תקציר אירועי ההתנגדות החמושה בחוות בנדי

bunkerville

בדרך כלל כשאני רואה פוסט עם הכותרת "מה שלא מספרים לך", אני מגחך בשקט ועובר הלאה. אבל אירועי חוות בנדי היו אמורים להיות משהו שכן סיפרו לנו. הם זכו לסיקור בכל ערוצי החדשות הראשיים בארה"ב, והמשמעות הטמונה בהם חשובה לכל העולם החופשי. לכן החלטתי לכתוב תקציר קטן של הנושא, שיהיה גם לקורא הישראלי מאיפה להתחיל לקרוא למרות התעלמות מוחלטת של העיתונות הנפלאה שלנו.

ב-17 באפריל התחילו נציגי המשרד הפדרלי לניהול קרקע (ה-BLM) לאסוף בקר של חוואי בשם קלייבן באנדי מבאנקרוויל, נוואדה. הבקר רעה לא רק על אדמת החווה של בנדי, אלא גם על אדמה פדרלית. בשנת 1993 הוחלט להגביל את הרעייה על קרקעות פדרליות, כדי להגן על אזור המחיה של הצב המדברי (נשבע לכם). בנדי לא מכיר בסמכות הממשלה הפדרלית לעשות זאת, ולכן הפסיק בשנה זו לשלם היטלי רעיה והתעלם מכל צו בית משפט העניין.

לאחר קרב משפטי ארוך, הופיעו סוכני ה-BLM והתחילו לאסוף את הבקר הסורר ולהמית אותו. לרוע מזלם, הם לא היחידים שהתאספו: קהל רב של מקומיים, חלקם חברי מיליציות חמושות, הופיע במקום לצד בנדי. "מחשש לשלום הציבור", הסוכנים הפדרליים נסוגו וגם שיחררו בקר שנלקח קודם. במה שחברי המיליציות כבר מכנים "קרב בנקרוויל" לא נורתה ירייה אחת, אך (ואולי במיוחד לכן) בצד המגינים הוא נחשב לניצחון גדול.

עד כאן העובדות. כל השאר פתוח לדיון. למשל, הצירוף "אדמות פדרליות" פתוח לדיון, מפני שבנדי ותומכיו טוענים שלממשלה הפדרלית אין סמכות להחזיק אדמות בכלל. זו טענה שמתנגשת ישירות עם העובדה בשטח, שרוב אדמות המערב הן אדמות פדרליות (שלא לדבר על אלסקה), ואם בנדי צודק, הרבה אדמות עכשיו ייאלצו להחליף ידיים. בתי המשפט הפדרליים לא חושבים שהוא צודק. אני אישית לא מוצא בחוקה מה נותן לאיחוד סמכות כזו, והצד של בנדי מזכיר את סעיף 1.8.17 לחוקה שמגביל סמכות זו במפורש.

יש גם מי שטוען שזה לא צבי המדבר שגורמים לבעיה, אלא העובדה שאדמת המרעה המדברית היא בעצם מכרה זהב (או גז ומינרלים בעצם) ושבנדי מסרב למכור את החווה שלו, לכן יש מי שמתנכל לו דרך הרשויות. ויש עוד מי שטוען שגם אם בנדי טועה בנוגע לזכויות הפדרליות על הקרקע, הסוכנים הפדרליים עדיין דרסו את החוקה ברגל גסה בכמה הזדמנויות שונות כשפגעו בחופש הביטוי והפרו מגבלות אחרות.

בקיצור, מופיע כאן משהו שהוא אופייני לנקודות התלקחות היסטוריות אחרות (בין אם אכן תקרה ההתלקחות או לא): יותר משיש על מה לריב, יש רצון עז לריב על משהו. בשביל תומכי בנדי, הממשלה הפדרלית הולכת ומתרחבת זה זמן רב, ולוקחת עוד ועוד סמכויות שהחוקה לא נותנת לה. המיליציות החמושות כבר נמצאות בנוואדה לא מהיום. הן מאורגנות וממתינות להזדמנות. מה שחדש באירוע, הוא שלראשונה הממשל הפדרלי התקפל (לפחות זמנית) בפניהן.

אחד הנושאים החשובים שהפרשה מאירה הוא הזכות לשאת נשק. החוקה מזכירה את הצורך בכך על מנת שיהיה אפשר לגייס מיליציה להגנה עצמית של מדינות האיחוד. עם זאת, ההצדקה הראויה ביותר היום לזכות לשאת נשק היא דווקא על מנת לשמר את היכולת של הציבור להתנגד לשרירות ליבו של ממשל הולך ומתרחב. אם בתי המשפט (מאז שרוזוולט השתלט עליהם) כבר לא מהווים הגנה מספקת על החוקה לדעתם של אנשי נוואדה, והקונגרס לא מרוסן על ידי החוקה – וגם לא הנשיא – יש צורך להתנגד. ואם כי נשיאים קודמים במאה השנים האחרונות השתתפו כמעט כולם במידה זו או אחרת בהרחבת הריכוזיות הפדרלית, אובמה דורך על הגז חזק מכולם, ומעורר רגשות לוחמניים ביתר שאת (וזה בטח לא עוזר שהוא שחור). לכן, הזכות לשאת נשק כדי להתנגד למה שנתפש כעריצות הופכת לעניין פרקטי.

נושא שונה הוא הרקע הרעיוני של ההתנגדות. קשה שלא להבחין ברעיונות החירות והממשלה המוגבלת שמהווים מצע אידאולוגי של תומכי בנדי. מבחינתם, לא מדובר פה בעוד מאבק על שטח, על חוק לא נכון או לטובת אדם מוערך. מדובר פה בחירות שלהם וביכולת להבטיח אותה. בשטח היה קשה לפספס מופעים מרובים של דגל גדסדן: נחש על רקע צהוב ותחתיו הכיתוב "אל תדרכו עלי". כמה פעמים אתם יכולים למצוא אותו בקליפ הקצר למטה?

אני ספרתי שלוש. הדגל הזה הונף לראשונה במלחמת העצמאות האמריקאית. בשנים האחרונות הוא הוצא מהנפטלין והונף על ידי כל שוחרי החופש (התנועה הליברטריאנית, תנועת "מסיבת התה" לפני ההשתלטות השמרנית, וכן הלאה) כדי לאגד תחתיו את ההתנגדות לעריצות הרוב (או האליטה הפוליטית).

גם בישראל אתם יכולים לראות את הדגל הזה מונף תדיר, אם תבואו להפגנות של התנועה הליברלית החדשה. והאמת היא שזה מטריד אותי, כי אם עד היום הדגל הזה היה סימן נוסטלגי לאידאולוגיה נשכחת, אירועי בנדי הפכו אותו שוב לדגל הנישא לקרב. ולמרות שאני יודע שיש מצבים מסויימים בהם קרב הוא הכרחי, אני עדיין מקווה שבישראל נוכל להשיב לנו את חרותנו בהליך דמוקרטי וללא אלימות. אני בוודאי לא הייתי רוצה להשתתף בשום צורה אחרת. אם דגל גדסדן יונף מעל קרבות אמיתיים – זאת עוד נראה בהמשך. לעת עתה, המאבק הפנים אמריקאי הזה הוא משהו שכולנו חייבים לעקוב אחריו. לראשונה מאז המלחמה הקרה, גורל החירות מונח שוב בידי האמריקאים. נראה מה יחליטו לעשות איתו.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “תקציר אירועי ההתנגדות החמושה בחוות בנדי

  1. פינגבק: חושך באמריקה (4-7): אוויר החירות ואש הפלגנות | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s