תרגום: אנ'לא אומרת כן

מדי פעם עובר על הפיד שלי בפייסבוק איזה סרט, או תמונה, שמנסים להשמיץ את השפה הגרמנית ע"י השוואתה לשפות אחרות. כמובן, הטיפול אף פעם לא שוויוני. אם זה סרט, השחקן ה"גרמני" תמיד יצרח את המילה כשהוא מדגיש את כל האותיות הגרוניות שאף גרמני מצפון לבוואריה לא משתמש בהן. אם זו תמונה, המילים הגרמניות ייכתבו באותיות גדולות (המקביל של צעקה) ועם ציור של מישהו צועק.

גם ככה אנחנו שומעים גרמנית בעיקר בסרטי שואה, וחבל. התרבות הגרמנית לא נופלת בכלום מהצרפתית או האנגלית, ובדברים מסוימים ייתכן שהיא עולה עליהן. ברלין היא מוקד עלייה לרגל לאמנים ישראליים. אז אולי כדאי שנכיר את התרבות הגרמנית קצת יותר, בלי הטיה מכוונת. אז כפי שהביטלס החליטו להושיט יד לרוסים (אך לא לממשלתם) באמצע המלחמה הקרה עם Back in the USSR, התגובה שלי לסרטוני ההשמצה היא לתרגם שיר גרמני אחד שאני אוהב.

השיר Ich sag nicht Ja הוא מאלבום של להקת Silly המחודשת. הלהקה התחילה בגרמניה המזרחית. לאחר נפילת החומה הסולנית שלה נפטרה מסרטן, ובשנים האחרונות הלהקה מנגנת שוב עם סולנית חדשה. השיר הזה הוא מהאלבום Alles Rot (הכל אדום), הראשון של ההרכב החדש.

פירורים מגרמניה

חזרתי משבוע בבון, בירתה של מערב גרמניה, כשהיתה מדינה כזו. מפני שהייתי בחופש החלטתי הפעם לא לצלם ולא לחפור יותר מדי. אבל בכל זאת, הנה כמה רשמים שאספתי, שאפשר ללמוד מהם גם משהו בשבילנו בארץ.

חוק גודווין

כשהסתובבתי ברחובות בון ראיתי כמה שלטים של מפלגת הפיראטים, ששואלים את העוברים ושבים, "האם אתם רוצים השגחה מוחלטת?" (Wollt ihr die totale Überwachung?) מן הסתם בעניין ה-NSA וההאזנה להכל, שגם שירותי הביון הגרמניים כנראה שותפים לה. מה שפספסתי זה את ההקשר התרבותי של השאלה הזו. בגרמניה, שיש לה מסורת ארוכה של מדינות משטרה, הם מפחדים במיוחד מהדברים האלו. אבל איך מזכירים את הנאצים בלי להפסיד לפי חוק גודווין? מאחר שהנאצים דיברו גרמנית, הם השאירו לגרמנים תבניות לשוניות שעצם השימוש בהן עושה בשביל השומע את הקישור המתאים. רק יומיים אחרי שראיתי את השלט הראשון בסגנון, מצאתי בבית ההיסטוריה (מוזיאון להיסטוריה גרמנית מ-1945 והלאה) את התמונה הזו:

Economic Supercalculation

A fellow Numeriker once asked me this: given that an improved algorithm can cut back on your computation time considerably, would it not be wiser to spend research money on developing algorithms, instead of the current large investments in sports-hall sized, power-guzzling, maintainance requiring supercomputers.

I thought I'd revisit my answer in light of my reading of Human Action, by Ludwig von Mises. In my original answer I said that although the equivalence of algorithms and computation power is correct, we need to consider not only the means, but the ends: if the application research field in question (e.g. medicine, biology, cryptography) is considered important, then it shouldn't be forced to rely on the idea that progress in algorithms will come. It is a fundamental feature of science, including mathematics, that progress is not only a function of money, so if you want results now, it is more straightforward to go for the known technology of supercomputing – to just give the researchers processor time.