקפיטל. ואם מישהו רוצה להגן על עצמו כראוי ממנטליות ההחרמה והניצול שהקפיטל מצדיק כלפי הטובים שבנו, אותו מישהו צריך לדעת כיצד להשיב למרקס, לפני קיינס. אנחנו שומעים את מרקס דרך עטם של בעלי-דעה רבים, מדב חנין ועד אווה אילוז. סוציולוגים יודעים מה יש שם, בוגרי מדעי החברה למדו משם, חוקרות מגדר מפנות אל הקפיטל במאמרים שלהן. כי בעזרת הקפיטל ניתן להניח את המבוקש בצורה מוסווה: להניח שמשהו נכון כי הוא כבר "הוכח" במקום אחר.

יומן הקריאה הבא יוקדש לספר "פעולה אנושית" של לודוויג פון מיזס. ספר זה הוא ספר יסוד של האסכולה האוסטרית,  הקוטב ההפוך של הוויכוח הכלכלי. יש לי לא מעט ציפיות ממנו, אבל נשמור זאת לפוסט הראשון בסדרה.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “הקפיטל (סיכום): למה הספר הזה עוד רלוונטי?

  1. הבעיה היא שבין אם קראת את הקפיטל ובין אם לא, לעתים עצם העובדה שאתה מחזיק בדעות שונות מאלו שאתה מתמודד עמן מספיקה על מנת לפסול אותך ואת דעותיך מניה וביה.

    ומכאן לשאלה המעניינת והמסכמת: האם אחרי שקראנו (לעתים בעיון רב ובעניין, לעתים במחשבות נוגות על הסבל הרב שעברת בצליחת הטקסטים הללו) את הפוסטים שפירסמת על הספר – יש עוד טעם לקרוא אותו בעצמנו? 🙂

    • תראה, אני מאוד לא ממליץ מטעמי בריאות הנפש 🙂
      מה שחשוב זה להכיר את הטענות השגויות, מקורותיהן, הסיבה שהן שגויות ואיך לענות להן. אני לא מאמין שהגעתי לכל הפינות בסקירה שלי, התרכזתי בדברים החשובים. אבל למי שרוצה להעמיק, אני מניח שיש לא מעט ספרי סקירה של מרקס שנכנסים יותר לעומק וכתובים בצורה פחות נוראית. כדאי גם לקרוא כמה ספרים ליברליים, שם בדרך כלל יש תשובות טובות גם אם הן לא מלוות בהפרכה יסודית של מרקס.

  2. פינגבק: פעולה אנושית (סיכום): המלחמה שתסיים את כל המלחמות | תפרים

  3. פינגבק: לטפש את החכמים כדי להחכים את הטפשים | תפרים

  4. קודם כל סחטיין על הפרויקט והמאמץ, עצמם הניסיון להתייחס לעומק ולקרוא את מי שמניח הנחות יסוד הפוכות ורחוקות מאלו שלך לגבי העולם זו מלאכה קשה מעיקה ומתסכלת שכן מי שעושה זאת נידון להתעמק בזלזול במה שקורא המאמר מתייחס כחשוב ולהתייחס בחשיבות למה שקורא המאמר תופש אותו בזלזול.

    שנית, אולי מסיבה זו ניכר גם החיסרון הגדול מאוד ונקודות עיוורון אדירים בסיקור שלך את הקפיטל, ההזנחה הכמעט המוחלטת של חשיבות ניתוח המעמדות ויחסי הכוחות ביניהם, החזרה הנושנת לניתוח כתבי מרקס מתוך הנחת היסוד שבני אדם הם אינדבידואליסטים רציונליים ולא חושבים ומתנהלים כמעמד מאוד מקשה עלי, כמי שאוהד ולמד את מרקס באופן רציני להתייחס בכלל לביקורת שאתה מעביר על מרקס, מפני שבשלילת הבסיס נותר כמעט ורק להתייחס להערות שוליים מציקות ולא מהותיות כלל לתורת מרקס (שוביניזם, האם הפיתרון יכול להיות מהיר או לא וכו') כשאתה מפספס את תכליתו העליונה באמת של הספר, להסביר איך הכלכלה משמרת יחסי כוחות בין המעמדות ומאשררת את קיומם.

