חופים בטוחים – השיטה האוסטרלית

lifeguards

הרבה דיונים עם תומכי מעורבות ממשלתית מגיעים בסופו של דבר לחוסר אמון באדם: אם הממשלה לא תעשה כך וכך, הם חושבים, אף אחד לא יעשה. אמנם לרוב מסתבר שאם משהו ראוי להיעשות מישהו יעשה אותו, ואמנם החברה האזרחית מלאה בארגונים התנדבותיים שמוכיחים את טוב ליבו של האדם ורצונו בסביבה בטוחה ונעימה למחיה, אבל עדיין כשל הדמיון של אוהבי המדינה הגדולה מחייב אותנו כל פעם לנסות למצוא מקום שבו הדבר עובד כמו שאנחנו אומרים: אין מעורבות ממשלתית, ובכל זאת הדבר נעשה. עשיתי זאת בעבר עם בטיחות בתחבורה הציבורית, והיום נחשפתי לעוד דוגמא מעניינת שכיף להכיר.

בדרך חזרה מהחתירה השבועית שלי, כשירדנו מהים חזרה לירקון, הצטרפתי לשיחה בין שני חותרים שדיברו על מצב המצילים בארץ והתווכחו אם המדינה צריכה לספק שרותי הצלה ולשמור על אנשים מעצמם. אני אמרתי שלשמור על אנשים זה עקרונית טוב, אבל צריך לשקול את המחיר, ושלא הייתי מתנגד אם למשל היתה עמותה שעוסקת בנושא במקום הממשלה. זה הזכיר לאחד החותרים משהו שלא ידעתי עד עכשיו: בסידני, שרותי ההצלה הם ברובם התנדבותיים! איך זה עובד?

כבר בראשית המאה ה-20 הוקמו באוסטרליה מועדוני בטיחות גלישה ושחיה. אלו היו התארגנויות מקומיות של שוחים שהיה אכפת להם מבני עירם שיוצאים לים, לפעמים ללא כישורי שחיה מספיקים, ושלכן טובעים ממש ליד הבית שלהם. הארגונים האלו הכשירו מתנדבים שיפטרלו על החופים וישמשו כמצילים. במהלך הזמן הארגונים האלו התאחדו לארגונים של מדינות אוסטרליה השונות, ואלו מאוחדים בתאגיד לאומי.

התאגיד מציע מספר שירותים, שהחשוב בהם כמובן הוא שרות המצילים המתנדבים. חברים בארגון עוברים הכשרה כמצילים ונרשמים למשמרות לפי מה שנוח להם בחיים. הם עושים את זה כי אכפת להם, ובסידני הם ממלאים את המשמרות בכל הזמנים, כי בעיר כמו בעיר, לכל אחד יש את השעות שלו. ואם פעם לא – אז שמים שלט שאין הצלה, גם זה יכול לקרות, כמו בארץ.

כמשתמע מהכשרת המתנדבים, ארגון ההצלה האוסטרלי מציע גם הכשרות בהצלה ועזרה ראשונה. זה חלק ממערך תמיכה נרחב, שכולל גם סירות ומסוקי הצלה, וכמובן שמטה-חוף ושירותי תקשורת. ומלבד הצלה אקטיבית, הארגון עוסק גם במניעה, ע"י פעילות הסברה קהילתית בנושאי גלישה בטוחה, דיג סלעים וזרמי סחף. הארגון מתואם עם רשויות מקומיות ולאומיות, ומאחר שהוא תאגיד, הוא יכול גם להציע מודל הצלה נוף: ברחבי אוסטליה כ-700 מצילים בתשלום מועסקים דרך הארגון, המספק שרותי הצלה בתשלום לאתרי נופש ורשויות מקומיות המעוניינות בכך. מלבד מצילים אלו, הארגון ממומן מתרומות באופן כמעט גורף (אם כי בתמונה למעלה ניתן לראות אותם בחולצות עם חסות, מה שהיה עוצר את ליבו של כל חובב אמא-מדינה מצוי בארץ).

בין אם המודל הוא של העסקה מוניציפלית במיקור חוץ או של התנדבות – האוסטרלים מוכיחים שיש חלופות לשביתת המצילים השנתית ולמשכורות מלאות ומנופחות על עבודה של חצי שנה. הם עושים זאת תוך שימור החופש האישי שלהם ותוך הפגנת סולידריות אמיתית, לא "סולידריות" כפויה. אולי כדאי שנלמד מהם משהו.

3 מחשבות על “חופים בטוחים – השיטה האוסטרלית

  1. מעניין מאוד, אבל לא הזכרת מדד שולי אחד – האם זה עובד? כלומר, כמה אנשים הם מצילים, כמה טובעים כשאין מצילים, וכו'. לא, אין לי סיבה לחשוב שזהעובד פחות טוב מהמערכת נתמכת המדינה, אבל עדיין נראה לי שזה פרט שחשוב להתייחס אליו.

    • שאלה מעניינת למחקר עמוק יותר 🙂
      באתר של הארגון מזכירים קרוב ל-700,000 מוצלים בימי חיי הארגון, אבל זה לא אומר לנו כמה טבעו, וגם לא איך זה מתחלק היסטורית. ואם היה לנו את המידע – איך היינו משווים? פר בנאדם? פר ק"מ חוף? פר מטר לשניה מהירות ממוצעת של זרמי סחף? גובה גלים?
      כל מה שאני יכול לעשות במגבלות הזמן שלי זה להצביע על כך שהשיטה קיימת, מיושמת ברמת יבשת, ושנראה שהאוסטרלים מרוצים ממנה.

      • כמי שחי פה כבר מעל עשר שנים אני יכול להעיד שזה עובד. אני לא זוכר שהלכתי לחוף מוכר ולא היה מציל בשעות היום.
        במדיה ובקהילה מתייחסים אליהם ברצינות רבה. כמעט כל ילד פה עובר כמה שיעורים איתם (זה נקרא nippers, תוכנית ששמעתי שהועתקה לישראל בשנה האחרונה). רב סיפורי הטביעה בים שאני שומע עליהם קשורים לאנשים שלא הקשיבו לאזהרות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s