פנים של אנשים ברחוב

zvi_galilאין כמו יום סגריר שבו כולם נשארים בבית, כדי לדבר על האנשים ברחוב. פעם הייתי מסתכל עליהם כל הזמן, מנסה לנחש מה הם חושבים, במה הם עוסקים, מה אפשר לדעת על האופי שלהם. בינתיים בא הצבא, וקשיי החיים, והמנהג הזה קצת נשכח בין כל הדברים שצריך לדאוג להם. אבל בשנה האחרונה חזרתי אליו. המניע הוא הקריאה החוזרת של הספר "כמעיין המתגבר". מי שעוקב אחרי תפרים יודע שאני אוהב את איין ראנד, אבל הפוסט הזה הוא דווקא על משהו שנתקלתי בו בקריאה החוזרת ולא הסתדר לי: הפנים של אנשים ברחוב, היא טוענת, משקפים את השנאה והפחד שבליבם כלפי ומפני אנשים מצליחים. אני לא מצאתי את זה בתצפיות שלי. אז בפוסט הזה בחרתי כמה תמונות מהארכיון שלי, דרכם אנסה לענות על השאלה – מה באמת רואים על הפנים של אנשים?

לפני שנתחיל, כרגיל צריך להציג את העמדה שאותה תוקפים. ראנד שמה את המילים הבאות בפיו של אלזוורת' טוהי, דמות מרכזית (נבל):

…אין דבר משמעותי ומשכנע יותר מפנים של אדם. אף פעם לא נוכל להכיר באמת אדם אחר, אלא ממבט ראשון. כי באותו מבט אנחנו יודעים הכל. גם אם לא תמיד אנחנו חכמים מספיק כדי לפענח את הידע הזה. [עמ' 215, כל הציטוטים מהתרגום החדש]

אני אישית לא חושב שהטענה הזו נכונה או הוגנת, אבל היא מכילה משהו יותר בסיסי: אפשר ללמוד משהו על אנשים מהבעת פניהם. ומה אפשר ללמוד? כאן מרחיבה דאגני בספר "מרד הנפילים":

היא ראתה את חותם הכאב והפחד על פניהם של אנשים, ואת הבעת ההתחמקות אשר מסרבת לדעת זאת – נדמה היה לה שהם מקיימים באופן מוכני איזשהי העמדת פנים עצומה … מבועתים מפני דבר בלתי מוגדר שנאסר עליהם … האפשרות לבחון את הכאב שהם סובלים ממנו ולפקפק בחובתם לשאת אותו. [עמ' 680]

אז זו התאוריה של ראנד. ואני אישית חושב שייתכן שהיא משליכה את דעתה השלילית על האספסוף אל הפנים שהיא מתארת. הדוגמא הראשונה שלי היא קבוצת האנשים הזו שצילמתי בפארק על גדות הריין ליד הקתדרלה של קלן:

IMG_1490כמו בהרבה מהתמונות שלי, יש אנשים מדברים. אבל על המזרקה יושבת אחת, וחושבת. על פניה הבעה מהורהרת. המבט שלה פונה אל החלל, מראה שהיא עסוקה בעצמה. בכלל, אני מוצא הרבה אנשים מהורהרים בתמונות שלי. הנה עוד אחד, במרכז מינכן:

IMG_0542הדבר העיקרי שאנחנו רואים על הפנים והגוף של האדם במרכז הוא ריכוז באובייקט כלשהו מחוץ לתמונה. סקרנות, מודעות לסביבה. תכל'ס, זו בוודאי המזרקה שיש שם ממול, מחוץ לתמונה. גם מאחוריו יש אנשים יושבים. מימין בחורה שקועה בספר, הבעה של עניין על פניה. לידה אישה בתנוחה נינוחה משקיפה על הככר, רושמת אותה. העניין בסביבה או בעיסוק הנוכחי, הרישום של מה שקורה סביב, חוצה את כל הגילאים, מהזקנה שבתמונה הראשונה ועד הצעירה שברקע. הנה שני צעירים יותר ברורים, יושבים על אנדרטת השואה בברלין:

IMG_0639השניים בשיחה, אבל הבחור מסתכל למרחק בעוד החברה שלו מסתכלת בתכניה כלשהי. הוא צריך לשקול את מה שהיא אמרה. אבל אלו אנשים שיש להם משהו לענות בו, הם לא בדיוק האדם ההולך ברחוב. אז הנה עוד אחת מהמזרקה, עם אוסף של אנשים רלוונטיים:

IMG_1485שימו לב לאדם שמשמאל. נראה שהפעילות במזרקה מושכת את תשומת ליבו (או הפעילוֹת במזרקה). מאחוריו רוכבת אופניים עם הבעת מאמץ על פניה. אבל המאמץ הזה הוא לא הכאב שראנד הזכירה, נראה שהיא נהנית דווקא. שאר האנשים בסיטואציה חברתית. אבל גם אז הם לא בהכרח עסוקים אקסקלוסיבית אחד בשני. הסתכלו על השלשה המטיילת מימין, באחורי התמונה. למרות שהם ביחד, הדיון שלהם נסוב על מה שקורה מסביב.

אנשים ברחוב – סקרנים, מתעניינים, פעילים. ואולי גם אני סתם משליך את האופטימיזם שלי על מה שאני רואה, כפי שראנד משליכה את הפסימיזם שלה. ואולי היא בכלל צדקה אז, אבל האנשים השתפרו. לפחות אפשר לומר שיש מקום לתת קצת קרדיט לציבור. אז כשתגמר הסופה ונצא החוצה סוף סוף, אל תשכחו לבדוק בעצמכם ולהחליט לבד – מה אפשר ללמוד מפניהם של האנשים ברחוב?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s