זה אפשר, כך נגלה לעיני האחת.
כל הזמן לא מחק אפשרות למבט –
שחודר אל עינה הצופה חזרה
כמלח שהיום בנמל, מחר שט.
ולחוף הממתין בפני הדומעות
לא ישוב, לא ישליך את עוגנו אל הים
כי עוד יש נמלים ועוד יש אוניות,
ועוד יש את הזמן לבקר בכולם.
ואולי עוד ישנן מפליגות בימים
שעוגנן הכבד מחכה לנמל
ומפרש שקרעיו יערגו אל המחט.
ואולי מבטן לא יוסט לגלים
וברציף מבטי יפרקו השלל
שצברו במסע אל עיני האחת.
בתמונה למעלה מופיעים שני נרות נשמה. האחד ישראלי, השני אירופאי. הישראלי הוא צנוע: פחית ובתוכה נר. האירופאי מהודר יותר: קופסה חצי-שקופה עם מעין כיסוי חלקי בראשה, מוזהב ומעוטר. אבל ההבדל ביניהם הוא לא רק חיצוני, אלא גם פונקציונלי. הנר הישראלי חשוף לרוח, וסובל בחורף האירופאי או גם במזג האוויר הישראלי. הגרסה האירופאית מוגנת מרוח באמצעות המכסה המעוטר. לכאורה נראה שהנרות הישראליים נחותים, אבל למעשה הם מדגימים שתי צורות שונות לפתור בעיה הנדסית, ומראים לנו למה המדע הישראלי הוא חזק כל כך בעולם, למרות אמצעינו המועטים. להמשיך לקרוא
כל אחד יכול לראות שהמחשב שיש לו היום מהיר פי אלף מהמחשב שהיה לו לפני כמה שנים, שהטלפון שלו עושה דברים שהוא לא חלם עליהם, שהרכבת שלו עוצרת יותר בשקט ושהמכונית שלו צורכת פחות דלק. קדמה טכנולוגית היא הכי ברורה כשהיא משפיעה ישירות על הדברים שאנחנו נוגעים בהם. אבל יש גם קדמה לא טכנולוגית, שמתבטאת בפסיכולוגיה שלנו ובאופן בו אנחנו יכולים לגשת לחיים שלנו בכלל, ולתרבות בפרט. שני סרטים מהזמן האחרון מדגימים זאת, בעזרת גישה חדשה לסיפור ישן. להמשיך לקרוא
תפרים 