פעולה אנושית (16): מונופולים

monopoly

בפרק 16 אנחנו חוזרים לניתוח הזהיר שהיה לנו בהתחלה. אם בפרק הקודם התחלתי להרגיש שהניתוח לא מהודק כבעבר ושהניסוחים לא מספיק זהירים, ואת הניתוח של הפרקים על החישוב הכלכלי יכולתי ללוות בביקורת, עכשיו מיזס מקדיש כמעט פרק שלם לתופעה שהיא חביבת מתנגדי השוק החופשי, מונופולים. אף שהוא מיטיב להסביר שהתופעה אינה נוראה כמו שחושבים, הוא גם מצליח להראות את המקומות בהן נוצרת בעיה אמיתית. איך ואם בכלל יש לפתור את הבעיה – את זה אנחנו שומרים לאחר כך.

האמת שהפרק נקרא "מחירים", והוא מתחיל בלחבר לנו את החוליה האחרונה במנגנון החישוב הכלכלי, בין ההערכות האישיות למנגנון השלם. מיזס מבדיל בין הערכה אישית (valuation) להערכה עתידית, או שמאית (appraisement) ומסביר שההערכה האישית תקפה רק במוצרים מסדר ראשון, כאלו שמשמשים לצריכה ישירה. במוצרים שהם אמצעי ייצור, נדרשת הערכה עתידית של כמה הצרכנים יהיו מוכנים לשלם עבור המוצר הסופי, וכמה הם יהיו מוכנים לשלם על מוצרים אחרים שמשתמשים באותו אמצעי ייצור, כדי לתת ערך סופי לאמצעי הייצור. במילים אחרות, בעוד הצרכן נותן את הערך למוצר סופי באמצעות הערכה אישית, התעדוף בין מוצרים שונים ובין אנשים שונים שעשויים לקנות אותם נעשה במידה רבה ע"י הערכות עתידיות של היזמים, שצריכים להחליט מה לייצר ובאיזה אמצעי ייצור להשתמש לשם כך. הרכיב ה"חברתי" של תהליך התמחור נעשה, אם כן, ע"י היזם, תוך שימוש בכלי המנטלי של מחירי שוק. כל זה הוא בעצם פירוט של מה שאמרנו בעבר על החישוב הכלכלי, והאמת שכבר דיברנו על זה בסדרת הקפיטל.

מכאן אנחנו עוברים לתופעה של מחירי מונופול. כדי שתיווצר תופעה כזו דרושים שני תנאים: הראשון, קיומו של מונופול – כלומר, יכולת של יצרן להגביל את ההיצע כרצונו. התנאי השני להיווצרות מחירי מונופול, שלא מעט שוכחים אותו, הוא שעקומת הביקוש תהיו כזו שאכן כדאי ליצרן להגביל את ההיצע.

קיומו של מונופול הוא שכיח בהרבה ממה שחושבים, אם מסתכלים על זה בצורה מסויימת. כל שליטה על משאב נבדל יכולה להחשב למונופול: החזקה במפעל כלשהו היא מונופול על המפעל, למשל. החזקה בידע לגבי תהליך ייצור שיש רק לך היא גם מונופול. זכויות יוצרים על ספר – עוד מונופול. גם רצון טוב, אמון צרכני במוצר שלך, מוניטין – יכולים להחשב לצורה של מונופול.

אלא שהעובדה שיש לי זכויות יוצרים בספר לא מבטיחה שאמכור אפילו עותק אחד. וכאן נכנס התנאי השני, של עקומת ביקוש מסויימת. אם מפעל מייצר עניבות עם דוגמה מסויימת, יש לו מונופול על הדוגמה. אבל אם ללקוחות לא דחוף לקנות דווקא את הדוגמה הזאת, אז לא כדאי ליצרן להגביל את ההיצע, כי אז אחרים פשוט יגדילו את ההיצע של עניבות עם דוגמה אחרת. אפקטיבית, העדפות הצרכן הופכות את כל הדוגמאות למוצר כמעט זהה, ויכולת היצרן להגביל את היצע המוצר המאוחד אפקטיבית היא אפסית, למרות שיש לו מונופול על הדוגמה שלו. ייתכן גם שעקומת הביקוש פשוט שטוחה יחסית – הגדלת הייצור לא מקטינה בהרבה את המחיר, ולכן מביאה להכנסות גבוהות יותר מאשר הגבלת הייצור.