    למשל: נגיד והגידור ובעלות על אדמות נעשה רק על ידי איכרים יזמים מבריקים וכל האצילים התרוששו לכדי פועלים פשוטים – עדיין נוצרו מעמדות פועלים ובעלי הון שההבדל החשוב ביניהם הוא ל-א העושר של היחידים בכל מעמד אלא הכוח הפוליטי הנגזר ממנו לכל אחד מהמעמדות, שבא לידי ביטוי מרכזי למשל ביכולת של בעלי ההון -כמעמד- לשמר את כוחם ולהתעשר בקצב גובר ביחס לפועלים.

    שלישית, יותר מעניין מלדבר על שאריות התורה ברטוריקה, לפנות אל התנועות הפוליטיות -היחידות- שהשתמשו במרקס במאבק בקפיטליזם (רוסיה, סין קובה וכו' לא היו מדינות קפיטליסטיות כשפעלו התנועות הקומוניסטיות).
    אני כמובן מדבר על הסקנדינביות ובראשן שבדיה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתכנית מפלגת העבודה השבדית ב1946: "מטרת הסוציאל-דמוקרטים היא להחליף את הסדר הכלכלי של החברה הבורגנית כך שזכויות ההחלטה על פרות הייצור יהיו בידי כלל האנשים, משוחררים משלטונם של מיעוט בעלי הון ובמקום החלוקה למעמדות כלכליים תיווצר חברה אחת שבה כולם אזרחים שותפים על בסיס חופשי ושווה"
    הדרכים שבהם המטרה הזו ששאובה רובה ככולה ממרקס ומבוססת בעיקרן על הנחות היסוד של הקפיטל הולידו את המצב כמו שהוא היום בשבדיה:
    1. בערך 70% מההון במדינה הוא ציבורי: בעלות ממשלתית, קרנות ממשלתיות, איגודי עובדים, קרנות קואופרטיביות, קרנות עירוניות וכו'
    2. מיסוי הגבוהה בעולם והוצאה ציבורית מהגבוהות בעולם בהתאם
    3. בכל עסק עם יותר מ100 עובדים יש נציגות של שליש מההנהלה (שליש מהמנהלים נבחרים על ידי העובדים בעסק)

    ברור לחלוטין שמרקס והגותו הם אלו שעומדים כהשראה ובסיס למאבק (למשל 5 פועלים שנרצחו בהפגנה שקטה ב1931), מאבק שאלו פירותיו המובהקים..
    אני מרקסיסט כי אני רוצה להביא את שלושת המאפיינים הללו לישראל ומרקס עוזר לי לסמן את המאבקים שצריך לקיים כדי להגיע לשם, כשלוקחים את מרקס ברצינות וקוראים אותו היטב ובתבונה הוא מקיים את תכליתו, הסבר חד לגבי מה חשוב לדעת לגבי החברה-כלכלה הקפיטליסטית כדי להפכה לסוציאליסטית (כמובן שבדיה היא הדוגמא המובהקת ביותר, מדינת הרווחה ותנועות עבודה בכל מני מקומות (שאינם ישראל) הם גם דוגמאות אפשריות כמובן..)

    • ראשית, סליחה על התגובה המאוחרת – חזרתי עכשיו מטיול קיאקים באלסקה + טיסות וג'ט לג והייתי מנותק כשבועיים מהכל.

