מזל בר-השגה לכולם

horse_shoe_forge

בפוסט הזה אני רוצה להמשיך לעומק דיון שערכתי לאחרונה ולא היה לי זמן להקדיש לו באותה עת, אבל המשכתי לחשוב על אחת השאלות שעלו בו, ועכשיו התוצאות. השאלה נוסחה כך:

גם בכלכלה החופשית, אליה ראנד שואפת, אדם אחד יוולד במדבר ואחר באזור עשיר במשאבי טבע. אחד יוולד עם מחלה קשה ומגבילה ואחר בריא ועם תורשה מוצלחת. השאלה העיקרית, כמו שראנד טוענת, לאחר שהבנו מי אנחנו ואיפה אנחנו, היא – מה אנו אמורים לעשות? האם אנו אמורים להסתדר עם המזל שקיבלנו, תוך כדי התעלמות מהמזל הטוב יותר או הרע יותר של אחרים.

ברשותכם נעזוב לרגע את מה שראנד טוענת או לא. השאלה כאן היא שאלת המזל: בהנתן שאנשים נולדים עם תנאי פתיחה שונים, האם זה צודק לצפות שיעמדו מול אותה מערכת, ללא עזרה לאלו שנולדו עם תנאים גרועים יותר? כלומר, עם מזל גרוע יותר? השאלה מסובכת במיוחד בגלל שאנחנו יודעים שאולי יש קורלציה כלשהי בין נתוני פתיחה להצלחה, אבל בשום אופן לא יחס של אחד לאחד. הקורלציה הגרועה בין נתוני פתיחה להצלחה בחיים נקראת "מוביליות חברתית גבוהה". ואם נתוני הפתיחה אומרים משהו, מה בכלל הם אומרים? האם תורשה מוצלחת היא סיווג נכון למזל? ומה יגידו על כך סטיבן הוקינג, שהגיע למעמד של פיזיקאי תאורטי מוביל עולמי כשרוב חייו היה מרותק לכסא גלגלים, או שחר בוצר, לשעבר ראש אגודת הסטודנטים של ת"א, כנ"ל? כדי לענות על השאלה, ראשית יש להבין את המושג "מזל". ולכן, זה הולך להיות פוסט עם גרפים.

המושג הבסיסי ביותר הוא הזדמנות. את ההזדמנות אני מגדיר כמשהו אובייקטיבי: אם מישהו יעשה משהו מסויים, צפוי לו רווח מוגדר. עכשיו, במקום מסוים יש הזדמנויות שונות: חלקן עם ערך ממוצע, חלקן עם ערך גבוה וחלקן עם ערך נמוך. הערך משקף את יחס העלות לתועלת, לצורך הפשטות. אפשר לדמיין את התפלגות ההזדמנויות במקום מסוים, כפי שהגרף למטה מראה, כפונקציית הסתברות רגילה.

הגדרתי את ההזדמנות כמושג אובייקטיבי, כי הפרדתי ממנו את מושג היכולת האישית לנצל הזדמנות. את היכולת אפשר לדמיין כערך מאפס לאחד המתאים להזדמנות מסוימת. למשל, היכולת שלי לנצל הזדמנויות בשוק ההון קרובה לאפס, כי אין לי אנרגיה לזה והבנה בזה, והיכולת שלי לנצל הזדמנות אקדמית גבוהה יותר מאפס, כי אני יכול לשפוט את ערכה ולהבין אותה, ויש לי כלים מנטליים לעשות משהו בנידון. הרווח של אדם מהזדמנות הוא מכפלת ערך ההזדמנות בערך היכולת. הגרף למטה מראה זאת:

luck

בכחול, עקומת ערך ההזדמנות. בשחור, אדום וירוק, עקומת היכולת של שלושה אנשים שונים. ירוק נראה בר מזל: יש לו כישורים לנצל הזדמנויות בעלות ערך גבוה יותר. לצערו הרב, ההזדמנויות האלו מועטות יחסית, ולכן בסך הכל יש לו פחות מזל מלאדום, שהיכולות הגבוהות שלו הן בתחום הממוצע של ערך ההזדמנות. ושחור? הוא יכול לנצל מגוון רחב יותר מירוק של הזדמנויות, אך הן בעלות ערך נמוך יותר, אז לא ברור מי משניהם בר-מזל יותר.

הדבר הראשון ללמוד מההתפלגויות והעקומות האלו, הוא שמזל הוא עניין מורכב. אם אתה גר במדבר ואתה טוב בחקלאות, יש לך בעיה. אבל אם אתה טוב בפיתוח אפליקציות לאנדרואיד והמדבר הזה הוא במקרה קליפורניה, יש לך מזל, נכון? כלומר, לסווג אדם כחסר מזל רק בגלל איפה שנולד או ההורים שלו, זה בעיה. חוסר מזל הוא לא כשהיכולות שלך "נמוכות" אחת-אחת לפי רשימה מסויימת של יכולות שהתרגלנו לבחון (יכולת לימודית למשל), אלא כשהחפיפה שלהן עם עקומת ההזדמנויות יוצרת ערך נמוך.

אם אנחנו רוצים חברה שבה לאנשים יש הרבה מזל, אנחנו צריכים לשפר את ההתאמה בין יכולות להזדמנויות, ולכך יש לנו מספר אפשרויות. הבה נבחן כמה מהן.