מכיוון שלהעדפות הצרכן יש משקל מכריע בקיום מחירי מונופול, מיזס אומר שתופעת מחירי מונופול היא נדירה ביותר בשוק חופשי. היא מופיעה בעיקר בשני מצבים: מעורבות ממשלתית, ומונופול מקומי.

מעורבות ממשלתית קשורה לחלק הראשון של תופעת מחירי מונופול: היא נותנת בידי מישהו מונופול שאחרת לא היה לו. העובדה שלא ניתן לפתוח קו אוטובוסים או מוניות (או בנק) ללא רשיון, שניתן בקמצנות רבה, היא דוגמא לכך. אבל קיום המונופול הוא לא מספיק, אלא צריך גם עקומת ביקוש מסויימת. לכן הממשלה מגבילה גם את המוניות וגם את האוטובוסים: אם היתה נותנת מונופולים אזוריים לקווי אוטובוסים כמו עכשיו בלי להגביל את הכניסה לשוק המוניות ולאסור פתיחת קווי שירות ללא אישור, המונופולים של האוטובוסים היו חסרי משמעות. המוניות היו הופכות לזולות וזמינות עד כדי כך שחברות האוטובוסים, למרות שהן מחזיקות מונופול, היו צריכות להגיע למחירי שוק חופשי כדי להשאר בעניינים.

מונופול מקומי הוא מצב שבו ליצרן יש מונופול על משאב במקום מסויים, שהוא מרוחק מדי או קשה להגעה ממקומות אחרים, ולכן היצרן המקומי לא נאלץ להתמודד עם תחרות מבחוץ או עם יצרנים חדשים שמביאים משאבים מבחוץ. מן הסתם, זהו מקרה פרטי של החוק הבא: ככל שמקום פחות מקושר, כך יש תנאים נוחים יותר לקיום מונופול. ועדיין, המונופול חייב להיות מלווה בעקומת ביקוש מסויימת כדי שיתבטא במחירי מונופול.

כדאי להזכיר שגם כאן לממשלה יש מקום ביצירת מונופולים מקומיים: על ידי הגדלת המס על הדלק, ייקור וצמצום התחבורה הציבורית, ממשלת ישראל למשל הופכת את הפריפריה למקום מקושר פחות, ולכן נוח יותר לקיום מונופולים מקומיים. לא סתם מחירי רשתות הקמעונאות הם גבוהים יותר בפריפריה – הממשלה הטילה חסמים על התחרות בכך שהפכה את הפריפריה למקושרת פחות. אותו נזק הממשלה גורמת גם למדינה כולה: על ידי מכסים, הגבלות ייבוא ועיכוב הרפורמה בנמלים, הממשלה הופכת את ישראל למקושרת פחות משהיתה בתנאי חופש. ומכיוון שלשכנינו אנחנו ממילא לא מקושרים מטעמי ביטחון, הופכת אותנו ממשלת ישראל למקום נוח יותר לקיום מונופולים מקומיים.

האם יש מצב שבו מונופול הוא דבר טוב לצרכנים? כאן מיזס מזכיר את המצב הבא: אם אחד מאמצעי הייצור ב' למוצר א' הוא אינסופי (כלומר, ניתן לייצר אותו בכמות אינסופית או בכלל לא), אז מחירו אם ייוצר יהיה אפס. כך לאף אחד לא יהיה אינטרס לייצר את ב' למרות שכולם רוצים את א'. במקרה כזה, הגבלת ההיצע לכמות סופית כלשהי עלולה להיות לטובת כולם. אז מהו מוצר ב' הקסום הזה שניתן לייצר בכמות אינסופית? התשובה היא ידע: פטנטים וזכויות יוצרים הם מונופול על הידע שנועד לפתור את בעיית הייצור של אמצעי ייצור לא כלכלי, שכן אם כל אחד יוכל להדפיס מחדש את הספר שכתבתי, לא יהיה אינטרס לכתוב ספרים.

מעניין שמיזס לא מקדיש למצב הזה כמה עשרות עמודים לצורך הפרכתו, מה שרומז שאולי הוא מסכים עם קיומן של זכויות יוצרים למשל. אני יכול לחשוב על כמה מצבים שבהם ספרים ימשיכו להכתב גם בלי זכויות יוצרים. כתיבת ספר, למשל, יכולה לנבוע מרצון שיקראו את מה שיש לך לומר, גם ללא רצון לרווח (אם כי ברור שמאגר הכותבים יהיה אז קטן יותר). אבל אפשר גם ליצור ידע ללא מונופול, על ידי מימון ישיר של החוקר/כותב דרך מוסדות החברה האזרחית, כפי שלמשל האגודה למלחמה בסרטן מממנת מחקרים מכספי תרומות, וקרן מוזילה מממנת כתיבת תכנה חופשית. המונופול הוא פתרון אחד, אבל לא יחיד, לבעיית המוצר הציבורי.