      את נושא החשיבה המעמדית לא הבאתי כי הוא לא מופיע. התייחסתי לטקסט כמו שפגשתי אותו, ובקפיטל הדברים מופיעים כמו שהצגתי אותם. בכל אופן, אני מתייחס להצגה הזו בחשדנות. בבסיס אין לנו מוח משותף, רק אולי חוויות משותפות במידה כזו או אחרת ורקע משותף במידה כזו או אחרת – ושונה בשאר. אין ספק שהדברים משפיעים על החשיבה, אבל זו לא ההשפעה היחידה, ולכן הבסיס הוא תמיד האינדיבידואל, גם אם אפשר לזהות זרמים שבהם כמה פרטים פועלים ביחד. אתה יכול לקרוא על העמדה הזו ביומן הקריאה שלי לספר "פעולה אנושית". השינוי בדרגת השיתוף ברקע, והעובדה שיש הרבה משתנים שיכולים להיות או לא להיות משותפים מביא לכך שה"מעמדות" שאנו מזהים משתנים כל הזמן, וגם האינטרסים שלהם לעתים חופפים בצורה שלא מתאימה לתחזיות של מרקס. למשל באחד הפוסטים שלי על הקפיטל אתה יכול לראות איך בעלי ההון ומחוסרי העבודה הם בעלי אינטרס משותף נגד הפועלים והאיכרים שכבר מועסקים ומנסים למנוע תחרות.

      לגבי שבדיה:
      1. מאיפה המספר הזה ומה הוא אומר? לא הצלחתי למצוא מקור וזה שונה מאוד מכל מה שאני מכיר על שבדיה.
      2. כן, אבל המיסוי הזה נתמך על ידי שוק חופשי, הרבה יותר מישראל במספר משתנים, כפי שניתן לראות במדד החופש של הריטג' (מקום 19 לעומת 39 לישראל):
      http://www.heritage.org/index/ranking
      3. לחדד, זה חוק שמדבר על חבר או שניים במועצת המנהלים (לא בכלל ההנהלה) בחברות גדולות (מה שיכול להגיע לשליש במועצה קטנה). אם החוק הזה ספציפית טוב או רע זה עניין לדיון אחר.

      בכל אופן, כמי שרוצה לעזור לכולם לשגשג, אני מאמין שאין טעם לעבוד עם תורות ששגויות ברמה הכלכלית מהיסוד. אתה לא חייב לקבל עליך את הקפיטליזם כדי להבין שמרקס טעה, ושאם רוצים להיטיב עם כולם צריך לעשות את זה נכון. לכן אני מודה לך שקראת את הסדרה הזו ומעודד אותך להמשיך בלמידה (וגם לאתגר אותי) כדי שלא נחזור שוב ושוב על טעויות העבר שהובילו למדינות כושלות ומשטרים טוטליטריים דווקא איפה שהכוונות היו הכי נאצלות לכאורה.

      • ועוד כמה דברים לגבי חשיבה מעמדית שחשבתי עליהם בהסעה מוויטייר לאנקורג' ולכן כמעט ושכחתי. שים לב שבאופן די גורף, שכבות גדולות באוכלוסיה פועלות, עכשיו ובעבר, כנגד מה שמרקס היה קורא "התודעה המעמדית". עניים רבים מצביעים למפלגות לפי הבעיה הלאומית ולא לפי הכלכלה – ושאלת הלאומיות בכלל לא מופיעה בחלוקת השכבות לפי מרקס, מה שכבר מראה כמה הוא מנסה לכסות עם התאוריה הזו יותר ממה שמוצדק. בני עשירים רבים נוטים לסוציאליזם, לא כי זה טוב לעשירים אלא כסוג של איתות חברתי, תראו איזה מוסרי אני – ובכלל, יש לא מעט בעלי הון שפעילים במסגרות פוליטיות סוציאליסטיות, מאראל מרגלית ועד ג'ורג' סורוס.

        אנשים שמסרבים לשפוט בהגינות את מרקס ממציאים לזה כל מני תרוצים כמו "תודעה כוזבת", אבל זהו רק מסך עשן שמסתיר עובדה מדעית פשוטה: התחזיות של התאוריה של מרקס לא עובדות בשטח, ויש צורך בתורה מורכבת יותר של המוטיבציה האנושית. כבר כתבתי על זה בעבר בבלוג, ובאופן כללי אני ממליץ לקרוא יותר פסיכולוגים מודרניים (בעיקר מתחום הפסיכולוגיה החיובית או הפסיכולוגיה הארגונית) ופחות אקדמאי חסר זהירות מהמאה ה-19.