האפשרות הראשונה היא להזיז את עקומות היכולת. וכאן יש לנו בעיה כלשהי, מכיוון שאנחנו לא באמת יודעים לצייר את עקומת ההזדמנויות, ולכן קשה לדעת לאן יש להזיז את עקומות היכולת. יש כמה כללים יוריסטיים שעובדים טוב כנראה: ידיעת קרוא וכתוב היא יכולת שעוזרת לנצל המון המון הזדמנויות למשל, ולכן כדאי ללמד ילדים לקרוא ולכתוב. אבל ככל שהולכים יותר בכיוון הזה היוריסטיקה נפרמת: האם ידיעת מתמטיקה ברמת חמש יחידות היא תכונה מועילה למי שהיכולות העיקריות שלו הן באומנות? האם ידיעת תנ"ך מועילה למישהו בכלל?

וכאן אנחנו מתאימים לאפשרות השניה, שהיא לתת לעקומת היכולת לזוז לבד. אנשים לרוב מסוגלים לזהות מה עלול להביא להם רווח, והם נוטים להתאים את עצמם. למשל, אנשים נוטים לעבור מהפריפריה לתל אביב, כדי לשפר את יכלתם לנצל הזדמנויות במרכז הארץ. או שהם הולכים לאוניברסיטה. או שהם לומדים להפעיל את מנגנון הרווחה לטובתם. או שהם לוקחים קורסים במהלך העבודה שלהם. זה לא תמיד תהליך מהיר, ובטח שלא קל, אבל הוא עובד. דוגמה אחת לכך שעלתה בדיון המוזכר היא איין ראנד: אני ציינתי שנולדה ברוסיה הקומוניסטית, איפה שלא יכלה לעשות כלום, ועברה לארה"ב. בן-שיחי ציין שבכל זאת נולדה למשפחה בורגנית וקיבלה השכלה. זו דוגמה מצויינת למי שלקחה יכולת מסויימת (השכלה) ממקום שבו היתה מחוץ לעקומת ההזדמנויות (ועמוק בעקומת הסיכון) למקום שבו היתה בחלקה העליון.

ואם היתה נולדת ללא השכלה? אז היתה צריכה לנצל יכולות אחרות. עשרות אנשים ברחו למערב ללא ההשכלה של איין ראנד, ובכל זאת הצליחו יותר מבמזרח. וזה בגלל האפשרות השלישית העומדת בפנינו: הרחבת עקומת ההזדמנויות. הרי גם ההזדמנויות הן דינמיות וניתן ליצור עוד מהן. אבל יש דרכים ליצור הזדמנויות. למשל, יש אפשרות ליצור עבודות ממשלתיות מכספי המיסים. זו דרך מוגבלת, והיא מעדיפה לרוב את הכשרון למצוא קרוב משפחה שיסדר אותך בעבודה כזו. לא, הדרך הטובה ביותר ליצור הזדמנויות היא שוב, לתת לאנשים ליצור אותן: לאפשר לאנשים ליזום, להתחבר אחד עם השני, לנסות להוציא רעיונות לפועל. וכאן עקומת היכולות מתמזגת עם עקומת ההזדמנויות: עקומת היכולת של אדם כלשהו היא חלק מעקומת ההזדמנויות הכוללת. אם בעקומת היכולת שלי יש את היכולת לנצל את היכולת של מישהו אחר, אז היא מכסה עוד הזדמנויות.

הסיכום של כל האפשרויות האלו הוא כזה: כמות המזל שיש בחברה מסוימת הוא פונקציה של כמה היא נותנת לאנשים להתאים את יכולותיהם להזדמנויות הקיימות, ושל כמה היא נותנת לאנשים להוות הזדמנות עבור אנשים אחרים. במדינות הסהרה אנשים הם חסרי מזל, אבל לא מפני שהם גרים במדבר גרוע יותר מהמדבר של דרום-מערב ארה"ב, אלא מפני שהמדינות שלהם לא חופשיות באותה מידה, ולא מאפשרות להזדמנויות אחרות להתפתח. גם בונו, סולן להקת U2, שהקדיש שנים רבות ומיליונים רבים לעזרה לאפריקה, מכיר בכך, כפי שהסרטון למטה מראה.

האם התורה של איין ראנד היתה נראית אחרת אם היתה נולדת באפריקה? כנראה שכן. האם התורה שיש לנו היום היתה אז שגויה? ממש לא. כדי שיהיה יותר מזל לכולם, עדיין עלינו לנוע לכיוון של יותר חירות. גם בארץ, עלינו לעשות את אותו הדבר: להוריד את העלויות של עשיית עסקים, להקטין את עלויות ההעסקה, להוריד את המיסים על הדלק כדי לאפשר לפריפריה לבטא את היכולות שלה, להפריט קרקעות מדינה וכו'. כל זה יהיה יעיל בהרבה ממשטר הסובסידיות הנוכחי. ממדינה שבה המזל תלוי באיפה ולמי נולדת, הדרך היחידה לעבור למדינה שבה יש מזל בר-השגה לכולם היא החירות.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “מזל בר-השגה לכולם

  1. פינגבק: שתי ציפורים בכוס קפה אחת | תפרים

  2. פינגבק: אמא של העשירים ערבייה | תפרים

  3. פינגבק: לחיות בעוני רומנטי | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s