אהבה חייבת במס

cheap_love

[לבקשת הקהל, מאמר תגובה ששלחתי לטוש ולא התפרסם]

העשירים הם לא כמוני וכמוכם, הם תחמנים בני תחמנים, יש להם אינסוף דרכים לרמות אותנו ולגנוב את כספנו. הנה, זה-עתה חשף דה-מרקר את הדרך הבלעדית לשימור מעמדם והגדלת הפערים: העשירים, הוא מגלה, מתחתנים ביניהם. איך זה משמר את מעמדם? ומה נשתנה מתמול שלשום שהפך את הכלי הזה לחשוב פתאום? ולמה בכלל אכפת לנו עם מי עשירים מתחתנים? התשובות לכל השאלות האלו הן פשוטות מאוד והן בהחלט חושפות שימוש בכלים לא הוגנים, אבל לא מצד "העשירים", אותם שדים משחת.

להתחיל מהשאלה הראשונה, התורה נראית ברורה. סביר לחשוב שילדי עשירים יכולים לזכות בחינוך טוב יותר וגם בקשרים וביתרונות חומריים שיעזרו להם לפתוח את חייהם. אלא שהניידות החברתית שהעולם החופשי אימץ, כשגילה את האפשרות להפוך את החירות לשיטה כלכלית, עובדת מפני שזהו רק צד אחד של המטבע. קשרים פחות חשובים בעולם שבו התחרות פתוחה לכולם, ואין צורך לדלג על מחסומים מלאכותיים שהציבו אליטות המקושרות לשלטון; ירושה בידי מי שלא יודע לנהל אותה אוזלת כחול מבין האצבעות, והשכלה כשלעצמה יכולה גם לגרור אדם למטה, כפי שהוכיחה סדרת כתבות הדור האבוד שמשכו את תשומת לב הציבור מוקדם יותר השנה.

מדוע הקמת משפחה חזקה כדי לחזק את הילדים שלנו דוחקת יותר עכשיו? ובכן, מאחר שעולם חופשי מקהה את חודו של יתרון התחלתי ביחס לכשרון, חריצות ועמל – הרי שרק כאשר העולם הולך ונהיה פחות חופשי, יש יתרון בחתונה תוך-מעמדית ככלי לשימור המעמד. כאשר המערב שקוע בחובות ומנסה לגרור עצמו החוצה באמצעות מיסוי, רגולציה, מלחמות מטבע והגבלות על שוק העבודה, היכולת להתחרות יורדת, המוביליות החברתית יורדת, והחשיבות של השתייכות לקליקה הנכונה עולה.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כוחה היחסי של אריסטוקרטיית הכסף נחלש, ממספר משפחות חזקות הדומיננטיות בכלכלה התרחבה לקבוצה גדולה בהרבה. אך משנות ה-30 ואילך, כשארה"ב נפלה קורבן לתנועה הפרוגרסיבית, כשאר המערב, והחלה להלאים, למנוע ולהעדיף קבוצות קיימות, המגמה התחילה להתהפך. לא לשווא אנחנו רואים צמיחה בפערים תחת ממשל אובמה, שמתאפיין בהלאמת מערכת הבריאות ופגיעה בתחרות בה, בהחמרת תנאי ההעסקה ובהעלאת מס האינפלציה לגבהים היסטוריים, בנוסף למיסים אחרים ולגרעונות הולכים ומחמירים.

למחנה הפרוטקציוניזם וההשתוללות התקציבית לא נוח להכיר בעובדות, ולכן הם מחפשים להסיט את אור הזרקורים להסברים פסאודו-מדעיים. בעיתונות, מתאם מספיק כדי לטעון לסיבתיות. אבל המתקפה הנוכחית על האהבה היא הנכלולית ביותר שהמחנה הפרוטקציוניסטי הפיק: מכיוון שברור לכל שאת האהבה אי אפשר למנוע או לבקר, היא הופכת להצדקה מאריכת ימים לשנאת העשיר: אם הוא נמצא ב"מעגל עושר" וכל התנאים לטובתו, כך יאמרו לנו, זכותנו "לאזן" את המצב ולמסות את העשיר עד שעורו יכחיל.

לא ניתֶן להסיט את הזרקור מהאנשים שבאמת פותחים את הפערים, ומובילים אותנו לגיהינום על דרך הכוונות הטובות שלהם. והעשירים ימשיכו להעדיף את העשירים, מפני שמאחורי כל הפרופגנדה, אהבה היא ראשית כל זיהוי ערך, ובמיוחד בחברה חופשית אדם שהתעשר (ואחת היא מאין בא) הוכיח שהוא בעל ערך. הבה נזכור זאת לפני שאנו ממהרים להאמין לסיקור של "מחקר" בעל כוונה פוליטית.

[מאוחר יותר הרחבתי את הרעיון בפוסט אמא של העשירים ערבייה]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s