פעולה אנושית: השגות על החישוב הכלכלי

אחרי שגמרתי לכתוב את הפרק האחרון בסקירה של "פעולה אנושית", הספקתי להרהר עוד קצת בנושא שעלה בו, החברה האנושית כבעיית אופטימיזציה מרובת-מטרות והחישוב הכלכלי כאלגוריתם איטרטיבי לפתרונה. מצאתי שתי נקודות שיכולות להיות פתח לביקורת או לתמיכה במדיניות שאינה חופש מוחלט: נקודה אחת מוסרית, ואחת טכנית.

כזכור, המטרה של החישוב הכלכלי היא לחשוף את המטרות, את סולמות הערכים שאותם האנשים הפעילים מבקשים לספק. וכאן עולה השאלה: אם באופן קסום היתה לנו דרך לדעת את סולמות הערכים, האם מכאן היינו יכולים להמשיך לחישוב טכנולוגי? האמת שלא. אנחנו יודעים מה כל אדם היה מעדיף לעצמו, אבל אנחנו עדיין צריכים דרך לתעדף בין המטרות של אנשים שונים. החישוב הכלכלי עובד כאלגוריתם אופטימיזציה מכיוון שבאופן מובלע הוא כבר מכיל בתוכו קריטריון לתעדוף בין מטרות של אנשים שונים. הקריטריון הוא המשאבים שבידיהם, כלומר היכולת של אדם לספק את מטרותיהם של אחרים היא הקובעת את יכולתו לספק את מטרותיו שלו.

מיזס לא מתייחס למימד המוסרי כאן, כי זו בדיוק המטרה שלו – לדבר על איך הכלכלה פועלת, לא על איך היינו רוצים שתפעל. אבל על הקריטריון של תעדוף מבוסס משאבים ניתן לערער, ולא מעט ערערו, מהכיוון המוסרי. למה אדם שהתחיל בלי כלום צריך לקבל פחות מאדם שירש מיליארדים? כדי לענות על השאלה הזו אין טעם להשאר עם מיזס, צריך לעבור לאיין ראנד. יש לשאלה הזו תשובות כמובן, אבל הוויכוח לא נסגר ע"י הסבר פעולתו של החישוב הכלכלי. לכן גם אפשר להבין את (גם אם לא להסכים עם) אנשי "ניו-לייבור" למיניהם, שמקבלים את יעילותו של השוק החופשי אבל לא את עליונותו המוסרית.

מהצד הטכני, ואני אומר זאת במלוא הכאב שחווה מהנדס שהתעסק באופטימיזציה, שום אלגוריתם הוא לא המילה האחרונה. בבעיות מהסוג המסובך של הקצאת משאבים באופן כללי, שמכונות בשפה המקצועית בקללה "לא קמורות", יש כל מיני הפתעות ותמיד אפשר למצוא מקרה-קצה שבו דווקא אלגוריתם מסויים טוב לפתרון הבעיה יותר מאלגוריתם אחר. מה זה טוב יותר? למשל, מתכנס לפתרון הנכון תוך פחות צעדים ופחות כוח חישוב.

אפשרות אחת שיותר טובה במקרים ברורים היא פתרון אנליטי. כדי למצוא את נק' המינימום של פרבולה אני לא צריך לעשות צעדים, יש נוסחה מדוייקת. אם אני אשתמש באלגוריתם צועד, אני אבלה בפתרון הבעיה יותר זמן משיש לי. האנלוגיה שאני רואה לכך בחברה אנושית היא זו של קיום שיתוף פעולה בשלום במסגרת חלוקת עבודה (מעכשיו שפח"ע). אם ניקח את הפרקים הקודמים של מיזס כנכונים, אז יש לנו הסבר אנליטי לכך ששפח"ע היא המסגרת הטובה ביותר כמעט לכולם, ואין צורך בחישוב הכלכלי כדי למצוא זאת. כלומר, יש לנו פתרון אנליטי לשאלת המטרות אותן צריך להשיג במקרה זה.