      • קודם כל שבדיה:
        1. לגבי הנתונים על ההון בידי הציבור בשבדיה (בידי הציבור במובן של מנוהל על ידי מנגנון דמוקרטי – איגוד עובדים, קואופרטיב נציגות נבחרת ממשלתית/עירונית. לא במובן של רכוש פרטי של פרטים עשירים בציבור וקרנות פרטיות) עמי וטורי הוא חוקר של שבדיה, לימד אותי תקופה, אדם מאוד ישר ומקצועי מהיכרות אישית:

        2. אני מברך על כל צמצום חקיקה ומעורבות ממשלתית כל עוד היא לא באה על חשבון זכויות חיוביות ושליטה דמוקרטית בכלכלה: בכללי מאוד לא אוהב את המדד הזה, הוא יותר מודד כמה ההון חופשי לזוז ממקום למקום, אבל אם כבר העלאת אותו, בוא נעזר במדד, אני מציע לחלק לשני סוגים את המדדים של "חופש כלכלי":
        * חופש כלכלי כניגוד לדמוקרטיה – אלו שקשורות בבעלות ציבורית על המשאבים הכלכליים, השקעה ציבורית באזרחים וחקיקה המגנה על העובדים – government spending, tax burdon, labor freedom
        * חופש כלכלי כניגוד לסיאוב ושחיתות – אלו שקשורות בתנועה חופשית והוגנת של סחורות- כל השאר

        עכשיו נשווה בין שבדיה (מקום 19 עם 74.9) המדיניות הכי סוציאליסטית שהתגלתה בהיסטוריה בכל מובן שמרקס העניק לו משמעות ומולה נשים את שוויץ (מקום 4 עם 81.5) מדינה שנחשבת בצדק לקפיטליסטית.

        בחופש כלכלי מול סיאוב: הממוצע השוויצרי הוא 85.2, הממוצע השבדי הוא 86.5
        בחופש כלכלי מול דמוקרטיה: הממוצע השוויצרי הוא 70.2, הממוצע השבדי הוא 39.7

        אין סיבה לשנות בכלכלה את המאפיינים הספונטניים שלה רק את המאפיינים של ניצול והפרשי הכוח בין בעלי ההון לעובדים, ובאופנים אחרים בין מעביד לעובד. לשם כך אני קורא את מרקס, ונעזר בעיקרי הניתוח ההיסטורי והכלכלי שלו ממש כמו שהשבדים והביאה את הכלכלה שלהם למה שהיא היום.

        3. לגבי לאומיות ותודעה כוזבת..
        תודעה כוזבת, מושג די לעוס, לא כלכך של מרקס הרבה יותר של אסכולת פרנקפורט (אגב הדבר הכי טוב שקרה לקפיטליזם זו החבורה הרופסת ופסימית הזו), אמנם הטיעון יותר מתוחכם מאנשים טיפשים ולא יודעים שסוציאליזם זה מה שטוב להם, אבל לא הרבה יותר מתוחכם מזה. לא מעניין אותי.
        לגראמשי – הוגה מעניין ורלוונטי הרבה יותר יש הסבר אחר לתופעה הזו,
        לפרטים וקבוצות מגוון צרכים חלקם כלכליים חלקם פסיכולוגיים. הטענה של מרקס היא שהצרכים הכלכליים מכריעים את הפסיכולוגיה והאידאולוגיה של אדם. הפיתוח של גראמשי הוא שאם התארגנות מעמדית אינה אפשרות נגישה אז העובדים יעדיפו להתפצל וליצור בריתות אחרות שישמרו או יחזקו את מעמדם, גם בתנאי של דחיקה של עובדים אחרים, לכן באיטליה של לפני מוסליני, חברו חלק ניכר מבעלי ההון, האצולה הישנה והאיכרים בצפון איטליה תחת התנועה הפאשיסטית תחת טענות אידאולוגיות, והתנועה הפאשיסטית בתורה היטיבה כלכלית עם שלל הקבוצות הללו.

