פעולה אנושית (18-20): מחזור הגאות והשפל

השוק עובר מחזורים של צמיחה, התרחבות ושגשוג, הנגמרים בקריסה, מיתון ונסיגה. זו תופעה ידועה וכלכלנים רבים ניסו להסביר אותה. בפרקים הנוכחיים של הסקירה, מיזס מציע את התאוריה שלו על המחזורים האלו – מה גורם להם, מה משפיע על האורך שלהם, והאם ניתן להמנע מהם. מעצם השאלות האלו אנחנו מבינים שהמילה "מחזור" היא מטעה במידת מה. אין כאן גל סינוס יפה ומסודר, עם זמן מחזור קבוע שעולה ויורד, אלא יש סדרה עולה ויורדת, שלא ניתן למצוא בה סדר סטטיסטי כלשהו (למרות ניסיונות מרובים). לכן אין מנוס מלהבין את התנאים הבסיסיים שגורמים ליצירת מחזור גאות ושפל.

ההסבר של מיזס עובר דרך שלושה חלקים שיהיו גם כותרות הסקירה שלי: מהו הון, כיצד ההון יוצר ריבית, וכיצד הרחבת אשראי ממשלתית מתערבת בתהליך בצורה היוצרת הצטברות של השקעות רעות, שכשהן עוברות נקודה קריטית כלשהי, הן גורמות לקריסה הבלתי נמנעת. כך מביא אותנו מיזס להבנה המאוד לא אינטואיטיבית: במחזור הגאות והשפל, החלק שצריך להפחיד אותנו הוא דווקא הגאות, כשהיא מונעת מכסף זול שהממשלה המציאה. הפשילו שרוולים ונתחיל להבין למה.

הון אבותינו והשמירה עליו

כפי שאתם ללא ספק זוכרים, קארל מרקס השתמש במילה "הון" לתאר כסף שמשמש לשערוך הסחורה. מיזס נותן לנו הגדרה אחרת, עמוקה ומעניינת יותר, והיא מתחילה בציר הזמן. לכל אדם יש סולם ערכים שדרכו הוא בוחר בין מוצרים שונים, ועכשיו אנחנו נזכרים שלבחירות שלנו יש מימד של זמן: פעמים רבות הבחירה היא בין מוצר כלשהו עכשיו למוצר כלשהו אחר כך.

מיזס טוען שכשכל התנאים שווים, נעדיף מוצר עכשיו מאשר מוצר אחר כך, והעדפת הקודם היא קטגוריה בסיסית של פעולה אנושית. זו טענה שהיה לי קצת קשה איתה משתי סיבות. קודם כל, קשה בצורה יוצאת דופן לחשוב על מצב שבו כל התנאים שווים בין עכשיו לאחר כך ובין צריכה עכשיו לצריכה אחר כך. אבל זו בעיה קלה: אפשר לדמיין חדר עם תפוחים שאתה נכנס אליו רעב. אחרי שתצא החדר יושמד ולא תהיה שום השלכה עתידית למה שתעשה לתפוחים. אם אתה לא מתאמן בדיאטה רוחנית כלשהי (שליטה עצמית למשל) שהיא סוג של "לא כל התנאים שווים", ואתה רעב, תעדיף לאכול אחד מהתפוחים עכשיו, ולא לחכות חמש דקות ואז לאכול.

הבעיה היותר כבדה היא שאני לא בטוח שהטענה הזו חשובה. נראה לי שמספיק לקבל את העובדה שיש דברים שאנחנו מעדיפים עכשיו מאשר אחר כך. הצורך שלנו לאכול עכשיו גובר על החרדה ממחסור במזון בעתיד, אלא אם אנחנו שבעים ואז אנחנו נהיה יותר פתוחים לאחסון מזון ואגירתו. מה שלא יהיה, ההחלטה אם לחכות עד הצריכה או לצרוך עכשיו היא חלק מסולם הערכים שלנו.

הזמן שאנחנו מחכים עד הצריכה הוא חיוני להגדרת ההון. בכל מיני מוצרים יש לנו בחירה בין תהליכי ייצור, חלקם יבשילו מוקדם יותר מאחרים. עכשיו, בין שני תהליכים שיוצרים אותה כמות ובאותה יעילות, ברור שנעדיף את הקודם יותר להבשיל. הסיבה להעדיף תהליך שמבשיל מאוחר יותר היא שהוא ייתן לנו יותר בעתיד. וכאן נכנס ההון: כשאנחנו נמנעים מצריכה כלשהי עכשיו על מנת להשתמש במה שלא צרכנו כדי לאמץ תהליך ייצור ארוך יותר ויעיל יותר, אנחנו יוצרים הון. לא כל חסכון הוא הון, אבל אין הון בלי חיסכון.

