פעולה אנושית (9,10): הבחירה לציית

obedience

עובד קבלן, יוצא לשאלה ואזרח קובה נפגשים בבר. טוב, אולי לא בבר, אבל כן בפרקים 9 ו-10 של פעולה אנושית, העוסקים בעוצמה אידאולוגית כמנגנון התומך משטרים, ובאלו שלא שותפים לאידאולוגיה. אלו שלא שותפים לאידאולוגיה עומדים כל יום בפני בחירה: לציית או… הבחירה הזו ברורה לגבי אזרח קובה, ולגבי חרדי לפני שיצא לשאלה. אבל מה עושה פה עובד קבלן? מיד נגיע גם אליו.

פרק 9 נקרא "תפקיד הרעיונות". הוא לוקח אותנו מהבסיס לחברה שעליו למדנו בפרק 8, שיתוף פעולה וחלוקת עבודה, עד למשטרים ואליטות. מיזס מגדיר "השקפת עולם", שהיא אוסף התאוריות, המשפטים והידע שיש לאדם. מתוך השקפת העולם רק חלק משפיע ממש על פעולותינו, ולחלק הזה קוראים אידאולוגיה. מיזס מציין שכל משטר, אפילו הנאצים, נתמך ע"י רוב של אנשים שהאידאולוגיה שלהם מנחה אותם לתמוך במשטר מסיבה כלשהי. אפילו הבריטים בהודו מוזכרים כמי שנתמכו ע"י הבחירה של ההודים לשמר את המבנה החברתי הקיים של ציות לאליטות, שבתורן נהנו מהשלטון הבריטי כערובה להמשך שלטונן. רק כשההודים החליטו להפסיק את התמיכה, בסופו של דבר נאלצו הבריטים לסגת. במצב כזה, של רוב המאמין באידאולוגיה המניעה אותו לתמוך בשלטון הקיים, אנו אומרים שהשלטון מחזיק בעוצמה אידאולוגית.

על הדרך, מיזס גם מקדים את חנה ארנדט ("הבנליות של הרוע") ב-14 שנה:

There are psychiatrists who call the Germans who espoused the principles of Nazism lunatics and want to cure them by therapeutic procedures … The doctrines of Nazism are vicious, but they do not essentially disagree with the ideologies of socialism and nationalism as approved by other peoples' public opinion. What characterized the Nazis was only the consistent application of these ideologies to the special conditions of germany [p. 187]

בפרק 10 מיזס ממשיך מכאן ומפריד בין שני סוגי חברות: חברה חוזית וחברה הגמונית. חברה חוזית אינה חברה שבה נושאים ניירות ועטים לכל מקום, אלא שם לחברה שבה כל קשר נעשה בהסכמה ואנשים עומדים כשווים זה מול זה בכל עסקה. חברה הגמונית היא חברה שבה יש אסימטריה: יש מנהיג ויש מונהגים. חברה כזו, כפי שאמרנו, נתמכת ע"י עוצמה אידאולוגית. אבל מה עם המיעוט שאינו תומך בחברה כזו?

אדם שלא תומך בהגמוניה עומד בפני הברירה – ציית או שתשא בתוצאות. הברירה של אדם בחברה הגמונית שונה מאוד מהברירה של אדם בחברה חוזית. האחרון בוחר בכל דבר ועניין; הבחירה של הראשון מצומצמת לבחירה אחת: האם לציית. אך גם כאן האדם בוחר: הוא שוקל את מצב הציות מול המצב הנגדי (אלימות) ומחליט שיהיה לו טוב יותר אם יציית. וכאן הדוגמה הברורה היא אזרח קובה שהזכרתי קודם.

ההצגה הזו מעלה שאלה מעניינת. פעם שמעתי מחבר את הטענה שעבדות היא לא בהכרח דבר רע כל כך, כי לפחות בעל העבדים חייב לספק לעבד אוכל ומחסה, מה שהופך את מצבו לטוב יותר משל הפועל הפשוט שכל זה לא מובטח לו. לא כאן המקום להפריך את הטענה הזו, אבל גרעין של אמת יש בה: גם אדם רגיל יכול לעמוד מול מצב שבו הוא יכול לציית למעסיק שלו, או לשאת בתוצאות כבדות: אבטלה, סכנת רעב וזריקה לרחוב, וכדומה. האם זה הופך את שוק העבודה לחברה הגמונית, בכל אותם מגזרים שבהם עובדים שאין להם הרבה ביקוש נאלצים להסכים לכל בקשה של הבוס? האם, כפי שטוענים הסוציאל-דמוקרטים, עובד קבלן הוא כמו עבד?