לבסוף, מיזס מטפל גם בבעיית האפליה בין לקוחות – היכולת לגבות מחיר מסויים מלקוחות מסוג אחד, ומחיר אחר מלקוחות מסוג אחר. גם כאן דרושים שני תנאים – האחד, שלא יוכל להתקיים שוק משני למוצר (הצרכן לא יכול למכור הלאה את המוצר), והשני הוא שוב, שהביקוש לא יהיה כזה שתגובת הצרכנים לאפליית מחירים תהיה כזו שההכנסות סה"כ ירדו. מיזס מביא את הדוגמא של רופא שמחייב את הלקוחות העשירים שלו יותר מאת העניים. כך הוא מוכר פחות שעות עבודה לעשירים, אבל יותר שעות לעניים, בצורה שמפצה אותו ומביאה לו יותר הכנסות על אותו מספר שעות עבודה. דוגמא נוספת אנחנו רואים למשל כשחברת מייקרוסופט מוכרת את מערכת ההפעלה שלה במחיר אחר ללקוחות פרטיים לעומת בתי ספר. במקביל אנחנו רואים אותה נלחמת בזירה המשפטית למנוע את קיומו של שוק משני.

גם האפשרות לאפליית מחירים מנוגדת לתכונה הבסיסית של השוק החופשי, שהוא מחייב את היצרן לציית לרצון הצרכנים לתת יותר בפחות. אמנם בדוגמא של הרופא יש צרכנים מסויימים שמרוויחים מכך, אבל הכמות הכוללת שהצרכנים משני הסוגים משלמים על אותה כמות שעות היא גדולה יותר מכפי שהיתה בתנאי אי-אפליה (אחרת הרופא לא היה בוחר בתמחור כזה). אבל התנאים להווצרותה הם  כאלו שהיא די נדירה בשוק חופשי (כך לפחות מיזס אומר, אני לא ראיתי שום סטטיסטיקה). ברוב המקרים שבהם אנחנו רואים אפליית מחירים, יש גם איזה דיפרנציאציה במוצר שנועדה להצדיק זאת, כך שכל גרסה של המוצר עונה לצרכים אחרים כלשהם (גם אם זה הצורך להשוויץ), ואז ברור שכמו כל דבר בשוק, התמחור נעשה לפי היצע וביקוש לתכונות השונות.

לסיכום, ראינו שמחירי מונופול או אפליית מחירים הם אפשריים אבל נדירים בשוק חופשי, ושברוב המקרים שקיימים מחירי מונופול, יש איזה מעורבות ממשלתית מאחורי העניין. ומה עושים כשאין? מה אם בשוק מקומי שמנותק גאוגרפית באמת (נגיד, פיירבנקס, אלסקה) נוצר מונופול? האם אז מוצדקת הקמת רשות להגבלים עסקיים? את זה מיזס כנראה משאיר לחלק האחרון של הספר, אז עם התשובה נחכה לפרקים האחרונים של הסקירה. השארו עמנו.

4 מחשבות על “פעולה אנושית (16): מונופולים

  1. מוצלח מאוד, ולשם שינוי ממש חידש לי משהו. לא חשבתי על מונופולים ומחיריהם בצורה הזאת, שהיא הרבה יותר מעמיקה מההבנה הבסיסית שרובנו מתייחסים אליה בד"כ.

    כמה נקודות מעניינות… (למי שיש כח לקרוא)

    בנושא התחבורה הציבורית – אני חושב שאני מבין את הנסיבות ההיסטוריות שהובילו ליצירת המצב הזה, ואת ניגוד האינטרסים המובנה שגורם לזה להישאר, אבל אני לא מבין מה ההצדקה שמשתמשים בה כדי להשאיר את זה? הרי בסופו של דבר מישהו צריך לספק הצדקה לסחטנות הזאת. היחידה שאני יכול לחשוב עליה – גישה עבור מקומות מבודדים יותר שלא ישתלם לחברה לקשר, ולכן רשיון ניתן לחברה שמקבלת סבסוד צולב במקומות אחרים – היא לא הגיונית במיוחד, מכיוון שלממשלה ממילא יש את האופציה לסבסד תחבורה ציבורית במקום שאין כזו, גם מבלי להגביל את חופש היזמות במקומות אחרים.