זה לא אינטואיטיבי שהמטרה של הון היא הארכת תהליך הייצור. אחרי הכל, אנחנו רגילים לחשוב על מכונות כמקצרות את תהליך הייצור ומאיצות אותו. אבל בכך אנחנו שוכחים שמישהו צריך גם לבנות את המכונות, התשתית, בקיצור – לצבור את ההון לפני שניתן להפעיל אותו. אנחנו יכולים לשכוח זאת בין השאר מפני שבזכות חריצות אבותינו, כבר יש לנו לא מעט הון צבור שניתן להשתמש בו בעתיד. אבותינו קיצרו לנו את תהליכי הייצור, בכך שהאריכו לעצמם את זמן הייצור.

מאז תחילת האנושות מתקיים התהליך המבורך הזה של צבירת הון שאנחנו מרוויחים ממנו. עם זאת, רוב הדברים שנחשבו "הון" בעבר כבר לא קיימים והוחלפו במשהו אחר: חכות ברשתות, מכונות קיטור במכונות חשמל וכן הלאה. זה מדגיש את העובדה שתהליך צבירת ההון הוא לא תהליך סטטי בו מי שיש לו הון נמצא במעמד להגדיל אותו בקלות, אלא תהליך דינמי בו דברים מסויימים מאבדים מערכם כל הזמן, כשצרכי השוק והטכנולוגיה משתנים. יום אחד היתה לי מכונת קיטור, מחר אין לי כלום, אם לא השקעתי בחידוש ההון.

האופי הדינמי הזה גם מסביר למה לא תמיד אנחנו מאמצים טכנולוגיה חדשה: העלות של ייצור בטכנולוגיה החדשה נראית קטנה יותר תמיד, אבל אם מביאים בחשבון את צבירת ההון הנחוץ, לא תמיד זה משתלם ביחס להמשך השימוש בהון הישן. השוק מתמחר זאת ועוזר לנו לבחור בהון חדש רק כשהוא משתלם באמת. לא מעט פעמים מנסים לשכנע אותנו שהשימוש בטכנולוגיה ישנה הוא דוגמה לחוסר יעילות של השוק, שהרי אם היינו נותנים לתכנון המרכזי להעביר אותנו לטכנולוגיה חדשה, שיטות חדשות, מיקומים חדשים, לכולנו היה יותר טוב. כל הטענות האלו שוכחות את תהליך צבירת ההון שאנחנו נהנים היום מתוצאותיו, וזה מסביר את הכשלון החוזר ונשנה של שיטת "עולם חדש עדי היסוד נחרימה".

כמו כל דבר בצה"ל, לריבית יש 3 חלקים

חלק ממחירו של כל מוצר הולך ליצירת או חידוש אמצעי הייצור, וכבר דיברנו על תהליך החישוב הכלכלי שמניע תהליך זה. פירוש הדבר הוא שעלות ההון נכללת בעלות המוצר. אבל מוצרי צריכה הם עכשיויים, והון יניב מוצרים רק בעתיד. לכן מחיר ההון היום חייב להיות קטן מהערך הנוכחי של המוצרים שההון ישתתף בייצורם. היחס בין מחיר המוצרים למחיר ההון היום נקרא ריבית מקורית (originary interest). זהו הביטוי לכך שתהיה מוכן לשלם עבור הון היום מחיר כלשהו שמפצה על ההעדפה של מוצרים מוכנים מוקדם יותר.

הריבית המקורית היא פועל יוצא של סולמות הערכים שלנו. לא ניתן לבטל אותה באמצעות מניפולציות בנקאיות או פוליטיות. הדרך היחידה להוריד אותה לאפס היא אם ממש לא יהיה אכפת לנו אם אנחנו מקבלים משהו עכשיו או אחרי שנמות. כפי שההיצע והביקוש הם ביטוי מתמטי של סולמות ההעדפות שלנו בין מוצרים שונים, כך הריבית המקורית היא ביטוי של ההעדפות שלנו על ציר הזמן. גם אין מדובר בריבית שהיא מחיר על שימוש באמצעי תשלום שחסרים בשוק. כבר דיברנו על כך שהשוק מתאים את אמצעי התשלום לפי היצע וביקוש, ע"י הגדלת ההיצע או שינוי ערך הכסף. לכן לא זה מה שקובע את הריבית, אלא סולם ההעדפות שלנו.