        בישראל, בניגוד למיתוס -המהפך- למשל, לא התרחש בגלל שהעניים פתאום הצביעו לליכוד בהמוניהם (+4 מנדטים בין 73 ל77) אלא בגלל שהמעמד הגבוהה עבר להצביע בהמוניו למפלגה הקפיטליסטית ד"ש (19- מנדטים למערך +15 לד"ש) בבחירות אחרי זה המערך כבר בלע לתוכו את כל האידאולוגיה של ד"ש (15- לד"ש +15 למערך) ומשנת 81 אין מה לדבר על מפלגת שמאל כלכלי בישראל- תכנית הייצוב של פרס ההפרטות וחיסול ההסתדרות של רבין ובהמשך גס הרבה יותר אראל מרגלית, הקפיטליסט המושבע- כלכך מושבע שכשדיברו בכנסת על חקיקת זכויות למלצרים הוא מיוזמתו בא לשיחה עם הוגי החוק כדי לנסות לשכנע אותם לוותר עליו, באמת שאני בטוח שיכול להיות לך דיבור מאוד צמוד איתו.

        ובכללי על הטענה לגבי מוסרנות של עשירים, הייתי בצבא טבח עם בני עניים, אני היום עוסק בחינוך בצפון תל אביב עם בני עשירים. העניים מאוד מודעים לפערים מעמדיים והפרשי כוחות בין עניים ועשירים גם אם הם לא קוראים לזה ככה, ועשירים בטוחים שלוקחים מהם יותר מדי מיסים ושהעניים עצלנים. למעמד הנמוך בישראל אין אף מפלגה שהם סומכים עליה שתהיה נאמנה אליהם אז הם סומכים על מפלגה שתהיה נאמנה אליהם כיהודים ולא כעובדים, למשל תבטיח הטבות ליוצאי צבא, למשל תסבסד את החיים בהתנחלויות למשל תקצה תקציבי תרבות לפריפריה על פני תל אביב (דבר ראוי לא בטוח באופן שבו מירי רגב עושה זאת) וכו'.

        הם לא טיפשים, אין להם תודעה כוזבת אבל גם אופטימיות ואמונה ביכולת להתארגן ביחד כפי שהעובדים השבדים מאורגנים, אין להם.
        ומה שהם צריכים זה לא פסיכולוגיה חיובית שתספר להם שגם הם יכולים אם רק יתאמצו ויכירו את עצמם, הם צריכים להתארגן ביחד ולדרוש גישה לחינוך, רפואה, הכשרה מקצועית וכלים שווים להשתתפות במערך הפוליטי כמו שיש למעמד הגבוהה בישראל.

        נ.ב.
        אני לא מנסה או מקווה לשנות את דעתך כמו שמעניין אותי באמת לזהות נקודות עיוורון שלי בעצמי ואולי לחשוף אותך לכאלו אצלך, מודה שבינתיים מרגיש שאני מכיר לעייפה את כל הטיעונים שהעלאת..

        • בוא ננסה לצמצם קצת.
          1. הבנתי, מדובר על 70% מהתמ"ג, מהשאינו השוואה להון הפרטי, שיכול למשל להיות 100% מהתמ"ג. למשל, שוק המניות בשבדיה מסתובב סביב מספרים אלו: https://fred.stlouisfed.org/series/DDDM01SEA156NWDB
          אני גם מערער על ההכללה של ארגוני עובדים עם קרנו8ת ממשלתיות. החברה האזרחית, שההשתתפות בה היא ללא כפיה, היא עבורי דבר שונה לחלוטין מהממשלה.
          2. מדד החופש הכלכלי מודד בין השאר אכיפת חוזים, נטל הרגולציה, הוצאות ממשלתיות וכו'. אתה יכול לאהוב אותו או לא, אבל יש מתאם יפה מאוד בינו לבין תוצר ורמת חיים על פני קבוצת המדינות המשתתפות, וחשוב להבין שהעובדה שבשבדיה החופש הכלכלי הוא גבוה היא זו שעוזרת לה לממן את ההוצאות שלה. אם אתה רוצה הוצאות ממשלתיות כמו שבדיה, אתה חייב להבין מאיפה מגיעות ההכנסות.

