בפברואר 2012 נפל דבר בהונגריה: חברת התעופה הלאומית מאלֶב פשטה רגל. את האירוע הזה אני זוכר היום בעיקר מפני שעובדי אל-על, במאבקם הנואש על קיר הפייסבוק של שר התחבורה ישראל כץ, מעלים את המקרה הזה חזור ושנה כדוגמה לקטסטרופה הנוראית שתיפול עלינו בעקבות הסכם השמים הפתוחים ישראל-אירופה, שנדחה לפני הבחירות ויידון שוב בשבוע הבא.
כמובן, ככל מאבק בין וועד עובדים מבוצר מגובה בהנהלה שדי אוהבת את ההגבלות על התחרות עמה, יש לא מעט פופוליזם באוויר במהלך הדיון. אבל אני הולך להתעלם כאן מכל זה, ואפילו מהחוצפה של עובדים שמעזים לדרוש לעצמם את זכות הדיבור ואת הקשבתנו, בעוד שעלינו הם מפעילים את כוח השאלטר ומבהירים שצידנו בדיון לא יישמע בשום אופן. אני הולך לשאול רק שאלה אחת: האם קריסתה של מאלב הייתה קטסטרופה? למצב שוק התעופה יש השפעה על כמות היעדים, המחירים אליהם ומהם, כמות הנוסעים והתיירות. נראה מה קרה לכל אחד מהם.
הונגריה הצטרפה לאיחוד האירופי ב-2004. שנתיים לאחר מכן נחתם הסכם התחום האווירי המשותף, שמשמעותו הוא הסכם שמים פתוחים בין כל מדינות האיחוד. חברת התעופה הלאומית, מאלב, התקשתה כנראה להתמודד עם העניין. חברות טיסה זולות נגסו חלק מנתח השוק שלה, ובמיוחד החברה ההונגרית Wizzair. גם השמות המוכרים (ריאן-אייר, איזיג'ט) נכנסו לתמונה. במהלך 2010-2011, תפוסת הטיסות למזרח אירופה, ובפרט להונגריה, גדלה יותר מהממוצע האירופי. בזמן זה, לפי יורומוניטור אינטרנשיונל, שוק התעופה ההונגרי השתפר למרות תנאים כלכליים קשים באירופה, וגם שוק התיירות הרוויח.
חברת התעופה הלאומית מאלב לא הצליחה כנראה להתמודד עם המצב. ניהול כושל בידי מינויים ממשלתיים לא עזר לה. למרות לא מעט תמיכה ממשלתית מכספי משלם המיסים (שאת חלקה מאלב נאלצה להחזיר בהוראת ביהמ"ש האירופי בשל תחרות לא הוגנת), היא צברה חוב של כ-270 מיליון דולר. בסופו של דבר פשטה רגל.
המטוסים של מאלב לא נעלמו מהזירה: הם היו חכורים כמעט כולם, ועברו לשימוש במקומות אחרים. יש להניח שאם אל-על תפשוט רגל, יהיה צריך למכור את המטוסים שלה לפני שיעברו לשימוש הלאה. הקווים של מאלב גם לא הלכו לשום מקום. חברות טיסה זולה השתלטו על רובם בטרם עבר חודש, ואת השאר לקחו חברות תעופה וותיקות יותר. למעשה, במהלך 2012 הגידול בתפוסה המשיך להביס את שאר אירופה.
והעובדים? חלקם נקלטו בחברות שהחליפו את מאלב בקוויה לשעבר. ריאנאייר לבדה הכריזה מיד לאחר פשיטת הרגל על תכניות להעסקת 2000 עובדים ב-31 קווים, במקום 5 קווים שתוכננו לפני הקריסה של מאלב. חלקם אולי לא, אבל בהתחשב בכך שאחוז האבטלה בהונגריה יציב, מצבם וודאי לא רע יותר משל אחרים.
והרי אנחנו מכירים את כל הדברים האלו, כי ראינו אותם בזמן הרפורמה בשוק הסלולרי. חברות חדשות נפתחו, וקלטו את העובדים של חברות מצטמצמות. המחירים ירדו לכולנו, ובמחיר ששילמתי על חבילה מינימלית בפלאפון, אני עכשיו מקבל חבילת דיבור ללא הגבלה וגלישה בסמארטפון. אבל עוד משהו שלמדנו מהרפורמה בסלולרי, הוא שהחברות הוותיקות לא חייבות לקרוס. באמצעות התאמה של מצבת העובדים ותנאיהם, פלאפון, סלקום ואורנג' עדיין איתנו – פשוט הבעלים שלהם מרוויחים פחות. גם האחים בורוביץ' יכולים להרוויח פחות. והרי הם הבעלים של אל-על, כפי שקל לשכוח ברעש הלאומני שמקיף את "חברת התעופה הלאומית" של האחים בורוביץ'.
