בחזרה ל"שיבוש תרבות"

blood_for_cola

הבלוג הסולידית עוסק בעיקר באיך אפשר לפרוש צעיר על ידי חיים של חיסכון והשקעה סולידית, עד שניתן לחיות מהקרן ולהתפטר מהעבודה. אצל קוראים רבים היא בטח מעוררת מחשבות על חופים פראיים וצלולים אליהם ניתן להיעלם אז; אצל אחרים בטח עולות תמונות של היום האחרון בעבודה ומה שירשו לעצמם אז. אני, לעומת זאת, חושב על פיצה. ולא סתם פיצה, אלא פיצה ספציפית, שאכלתי בזול יותר משציפיתי.

ישבנו ביחד בחדר בבית גולדמינץ, "שבוע מנהיגות" בבה"ד 1 וחיכינו לפיצה שתבוא. אחרי חצי שעה שהיא לא באה, מישהו מאתנו התקשר אליהם שוב ואמרו לו לא לדאוג. אחרי חצי שעה נוספת, אמרתי לו, "עכשיו אני מתקשר". אחרי שקצת שטפתי את המסכן שענה לי, הוא היה מוכן לתת לי את הפיצה בחינם אפילו, אבל אז כבר קצת ריחמתי עליו והסכמתי להנחה של 20 שקל. הפיצה הגיעה תוך עשר דקות לשער. כשניתקתי את הטלפון, המבטים היו המומים. לאדם בוגר אין מושג למה – אם מישהו לא מספק לך את השירות שהבטיח, צריך לעשות משהו. אבל לחיילים צעירים כמותנו, שרגילים שכולם דופקים אותם,  פרץ האסרטיביות היה משהו חדש. והוא הגיע רק בגלל שבדיוק גמרתי ספר אחד שקניתי כשהשאירו אותנו שבת בגלל המצב הבטחוני. "שיבוש תרבות" של קאלה לאסן חולק שורשים רעיוניים עבים עם "הסולידית", למרות שלכאורה הכותבים נמצאים בצדדים מנוגדים של המפה הפוליטית: בוגר השמאל המאוכזב של שנות התשעים מול ליברטריאנית. חזרתי לקרוא אותו לאחרונה. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

בקילקני הייאוש נעשה יותר נוח

clover

"הגאוגרפיה אינה גבירת העמים." משפט זה נאמר על מדינה שרבים מבניה ובנותיה עזבוה. למרות מאמצים כבירים לייבוש הביצות, החקלאות נותרה קשה כתמיד, והמחיה בדוחק. צאצאי בניה מגיעים היום לשבועיים של טיול במולדת הרחוקה, וחוזרים לאמריקה. שם מבהירים להם הוריהם שלא הגאוגרפיה שהקשתה על החקלאות היא שהכריחה אותם לעזוב. רבים מהם ראו עצמם כגולים, שישובו יום אחד לארצם, כשהמצב הפוליטי יהיה נוח יותר.

אנחנו מדברים, כמובן מאליו, על אירלנד. ההגירה מאירלנד (שנקרא לה "ירידה" למען הנוחות) היא כבר מאות שנים חלק מהתרבות. אירלנד היא מדינה גשומה שאדמותיה מתאימות יותר לגידול בקר מחיטה, שלמרות מאות שנים של ייבוש ביצות, עדיין חלק גדול משטחה הוא ביצה, שקר ואפור בה. אבל הירידה מאירלנד לא היתה רק פונקציה של עוני. ברור מאליו שככל שהמדינה עשירה יותר כך תהיה לבניה נטיה נמוכה יותר לעזוב, אבל באירלנד, גלי הירידה הגדולים קרו דווקא בזמנים שבהם המצב הוקל משמעותית. את זה למדתי מהספר גולים ומהגרים, שאני מדפדף בו לאחרונה בתקווה להבין משהו חדש על החברים הקרובים שלי. להמשיך לקרוא