והפעם, הרמן הסה: Bahnhofstück.
עייף מדרך, מיוזע
בתוך קרון צפוף ישבתי
עיתון שאיש אחר קרא
כעת בשתי ידי אחזתי.כמו לכולם, מבט אדיש
מעבר לזגוגית-רכבת
הראה גם לי בחלף-חיש
עשן על פני צעיף או סרט.אז צץ מתוך קרון אחר
מצחה הגא, ראשה עטוי פז,
אותה אישה יפה אשר
תרתי שנים והיא נותרה רז.ידי זינקה אל החלון
כשלמראה דמותה נזעקתי
אך אז מתוך קהל המון
קול רם קורא בשמה שמעתי.אז בברכת שלום נוחה
צעד קלות אויבי הותיק,
תחת עיני גלגלו שיחה,
ידו אחזה עבורה את התיק.הם נעלמו. צופר שרק,
צנחתי אז רפוי לשבת,
עיני לחה, גרוני נחנק,
בחוץ סביבי העיר חולפת.