          את נושא התודעה הכוזבת אפשר לצמצם ככה: לשנינו יש נסיון עם תפישות שונות בקרב מגזרים שונים, אבל כל מה שאני צריך להראות זה שיש קבוצה משמעותית שחושבת הפוך ממרקס, זה לא משנה לי שיש *גם* קבוצה שחושבת כמו שהוא אמר – עדיין אנחנו רואים שהתאוריה הפשטנית שלו לא מסבירה כראוי את המוטיבציה האנושית. אני לא רוצה להתחיל להכנס לדיון עם ההוגים המאוחרים יותר, מפני שזה באמת לא נושא הפוסט – מספיק לומר שאני שמח שהם מתחשבים ביותר גורמים פסיכולוגיים, אבל עדיין מוצא את ההסברים שלהם אפולוגטיים ומתחמקים, ועדיין לא רואה למה נושא המעמדות המשתנים לא יכול להלמד טוב יותר במסגרת של מוטיבציות ופסיכולוגיה. מעבר לזה חשוב לזכור שמה שלא תהיה תפיסתנו את האמת, אם אנחנו מחוייבים ללמידה ובדיקה כמו שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו נגיע אל אמת משותפת בכלים של חשיבה רציונלית והסתכלות, והאמת הזאת קיימת בלי קשר למעמדנו או הקבוצה שאנחנו מרגישים שייכים אליה.

          • 1. ארגוני עובדים בשבדיה לא סתם גדולים הם גם חזקים מאוד מבחינת חקיקה וזו הסיבה להשפעתם ועצמתם, בגדול מעסיקים לא יכולים לעשות כמעט כלום בלי לקבל אישור מהועד במקום העבודה שלהם. מעבר לחקיקה הסוציאליסטית ועדי עובדים הם ההשלמה בפועל ל"חקיקה" סוציאליסטית דינמית במקום העבודה, האחזקה שלהם בקרנות פנסיה חזקות היא תוצאה של יחסי הכוח בין העובדים למעבידים בכלכלה השבדית, יחסי כוח שאפשרו להם להפנות חלק גדול מרווחי החברות לבעלות העובדים.
            2. אם אתה טוען שהסוציאליסטיות של שבדיה או כל מדינה סוציאל דמוקרטית אחרת פוגעת בהכנסה שלה (אחרת למה שלא נאמץ את מדיניות המס וחוקי שוק העבודה הסקנדינבים) אתה חייב לחרוג מהטענה העקרונית והמשוואות תאורטיות ולהוכיח את זה בהיסטוריה הכלכלית של מדינות סוציאל-דמוקרטיות.
            3. אמת היות קבוצה או מעמד וכל קבוצת זהות היא עניין של "עובדה" עובדה סוציולוגית סובייקטיבית, האם העובדים השבדים זיהו את עצמם כמעמד כשהצביעו למפלגת העבודה השבדית? או כשבחרו להתאגד במפעל? האם הם תפשו את הזהות הזו כמועילה להם?.
            התשובה שלי היא כן, וזה מה שחשוב מבחינתי במארקס, העובדים לא מגלים את זה שהם מעמד כמו שמגלים פרח חדש, והם לא מעמד מבחינה אובייקטיבית. אלא שאם יזהו את עצמם כמעמד באופן סובייקטיבי אז יהיה להם הרבה יותר כוח ויכולת לשנות את המהלך ההיסטורי-כלכלי-חברתי לטובה, יש להם אינטרס כמעמד בבניית ברית של זהות ויעוד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s