נרות ומאיצי חלקיקים

candles

בתמונה למעלה מופיעים שני נרות נשמה. האחד ישראלי, השני אירופאי. הישראלי הוא צנוע: פחית ובתוכה נר. האירופאי מהודר יותר: קופסה חצי-שקופה עם מעין כיסוי חלקי בראשה, מוזהב ומעוטר. אבל ההבדל ביניהם הוא לא רק חיצוני, אלא גם פונקציונלי. הנר הישראלי חשוף לרוח, וסובל בחורף האירופאי או גם במזג האוויר הישראלי. הגרסה האירופאית מוגנת מרוח באמצעות המכסה המעוטר. לכאורה נראה שהנרות הישראליים נחותים, אבל למעשה הם מדגימים שתי צורות שונות לפתור בעיה הנדסית, ומראים לנו למה המדע הישראלי הוא חזק כל כך בעולם, למרות אמצעינו המועטים.

הנר הישראלי באמת חשוף לרוח בבית קברות אירופאי, וזה מפני שהוא לא תוכנן לתנאים האלו. בבית קברות ישראלי, בדרך כלל ליד כל מצבה יש גם בית קטן לנר, שבו הוא מוגן מהרוח. העובדה שכל מצבה כמעט מגיעה עם כזה בית חוסכת הרבה מאמץ בייצור הנר. אין צורך לייצר לו את הגג המוזהב, או לדאוג שהוא זוהר דרך הקופסה, או שיש לו איך לנשום. הנר הישראלי ממלא את תפקידו היטב, ובזול.

מן הסתם, הנר הזה לא תוכנן כך כי מישהו עשה חישוב מושכל והחליט שהכנת תשתית מצבתית לנרות היא זולה יותר מאשר שכלול מבנה הנר עצמו. מה שיותר סביר שקרה, הוא שיוצרו נרות נשמה זולים במדינה שתושביה לא יכלו להרשות לעצמם מותרות רבים מדי. להדלקת הנר בבית זה הספיק, ואנשים שהדליקו נרות בבתי קברות מצאו להם מחסות למיניהם. בחנויות יודאיקה אפשר למצוא מיני מחסות כאלו, ואני מדמיין שאנשים הביאו כאלה אתם אם יכלו – עד שהבינו כמה חכמים שעדיף פשוט להכין את המחסה מראש. אחרים שראו אותו העתיקו את הרעיון.

האם זה הופך את הנר הישראלי לטוב יותר מהאירופאי? לא בהכרח. קודם כל, הוא אכן דורש הכנה. אולי הוא לא מתאים למצבות מהמהודרות יותר שאפשר למצוא באירופה, מפני שהוא הורס את הקונספט העיצובי. ויש מי שיחשוב שהוא יפה פחות. ואולי בגלל כל אלו, יום אחד נראה יותר נרות כאלו בישראל, כפי שאנחנו רואים יותר ויותר מצבות שלא מוכנות לנר הקיבוצניקי הפשוט. ויש גם כאלו שבכלל לא מדליקים נרות נשמה, אז מה אכפת להם.

מוסר ההשכל של השוואת הנרות הוא שכמעט אין מוצר שיש לו מטרה אחת בלבד, כפי שאין רק דרך אחת להשיג כל אחת מהמטרות שהמוצר אמור לקיים. כל מהנדס יודע שהמוצר שהוא מתכנן אמור, מלבד מטרתו המוצהרת, גם למלא דרישות של מחיר, נוחות, קלות תחזוקה ועוד – ושכל אחת מהדרישות האלו תיענה על ידי שילובים שונים של חומרים ושיטות. הבחירה בחומרים ובשיטות הטובים ביותר תלויה באילוצים, שהם שונים ממקום למקום.