בדרך לפתרון הבעיה הזו נזכרתי ביוצאים לשאלה. פעם התנדבתי תקופה קצרה באגודה ליוצאים לשאלה, ושם למדתי שגם יוצאים לשאלה עומדים לפני בחירה לציית או לשאת בתוצאות כבדות: אבדן המשפחה, העתיד בישיבה, השידוך, הילדים אם יש, העולם שבו גדלת בכלל, והצורך להסתדר בעצמך בעולם עם חוקים לא מוכרים. עבור אלו שבסופו של דבר יוצאים לשאלה, מדובר בתהליך לא פשוט. אנחנו שמגיל אפס לימדו אותנו לבחור, מתקשים לדמיין את מצבו של מי שעכשיו מתחיל לבחור אחרי שגדל בעולם מוכתב. ואכן, לא רבים יוצאים לשאלה.

אלו שכן יוצאים, לעומת זאת, הם מופת לרוח האנושית. רבים מהם משלימים תוך זמן קצר בגרות ותואר, ומשתלבים בחברה החילונית לא רק כחברים מועילים, אלא כטובים, היצירתיים והמוכשרים שבחברה. וזה מראה לנו שלא כל בחירת-פער היא בלתי אפשרית או לא רווחית בהכרח. כפי שהיוצא לשאלה משלם מחיר יקר אך גם עשוי להרוויח את שגשוגו בחברה חופשית, כך גם בבחירות-פער אחרות.

עובד הקבלן אכן ניצב בפני בחירת-פער. אך יש לו איך להתמודד איתה, אף שזה קשה: הוא יכול לחפש הכשרה מקצועית; לקחת יזמה ולהקים עסק משלו; להתמך ע"י משפחתו בזמן שהוא מחפש אלטרנטיבה; לגדל אוכל בגינה קהילתית; לפנות לעמותת בעצמי; וכן הלאה. המחיר שהוא משלם הוא חיים בחוסר ביטחון, והצורך לפעול ולהפעיל את כל כישוריו, דימיונו, קשריו ומשאביו כדי להגיע לפתרון הטוב יותר. כל זה הוא מאמץ מנטלי לא קטן, ומעטים מוכנים לשלם את המחיר הזה כדי לצאת ממצב של ציות, שהוא אולי די נוח להם.

בחברה שההגמוניה בה נאכפת בכוח הזרוע, אין אלטרנטיבה. וגם אם תפעיל את כל משאביך על מנת להימלט מהתליין, לברוח מהכלא, להסתדר עם ברכיים שבורות – עדיין משאביך התבזבזו. לכל היותר תגיע למצב שהיית בו אם החברה היתה חופשית מלכתחילה. בבחירות הפער של היוצא לשאלה ושל עובד הקבלן, הבחירה לא לציית יכולה להניב רווחים גדולים מאוד לאדם הפרטי, וגם החברה כולה נהנית מהפעלת המשאבים האישיים. ולכן אין שקילות בין הגמוניה אלימה להגמוניה שלא נאכפת באלימות, ובכללה השוק לעובדים חסרי הכשרה. לכן גם כל מדיניות שמטרתה להפוך את בחירת הציות לכדאית יותר בשוק העבודה ע"י סבסוד שכר, תמיכה במפעלים או שכר מינימום למשל, היא מדיניות המונעת מהחברה את הפעלת כל המשאבים האישיים של העומדים בפני בחירת-פער תעסוקתית.

פרק 10, מלבד הדיון בהגמוניה, הוא תחילת העיסוק בחליפין בחברה ושלא בחברה. למעשה הבחירות האישיות שדיברנו עליהן הן סוג של משהו שמיזס מכנה חליפין אוטיסטי: החלפת מצב אחד באחר ללא ציפייה לפעולת גומלין מצד אדם אחר. המושג הזה וההבחנה בינו לבין חליפין חברתי הם בסיס לחלק הבא של הספר, שנקרא "חישוב כלכלי". בעיית החישוב הכלכלי היא מרכזית בדיון בין הסוציאליזם למבקריו, ומי שרוצה הקדמה יכול לקרוא אצל איש התרנגולת האיום את החישוב הכלכלי בקהיליה הסוציאליסטית. ומי שלא יקרא, ייאלץ לחכות לפרקים הבאים של יומן הקריאה שלי.

2 מחשבות על “פעולה אנושית (9,10): הבחירה לציית

  1. פינגבק: פעולה אנושית (11-13): כסף וחישוב כלכלי | תפרים

  2. פינגבק: פעולה אנושית (14-15): הדינמיקה של השוק והמשק | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s