תפרים 
אני שונא את אל-על, ומשתדל להדיר את רגליי מכל טיסה בחברה המזעזעת הזו. אני שונא אותם בעיקר בגלל בדיקות הבטחון ה-לאומניות-דתיות שלהם (מתי עלית לארץ? למדת עברית בגולה? חתכו לך? חוגגים בבית חגים יהודיים? נורא מפתה להוריד מכנסיים ולתת להם לבדוק!)
אבל יש אספקט נוסף, והוא הבידוד בשעת מלחמה. איך שמתחיל כאן בלאגן, חברות תעופה זרות מתחילות להוריד טיסות, לנחות בקפריסין ולהחליף שם צוותים, לעכב טיסות "עד יעבור זעם" וכו'. אני חושב שחברות הלואו קוסט יהיו הראשונות לעשות את זה, כשהתפוסה בקווים תרד בגלל שיש פה פיגועים.
ישראל, בחלק בכלכלה הגלובלית, לא יכולה להרשות לעצמה להתנתק בכל פעם שיש פה פיצוץ. אל על, בהיותה חברה לאומית, תמשיך לטוס בקווים שלה לכל העולם. היא סוג של צינור חמצן. כן, זה מעצבן אותי שאנחנו מממנים אותה (אבטחה…), וכן זה מעצבן אותי שבגלל אין שמיים פתוחים (וצריכים להיות!). אבל אסור לתת לה להיסגר.
אני חושב שחברות התעופה מורידות טיסות לא מטעמי ביטחון אלא מטעמי לקוחות. אנשים מבטלים את הנסיעה לישראל כשיש פה בעיות. לכן אל-על ממשיכה לטוס: הלקוחות שלה הם ישראלים.
תסתכל על אזורי אסון אחרים, מסומליה לאפגניסטן, ותראה שיש לשם טיסות סדירות. כשיש ביקוש יש טיסות. אז אולי בזמני לחימה פעילה המחירים יעלו, אבל זה עדיף על מחירים גבוהים כל הזמן.
לשם השלמות, כן ראוי לציין שאל-על נתפסת בעולם כחברת התעופה הלאומית שלנו, ואם היא תסגר יהיה בכך משום מכה לתדמיתה הכלכלית של ישראל בעולם (בצדק או שלא בצדק). כך גם המוראל הלאומי יספוג פגיעה מסוימת.
האם יש בכך מספיק בכדי להדיר השקעות ולהקטין יצרנות בתחומים אחרים? ספק רב. ואם כן, האם זוהי הצדקה מספקת בכדי להקטין את התחרות באופן מלאכותי ובכך להגדיל את המחירים שאנחנו משלמים? לא.
אפילו אילו בממשלה חושבים שישנה הצדקה אסטרטגית לחברת תעופה לאומית פעילה (אני יכול לבנות טיעונים לכיוון זה, גם אם לא מאוד משכנעים) – עדיין סגירת השמיים לתחרות היא פעולה לא הגונה מכיוון שהמחירים שלה מהציבור הם נסתרים. אם הממשלה חושבת שישנו יתרון אסטרטגי כזה, תתכבד נא ותסבסד ישירות את אותו מוסד שאחרת יהיה כושל כלכלית; ותטיל מס בהתאם. זה גם כן לא מוצדק, אבל לפחות במקרה כזה האזרח יוכל לראות את החשבונית על הסבסוד שהוא משלם מכספי המסים שלו וידע במדויק כמה זה עולה לנו.
אני לא קונה את הסיפור על פגיעה בתדמית ישראל. התהליך של פתיחת השמים קרה כבר בהרבה מקומות, בחלקם הוא היה מעורב בקריסת הנהנים מהפרוטקציה. לכולם ברור שזה חלק מהתהליך, ושפשוט ישראל כבר לא מעוניינת במצב הקיים. לכל השאר אני יכול להסכים.