אם ניתן לחישוב הכלכלי לפעול באופן חופשי למצוא את הצורה המיטבית לקיום שת"פ זה, האלגוריתם עלול לקחת אותנו לטיול ארוך לפני שנגיע: מיליציות מקומיות, חברות אבטחה פרטיות, אמצעי חינוך, וכיו"ב. במקום זה, אנחנו בוחרים בפתרון ידוע: מדינה ריכוזית עם כוח משטרה המגן על החיים והקניין הפרטי של אזרחים. וזה מביא אותנו לשיטה נוספת שהיא לפעמים טובה יותר מאלגוריתם צועד: יוריסטיקה. כלומר, פעולה על סמך חוק מקורב התופס לפי נסיוננו את רוב המקרים שחשובים לנו. הפתרון היוריסטי של מדינה עם מונופול על הכוח בוודאי לא מביא בחשבון את המטרות של כולם, כי הוא פוגע במי שיהיו גנבים ורמאים מוצלחים יותר מכל דבר אחר. הוא גם לא בהכרח מיושם בצורה היעילה ביותר. אבל אם נבטל במכה אחת את המשטרה, נראה סבל רב לפני שנתכנס לפתרון בעיית שמירה על שפח"ע. אולי אפשר לבזר את המשטרה בצעדים קטנים, בשמרנות, אבל אי אפשר לתת לחישוב הכלכלי לעבוד לבד, כי הוא אטי מדי וברוטלי מדי.

כמובן, כל זה חל במידה רבה על מקרי קצה בלבד, ולא על השוק באופן כללי. גם לא בהכרח ברור מה הגבולות של מקרי הקצה. לכן יש כאן מקור לשעות של הנאה בדיונים אל תוך הלילה בפייסבוק, אם אתם מהסוג שאוהב דברים כאלה.

4 מחשבות על “פעולה אנושית: השגות על החישוב הכלכלי

  1. פינגבק: מזל בר-השגה לכולם | תפרים

  2. שלום יוסף, נהניתי לקרוא את יומני הקריאה שלך (גיליתי את הבלוג לא מזמן).

    יש בעיה בבסיס שתי השיטות הלא כלכליות שאתה מציע. השיטה האנליטית מבוססת על מידע שחייב להגיע מבסיס כלכלי, בפרט היעילות היחסית של כל גורם בייצור של מוצרים שונים למען שפח"ע. גם הנתונים האלו וגם הבסיס ליוריסטיקה משתנה תדיר על פי תנאי העולם (שיטות עבודה חדשות, תנאי מזג האוויר, טכנולוגיות וכו') אך כדי להתאים את הפיתרון למציאות המשתנה יש צורך במידע שאיננו קיים.

    כן ניתן לטעון שהפתרונות האנליטיים והיוריסטיים יכולים לספק ניחוש ראשוני טוב לפתרון האיטרטיבי הכלכלי, אבל אז הפתרונות האלו לא יכולים לשלול את התהליך הכלכלי בעצמם, למשל את התחרות במסגרת הנתונה. איך מאפשרים חישוב כלכלי במסגרת של מונופול ממשלתי על הכוח? אין לי מושג, אבל סביר שזה אפשרי ויכלול תחרותיות בין גופים שונים המספקים הגנה במסגרת המדינה.

    • תודה על התגובה, שמח שנהנית.

      השיטה האנליטית יכולה להיות מבוססת גם על הסקה פילוסופית אפריורית, כמו בדוגמה שנתתי. ברור שדבר כזה חייב להיות נתון לביקורת אמפירית שמוצאת פגמים בהסקה שלנו, ושרק במקרים נדירים ההסקה הזו מתאפשרת בכלל, אחרת לא היינו צריכים את החישוב הכלכלי.

      אני מסכים שפתרונות מוערכים (ואולי גם אנליטיים) חשופים לשינויים בתנאי העולם. מצד אחד, אם השינויים קטנים ביחס למגמה, צריך לשקול האם כל דבר אחר לא יגרום לשינויים גדולים יותר, כמו בדוגמה שנתתי על שמירת הביטחון. מצד שני, אני מסכים שכל יוריסטיקה כדאי לבסס בעזרת מנגנון שמשאיר כמה שיותר פתח לחישוב הכלכלי. למשל, גם כשאנחנו קובעים חינוך חובה חינם, כדאי להשאיר כמה שיותר מתוכנית הלימודים, ניהול בתי הספר ואורך הלימודים בידי הציבור ולא בידי המשטרה. אבל אם מה שנשאר לא כפוף לחישוב הכלכלי משתנה כל כך לאט שפרלמנט יכול לטפל בו, אז לא בטוח שאנחנו מפסידים מהסיפור.

      כמו שאמרתי בפוסט, זה הכל דברים שתקפים במקרי קצה מסוימים, הם לא מבטלים את היתרון של השוק כמנגנון לחישוב כלכלי במקרה הכללי. אני רק אומר (ואגיד יותר בפוסט הבא) שלא צריך להפוך את "פעולה אנושית" לספר הקדוש של הליברלים.

  3. פינגבק: פעולה אנושית (16): מונופולים | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s