פעולה אנושית (17): הפשע המושלם והכסף המושלם

כותרת הפרק הזה היא "חליפין בעקיפין", כלומר כל מה שאינו סחר חליפין של סחורות לשימוש ישיר על ידי הסוחרים. בקיצור – כסף. מיזס מסביר לנו איך נוצר הכסף ואיך נקבע ערכו. הוא צולל אל שאלת נייטרליות הכסף ואינפלציה, ובתוך כך עוסק בתקן הזהב, בנקאות חופשית וכסף-צו, שהן שיטות שונות של ניהול מערכת הכסף הלאומית. הוא מראה לנו מי נפגע מהשיטה המוניטרית הקיימת היום, ואיזה טעויות או אינטרסים הביאו ליצירתה.

את השאלה מהו תפקיד הכסף כבר תקפנו בפרקים הקודמים. אך התפקיד החברתי של הכסף בולבל לעתים עם התפקיד הפיזי של המדיום ששימש ככסף. הזהב, למשל, משמש ככסף אך גם להכנת תכשיטים או שבבים אלקטרוניים. איך מתמודדים עם התפקיד הכפול הזה?

גיבורים בתוך קופסה

ביקורת על הספר לישון בתוך קופסה מאת מילי. הוצאת כתב. 2011.

הספר "לישון בתוך קופסה" הוא חלק מגל חדש של ספרים שמנסים לעקוף את ערוצי ההפצה הרגילים ורשתות סטימצקי וצומת–ספרים, ולהגיע ישר לקהל. ואכן, את העותק שלי קיבלתי חתום, ישירות מהסופר, אחרי שהזמנתי אותו דרך דף הפייסבוק של הספר. הסיבה שאני פותח בכך את הביקורת, היא שניסוי מודל עסקי חדש, מול מכונה אדירה של הוצאה לאור ממוסדת ומגובה בלובי בכנסת, דורש תעוזת אופי, המשתקפת באופן טבעי ביצירה של הסופר.

איזו יצירה היא האדם!

לפעמים אני שומע את הלהיט האחרון על המסכן שאהובתו עזבה אותו ולהיפך, או קורא על עוד תכנית טלוויזיה שבה אנשים ללא כישורים יתחרו על מי יהיה מספיק שערורייתי ותככני כדי להשאר לפרק האחרון, או קורא את הכותרת האחרונה בכלכליסט המתייחסת לביזת חנות פרטית כ"מלחמה ביוקר המחיה", ואני שואל את עצמי מה קרה לנו. מדוע הדעה הרווחת בתרבות היא שהאדם מסכן וטיפש, אינו ראוי לחיות, ואלימות היא מפלטו היחיד?

ולפעמים יש רגעים שמחזירים את האיזון. השבוע נפלו עלי כמה כאלו ביחד. שמתי לב לזה בשעה שהאזנתי למיטב להיטי פרנק סינטרה. בשעה שברמקולים התנגן New York, New York, פתאום שמתי לב יותר מתמיד לכך שגיבור השיר הוא אדם שנוסע לניו-יורק כדי להצליח. כדי להיות חלק מהאקשן, כדי לא לשקוט על שמריו בשעה שבאפשרותו להפוך למלך הגבעה, ראש הערימה.

האשמה של אנדר

הסרט המשחק של אנדר די מגניב, למרות שהוא מזניח את הסוגיות החשובות. אבל עם כל כמה שאפשר להתווכח על איכות התרגום לקולנוע, יש דבר אחד שתורגם בסדר מהספר, והוא היה בעייתי כבר במקור. כשקראתי את הספר לראשונה בתיכון לא שמתי לב אליו במיוחד, אבל כשקראתי חלק מהסדרה לפני כמה שנים, ואת "המשחק של אנדר" שוב באיזור פסח האחרון, הוא הציק לי במיוחד. התגובה של אנדר לסיום המפתיע נועדה לבנות דמות טראגית לשימוש בהמשך הסדרה אולי, אבל היסודות האתיים שלה משקפים יותר את הרקע הנוצרי של המחבר, מאשר את הדרך הנכונה לגשת לשאלות של אתיקה. על מה ולמה – וספויילרים – אחרי הקיפול.