אך בין הריבית המקורית לריבית השוק יש עוד פער, שמורכב משני דברים. ראשית יש את מה שמיזס קורא לו "המרכיב היזמי", והיום נדמה לי שנקרא "פרמיית סיכון". המלווה לוקח בחשבון את האפשרות שהעסק ייכשל וחלק מההלוואה לא יחזור אליו, ומחשב זאת כתוספת לריבית שתפצה אותו על הפסדים אפשריים. מרכיב נוסף נקרא אצל מיזס "הפרמייה", והיום אולי נקרא לו רכיב האינפלציה, או ההצמדה למדד. המלווה צופה שינויים מסויימים בערך הכסף, ומוסיף לריבית משהו שיפצה אותו על כך (בשוק דפלציוני, היו צריכים להוריד קצת מהריבית).

אשראי זול מנפח בועות

בכל העולם היום נהוגה השיטה של הרחבת אשראי על ידי הדפסת כסף והכנסתו ישירות לשוק ההלוואות. כבר דיברנו על איך מדובר בגניבת ערך מהציבור לטובת הבנקאים אבל הסיפור לא מסתיים כאן. מלבד הנזק הישיר, יש גם נזק עקיף, שהוא אולי חשוב יותר.

ראינו שהריבית משקפת העדפה בין הון למוצרי צריכה. מכיוון שלוקח זמן ליצור הון, הריבית גם משקפת עבור היזם את הזמינות של ההון. אם הריבית גבוהה, בגדול זה אומר שיש העדפה גדולה למוצרים קיימים ביחס להון, כלומר שיש מספיק הון לטעמם של האנשים הפועלים, ולא מספיק מה לצרוך. אנו רואים ביטוי של כך במדינות מתפתחות עם ריביות גבוהות, בהן העוני יוצר דגש על מוצרי צריכה, ולכן הריביות גבוהות ורק השקעות משתלמות במיוחד יצליחו לקבל הלוואה. מצד שני, אם הריבית נמוכה, זה אומר שיש ביקוש להון נוסף על פני מוצרי צריכה – כלומר שכדאי להשקיע.

היזם הפועל בשוק בו הריבית נשמרת נמוכה חי באשליה שיצרה עבורו המדינה: נדמה לו שההשקעה שלו תשתלם, מפני שהריבית מהווה עבורו הערכה של רצונות הציבור מול זמינות ההון. אבל ההון שהוא צריך לא קיים. צריך להסב הון קיים מייצור מוצרים עכשיו להארכת זמן הייצור של מוצרים אחרים. לכן אנחנו רואים במקומות בהם מתבצעת הדפסת כסף שגם כשהמדד אפסי, כלומר הכסף "נייטרלי", מחירי מוצרי הצריכה עולים ומחירי מוצרי ההון יורדים. ומכיוון שכל זה לוקח זמן, עובר זמן עד שמתברר שההשקעות לא באמת משרתות את הציבור והמרכיב האשלייתי בהן גדול.

במשך הזמן, כל אותן השקעות רעות (malinvestment), שמניחות הון שלא קיים ומעריכות לא נכון את הביקוש, מצטברות. ולאחר הצטברות מספיקה הבנקים מבינים איזה גל של כשלונות עומד ליפול עליהם, ומתחילים להגביל את האשראי. ואז הגבלת האשראי מזינה את עצמה ועוצרת השקעות, וכך אנחנו נכנסים למיתון או שפל. וכולנו מרגישים את הסבל של השפל, אבל את התנאים לשפל הזה הכינה דווקא תקופת הגאות והדפסת הכסף, שגרמה לצבירת השקעות רעות (במילים של הקליפ למעלה, the boom plants the seeds for its future destruction). ולכן גם המשך הדפסת הכסף במהלך המיתון לא יכול לעשות כלום חוץ מלהאריך את המיתון.

ראינו איך המדיניות המוניטרית של ישראל היום מנוגדת לטובת הציבור, למרות האופטימיות שהיא משרה באנשים בתקופת הפריחה. ראינו גם שהממשלה היא שורש הרע, מפני שבנק חופשי שינסה להדפיס כסף בכמות שהממשלה מדפיסה, יאבד מייד את אמון לקוחותיו ויקרוס. עכשיו כולנו יכולים לקרוא לשינוי מוניטרי, אבל שינוי מוניטרי נכון: בנקאות חופשית.

הפרק הבא עוסק בעבודה, ובטח יהיה מעניין. תחזיקו מעמד, עוד 300 עמודים לסוף.

2 מחשבות על “פעולה אנושית (18-20): מחזור הגאות והשפל

  1. פינגבק: פעולה אנושית (סיכום): המלחמה שתסיים את כל המלחמות | תפרים

  2. פינגבק: להחלץ ממלכודת סיסקו | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s