    לגבי מיקרוסופט: כבר מזמן מיקרוסופט לא מוכרת תוכנה, אלא רשיונות לתוכנה. כשהם אומרים "התוכנה שלך" או "התוכנה שרכשת" הם טכנית מתכוונים "התוכנה שרכשת עבורה רשיון". הגישה הזאת נועדה לכבול את הצרכן בהסכמים ישירות לחברה ולמנוע מהם למכור הלאה, וזאת מבלי שישימו לב לכך יותר מדי. מהר מאוד כל חברות התוכנה החלו לנקוט באותה הגישה. אני לא בטוח אם יש בכך פסול כשמדובר ברכוש אינטלקטואלי… אבל כאמור זה מגדיל את האפשרות לייצר מונופול.

    ותהייה אחרונה… אני תוהה איך היה נראה משחק מונופול (שהוא אנטי-שוק חופשי דרך אגב) אם היו בו היצע וביקוש, אינפלציה, מניות, צמיחה, ואופציונלית גם התערבות ממשלתית.

    אני מכיר רק מקרה אחד של שינוי חוקים בכיוון, שלא היה מאוזן במיוחד… גרסת מילטון פרידמן ששוחקה באוניברסיטת שיקגו בשנות השבעים. בגרסה הזאת הותר לאנשים לבנות כמה בתים שירצו ובלבד שהמשבצת יכולה להכיל אותם פיזית, והמחירים עולים בהתאם. אבל, מהר מאוד נגמרה אספקת הכסף, אז הם התחילו להדפיס – לכתוב "500$" על פיסות נייר ולהוסיף לבנק. מה שכמובן גרם להיפר-אינפלציה ומחירים מגוחכים, אז הוחלט שכסף מודפס שחוזר לבנק יוצא מהמחזור (מושמד). עקב כך התרחש מיתון כבד והיה מירוץ למכירת נכסים; בזה אחר זה השחקנים ירדו מנכסיהם והכריזו על פשיטת רגל.
    אף אחד לא זוכר מי ניצח, אבל הבנתי שזה היה מאוד כיפי – בשילוב עם כמויות גדולות של אלכוהול כמובן 🙂

    • יש לי חשד שהדפסת כסף ואלכוהול הולכים טוב גם בחיים האמיתיים 🙂
      אגב, עידן המחשב הביא סימולציות יותר מתוחכמות (משחקי tycoon למיניהם), אבל כל משחק צריך איכשהו לדמות את הפעילות בשוק בלי לחשב כל אינדיווידואל, אז חייבים לבחור איזשהי הפשטה.

      ולגבי האוטובוסים – הטענה האחרונה ששמעתי בנושא היא שבלי סובסידיות ומונופול לא יהי תמריץ לדאוג לבטיחות. הקדשתי להפרכת הטענה הזו פוסט שלם:
      https://tfarim.wordpress.com/2011/01/20/free-bus/

  2. רגע, אז הטענה העיקרית היא שיש צורך בשני תנאים בשביל מונופול או אפליית מחירים ולכן הם מצבים נדירים? יש גם צורך בשני תנאים בעבור ייצור (אדם שמוכן לייצר ואדם שמוכן לרכוש במחיר מוסכם) ובכל זאת זה לא נדיר

    אם כבר אז המקרה בו מונופול הוא טוב הוא המקרה הנדיר כי הוא מתייחס רק לידע. מה שאני מבין מהסיכום הזה הוא שרק מונופול של ידע הוא לא רע ביסודו ובשוק חופשי יש אפשרות ליצירת מונופולים. זה לא ממש אומר הרבה…

    • תיקון קל: מיזס אומר רק על אפליית מחירים באופן מפורש שהיא נדירה (והוא לא אומר שזה נובע מהגורמים ליצירתה או מביא סטטיסטיקה). על מחירי מונופול הוא רק נותן לנו להבין למה קשה להם להווצר בשוק חופשי.

      אה, ומיזס לא אומר מה טוב או רע בדרך כלל. זו הסקה שלי לפי כמה זמן הוא מקדיש להפרכת טיעונים. הוא רק דן בהצדקה שאנשים נותנים למונופול על ידע, ולשם שינוי לא אומר "מקורה בטעות" או משהו כזה. אם זה אומר הרבה או לא – זה כבר תלוי בידע המוקדם שלך. סוציאליסט שיתעה לדפים אלו אלול לקבל הרבה חומר למחשבה 🙂

      אגב, כבר ראיתי ליברלים שטוענים שרק התערבות ממשלתית יוצרת מונופולים. אז גם הם עלולים למצוא עניין במה שמיזס אומר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s