פעולה אנושית (8): פּוֹאֶטִיקרטיה ודמוקרטיה

cooperation

עד עכשיו דיברנו על היסודות של הפרקסאולוגיה: ההצדקה המזניבה, ההסקה האפריורית, וסולם הערכים של הפרט. בפרק 8 אנחנו מתחילים לשאול מהי חברה, איך היא צומחת, ומה היא לא. הפרק מסביר למה חברה המבוססת על שיתוף פעולה בשלום הוא רווחי מתוך עקרונות הבסיס הפרטניים וסינגולריסטיים, ותוקף תאוריות המתייחסות אל החברה כאל נתון מונוליטי שיש לו תכונות עצמאיות משלו. לתאוריות אלו הוא מייחס נטיות תאוקרטיות.

החברה, אצל מיזס, היא תוצאה של שתי תופעות יסודיות בלבד. האחת, שלחלוקת עבודה יש יתרון מבחינה יצרנית. העובדה הזו מודגמת ע"י הניתוח שהיום אנחנו מראים אותו דרך עקומות תמורה. הניתוח הזה אמנם מתחיל מריקרדו, אבל הוא קביל גם כאן במסגרת הנחות מצומצמות. לפי ניתוח זה, אם יש שני צדדים לסחר ושני מוצרים שניתן לייצר בכל צד, כאשר אפשר לבחור כמה זמן להשקיע בכל מוצר, אז הייצור השווה ערך לשעות עבודה רבות ביותר (גם במונחי א' וגם במונחי ב') הוא אם כל צד מתרכז במוצר אחד. השוס של הניתוח הזה הוא שהוא מראה שגם אם צד א' יעיל יותר מצד ב' בייצור שני סוגי המוצרים, עדיין עדיף לו להתרכז בחוזק היחסי שלו ולהשאיר את החולשה היחסית שלו לב', כדי לקבל יצרנות גדולה יותר.

הניתוח הזה כמובן די פשטני מפני שהוא חל על שני שותפים ושני מוצרים, ועקומת תמורה לינארית. כדי להוכיח את העניין הזה לגמרי, צריך כבר לדבר על כסף, ולזה עוד לא הגענו. העיקר כרגע, הוא ששיתוף פעולה מתוך חלוקת עבודה יש יתרון של הגדלת היצרנות. וכאן נכנס הגורם השני שביסוד חברות אנושיות: העובדה שבני אדם מסוגלים לזהות את הגורם הראשון ולפעול לפיו.

הגורם השני הוא הסיבה לכך שאנשים בודדים המבצעים פעולות בודדות פועלים כחברה מתוך אוסף של בחירות בודדות. כמובן, בני אדם לא חייבים לעשות את הבחירה הזו. אני גם לא בטוח שהבחירה הזו תמיד מודעת: אנחנו נולדים כבר עם יכולות חברתיות מינקותנו, עם היכולת להגיב בחיוב לאנשים שמגיבים אלינו בחיוב, עם יכולת לתת אמון, וכדומה. אבל אם ננסה לא לפעול מתוך שיתוף פעולה, קיימת העובדה הראשונה שתגרום לכך שבדרך כלל נפסיד מזה, והעובדה השניה שתעזור לנו לזהות את ההפסד.

אחרי שהגדרנו את החברה האנושית כתוצאה של היתרון בשת"פ מתוך חלוקת עבודה, ושל יכולתנו לזהות שת"פ זה, יש לנו תורה שבה החברה לא מונחת מראש אלא צומחת מעקרונות בסיסיים. ואם כן, הרי שכל שאר התורות שמדברות על החברה כאילו היתה גוף מובחן עם רצונות משלו, הן תורות שמתחילות ממטפורה. בסדר, מטפורה זה דבר שימושי לפעמים. הבעיה מתחילה כשבוויכוח בין השקפות, מטפורה עומדת נגד מטפורה.

