נכון שאני מתעורר מאוחר – כשהסדרה הזו שודרה, הייתי עסוק בדברים אחרים, מצופים ועד בית ספר לפיקוד על טנקים. אבל בזמן האחרון אני רואה את "באפי, ציידת הערפדים" מהתחלה. אתמול הגעתי לפרק שפרט לי על מיתרי הזעם הרבה יותר מכל פרק אחר. לא רק שהדמות האהובה עלי ביותר התגלתה כמניאקית רצינית (אחרי שהארי סלדון עשה לי את אותו תרגיל לא מזמן), אלא שבאותו יום הראתה לי פעילה חברתית בולטת שהיא בדיוק אותו סוג של מניאקית, וכמובן שעל חשבוני. דפני ליף קראה לשוכרים לדווח לה על בעלי דירות שמעלים את דמי השכירות לפני חקיקת החוק לשוד בעלי הדירות. הייתי פותר את זה כעוד מקרה של "הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות", לולא קיבלתי מווילו שיעור על גורם נוסף שפועל כאן ומבטל לגמרי את כל הרצון הטוב שגם פעולה שגויה יכולה לייצר אם יש מאחוריה לב. על כל זה וספויילרים לבאפי, אחרי הקיפול. להמשיך לקרוא
תפרים 