קחו לדוגמא מאיצי חלקיקים, שהידע שמצפים מהם לייצר הוא ברור. כשהאירופאים רצו לקדם את חזית הידע, ובמיוחד למצוא את בוזון היגס, הם החליטו לבנות את מאיץ החלקיקים הגדול ביותר עד כה, ה-LHC בז'נבה. אך בזמן שהפרוייקט העצום הזה השתרך לאיטו דרך דחיות וחריגות תקציב, הוא כמיט והפסיד את הפרס הגדול לטבטרון, מאיץ חלקיקים אמריקאי שהמשיך לייצר מאמרים במהלך הבניה. אף שהאמריקאים מחוסרי התקציב בסופו של דבר הפסידו, הם בהחלט השתתפו במירוץ. והטריק שלהם היה לחבר למאיץ הישן שלהם טור של שלושה מאיצי שובל פלזמה שכל אחד מהם בגודל שולחן עבודה בערך, אך הם נותנים בסופו של דבר את התוצאות הקרובות למה שרק המאיץ הענק היה אמור להוציא.

טוב, לא בדיוק. הם עושים משהו קצת אחר, אבל לא לגמרי אחר, והמידע שמקבלים מהם הוא נכון אבל אחרת – בצורה שאני לא יודע להסביר. אבל הוא עונה על השאלות ששאלו. אולי לא על כולן, ואולי הוא לפעמים עונה בנוסף על שאלות אחרות ממה שחשבו שהוא יענה. הכלים אחרים, השיטות אחרות, ותוצאי הלוואי שונים. אבל לאמריקאים, חנוקים בתקציב, זה כמעט הספיק.

גם הישראלים, חנוקים בתקציב, מוצאים פתרונות: אנחנו לא משתמשים במחשב על, אלא מנסים לכתוב תכנה יעילה יותר או חכמה יותר. האם אנחנו יכולים לפתור את כל בעיות הסימולציה שאפשר לפתור על מחשב על? ברור שלא. אבל אנחנו יכולים לקדם את אותו תחום מדעי בדרך אחרת, או לקדם תחומים שבהם תכנה חכמה טובה יותר מתכנה חזקה. אנחנו לא בונים שדות-ניסוי אינסופיים למערכות סולריות: אנחנו שמים אבטיפוס אחד על גג הפקולטה, ואת המידע ממנו יכולים לקחת הספרדים אל מרחביהם. גם אין לנו בריכות ענקיות להפרחת בועות, אז עובדים עם מיכלים קטנים, על אותן בעיות או דומות. גם הצבא הישראלי, כשעוד ידע לנצח, ביסס את שיטת הפיקוד שלו על אחריות מבוזרת ויזמה של מפקדים זוטרים בשטח. פעם הדהמתי סטודנט פולני כשסיפרתי לו שמלמדים אותנו בטירונות שלפקודות מסויימות חובה עלינו לסרב תחת איום משפטי.

את כל הפתרונות האלו חוקרים מוצאים תוך כדי עבודה – אין מי שמנחה אותם לכך, מלבד גליון התקציב, מצבת הסטודנטים והנכסים הקיימים. בדיוק כמו שאיש לא תכנן לעשות את נר הנשמה הישראלי שונה מהאירופאי. יתר על כן, קשה לדמיין את המתכנן המרכזי שהיה יכול לחשוב על כל הבעיות האלו, לתפוס את כל האילוצים, הידע הפיזיקלי, והכרת העדפות כל הממנים והמעורבים, ולבנות מכך תכנית מרכזית אחת שתעבוד הכי טוב. להיפך, המתכננים המרכזיים שלנו בדרך כלל חושבים שהפתרון של כל בעיה הוא או להתעלם ממנה או לזרוק עליה עוד כסף.

זה לא עובד במדע וזה לא עובד בכלכלה: כל אדם, כל מוצר, כל שירות, הם נר נשמה, והם הסיבות להשתמש בנר נשמה. כל אחד מאלו הוא בעיה שיש לה כמה דרכי פתרון, כמה תוצאי לוואי, כמה מטרות משנה. כדי לפתור כל כך הרבה בעיות, צריך הרבה מוחות. וכפי שהחברה הישראלית אילצה את העולם המדעי לחשוב על המגבלות ולמצוא, כל אחד בגזרתו, את הפתרון – כך גם נצליח יותר ככל שנגייס את המוחות שלנו באופן מבוזר בעניינים כלכליים וחברתיים: יותר חברות פרטיות על פני קונגלומרטים ממשלתיים, יותר עמותות על פני לשכות רווחה, יותר כסף בכיס האזרחים על פני מסים בכסי הפקידים והפרוטקציונרים. כך, כל אחד הוא אור קטן, וביחד – אור איתן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s