במקרה זה הדרך היחידה להכריע היא לצלול מתחת למטפורה, אל העקרונות הבסיסיים שמתחת. אם לא מוכנים לעשות את זה, אלא נאבקים נגד כל מי שמפקפק במטפורה – זה כבר שלטון המטפורה (פואטיקרטיה), שמיזס קורא לו פשוט תאוקרטיה. בכך הוא נותן למילה תאוקרטיה משמעות שחורגת מהרגיל, והופך אותה לחילונית. התאוקרטיה לא מתאפיינת ע"י אמונה באל, אלא ע"י הצמדות לתפיסת עולם לא ניתנת להוכחה וכפייתה על אחרים. לכן, אומר לנו מיזס, רוב התאוקרטיות היום הן נפרדות ואף נוגדות את הדתות המונותאיסטיות הגדולות (ומכאן בחוגים מסויימים הכינוי "פגאני" לקולקטיביזם לסוגיו, אני משער).

אם ניקח את הניתוח הזה יותר רחוק, אז אפשר להזכר שגם הפרקסאולוגיה מבוססת על שניות שיטתית ויש עוד שכבות בתחתית: פסיכולוגיה, פיזיולוגיה, וכו'. דיברנו על זה כבר בפרק 1. אם מישהו למשל יקבל את הפרקסאולוגיה ללא נכונות להסתכל לכיוון השכבות הנמוכות יותר כאשר יש מחלוקת בין צורות הבנה, אז גם הוא יכול ליפול לפואטיקרטיה. ראיתי אנשים כאלה – למשל, אובייקטיביסטים שלא מקבלים את תורת הקוואנטים, ולא מתוך היכרות עם משוואותיה או הוכחה ניסויית שהיא שגויה, אלא מתוך כך שעקרון אי-הוודאות נדמה להם כסותר את הנחת היסוד של האובייקטיביזם, שההגיון האנושי יכול לתפוס את כל המציאות האובייקטיבית.

ההיפך מפואטיקרטיה הוא דמוקרטיה. אבל הדמוקרטיה עכשיו היא לא עקרון "שלטון הרוב" ללא הסבר. אלא, היא נובעת מתוך ההכרה ביתרון של שת"פ וחלוקת עבודה, ומתוך הבנה שלא כולם מכירים בכך (תשובת מיזס לאנרכיסטים: גם אם תחנכו את כולם תמיד יהיו ילדים וזקנים סניליים). על אלו שמפריעים לשת"פ בשלום, צריך להפעיל כוח, וזה ניתן בידי המדינה, המנוהלת בצורה דמוקרטית. כלומר, אם המדינה עושה משהו שנוגד את השת"פ בשלום, היא נוגדת את ההצדקה לקיומה, דמוקרטיה או לא דמוקרטיה.

לסיכום: בפרק 8 עשינו את השלב המכריע של מעבר מיחיד לחברה, בלי להדרש למטפורות, אלא רק בעזרת הבסיס הפרקסאולוגי. בדרך מיזס גם הסביר לנו למה התורות ההוליסטיות והקולקטיביסטיות הן בעייתיות. הוא גם מקדיש חלק מיוחד לתקיפת הדרוויניזם החברתי, למרות שלמעשה זה עוד סוג של מטפורה קולקטיביסטית. אבל בסך הכל, תראו עם מה נשארנו: בעוד שהקפיטליזם נתפס ע"י כל מיני טכנוקרטים כמנגנון המבוסס על תחרות, מיזס מייסד את התורה שלו דווקא על שיתוף פעולה (במובן הרחב של המילה). ועם פרטים המשתפים פעולה ע"י חלוקת עבודה אנו נמשיך לפרקים הבאים, כשיגיעו.

6 מחשבות על “פעולה אנושית (8): פּוֹאֶטִיקרטיה ודמוקרטיה

  1. פינגבק: המחשב כקומונה | תפרים

  2. פינגבק: פעולה אנושית (9,10): הבחירה לציית | תפרים

  3. פינגבק: פעולה אנושית (11-13): כסף וחישוב כלכלי | תפרים

  4. פינגבק: פעולה אנושית (14-15): הדינמיקה של השוק והמשק | תפרים

  5. פינגבק: פעולה אנושית (סיכום): המלחמה שתסיים את כל המלחמות | תפרים

  6. פינגבק: מדע על מצע סוכר | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s