כפרות קולומביאניות

goat

בשעה שכולם עוסקים בפליטים מסוריה, נראה שבישראל אין מי שידווח על משבר הפליטים הקולומביאני. 1,500 שגורשו מוונצואלה ע"י המשטר הסוציאליסטי של ניקולאס מאדורו גרמו לעוד אלפים רבים (18,600 להערכת ה"אקונומיסט") להבין לאן נושבת הרוח. בשבועות האחרונים דשדשו רבים מהם במי נהר טצ'ירה עם צרור על גב, למצוא מקלט במולדתם השכנה, שמצליחה לשכן מעט מדי מהם במחסי פליטים בקרבת הגבול.

אדם ציני ממני היה אומר משהו על גופי התקשורת בארץ, שלא דיווחו על דבר מכך. התקרב לכך רק "דה-מרקר" עם דיווח על המתיחות בין המדינות השכנות, לדבריהם בגלל מדיניות המטבע השונה בין המדינות. ובדיוק הפרשנות הזו מדגישה את הדבר שחייבים להגיד על משבר הפליטים הזה והמתיחות סביבו, ואף גוף תקשורת בארץ לא העיז לומר: בסרט הזה כבר היינו, את העלילה שלו אנחנו יודעים, ותחילתו מולידה בסבירות גבוהה את סופו.  להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

לא רציונלי, לא מבין את המשמעות

brain

סוף סוף ניתקתי את הקשר האחרון ביני לבין "הארץ", עיתון שכשגדלתי עליו היה בו עוד משהו מהבמה של המפלגה הליברלית שהוא היה פעם, אך יחד עם קוראיו הציונים-כלליים לשעבר הפך עם השנים לסוציאליסטי. להתרחקות שלי מהעיתון הזה יש קשר גם למיעוט יחסי של הפוסטים כאן בחודשים האחרונים, כי בלי "הארץ" אין מי שיעצבן אותי על הבוקר עם השטות הסוציאליסטית התורנית. אך לא אלמן ישראל, והורי עדיין מנויים, כך זכיתי לקרוא בגליון ראש השנה של דה-מרקר על כמה אין לנו משמעת עצמית וכמה אנחנו צריכים שהמדינה תמשמע אותנו.

כוכב הכתבה הוא פרופ' דן אריאלי, שבהארץ אוהבים לצטט אותו בכל כתבה על כמה אנחנו טיפשים ועלובים. דן אריאלי מוגדר כלכלן התנהגותי. והוא משרת היטב את עורכי ועיתונאי הארץ, מפני שהוא מאפשר להם את שיטת אמא של העשירים ערבייה, שבה משתמשים בבסיס של דברים נכונים כשלעצמם כדי לתמוך במסקנה כלשהי, מבלי להתייחס לכך שכל השרשרת הלוגית באמצע מופרכת. אז מה אומר לנו אריאלי הפעם, ולמה זה מופרך?  להמשיך לקרוא

קברניט נשמתי

הפעם, תרגום הפואמה invictus, שנראה ששימשה השראה לאווירה, לעלילה ולדמויות של הסדרה החדשה Star Trek: Renegades.

מתוך הלֶיל המכסה
אותי כבור ללא תחתית
אודה לכל אלי מרום
על שנפשי עוד עצמאית

אם-כי לכוד בטלף גד
פני נָחשוּ ופי יידם
במתקָפת גורל הולם
ראשי המדמם מורם

מקום לזעם ודמעות
עֶברו הוא רק אימת הצל
אך עוד מורא שנים באות
אותי לנצח לא יבהל

אף אם החוק אותי יידוֹן
או אם תהיה צרה דרכי
אני לגורלי אדון
אני קברניט לנשמתי

עמק המוזרות ונקיק האנושיות

robots

שומעים לאחרונה הרבה בתקשורת העולמית על פלישת האינטליגנציה המלאכותית ועל הסכנות שהיא מציבה לאנושות. טייקונים ומדענים קראו להגביל את הפיתוח שלה בשעה שהם משקיעים בה מכספם האישי, ועיתונים כפורצ'ן והאקונומיסט הקדישו לאחרונה דפים לדיון בנושא. הפחד הוא שאינטליגנציה מלאכותית תיקח עוד מהדברים שבהם לביומחשבים כמונו יש יתרון, וכך תשמיד עבודות במהירות הולכת וגוברת.

הכתבה בפורצ'ן מנסה למצוא את הדברים שבהם, גם אם האינטליגנציה המלאכותית תהיה טובה יותר מאיתנו, לא נרצה להשתמש בה. אך היא לא בדיוק מצליחה, מפני שראשית היא נופלת שוב למלכודת הרגילה של למצוא דברים שבהם "המחשבים לעולם לא יעברו אותנו", במקרה הזה שיתוף פעולה בקבוצות עבודה, וקשר רגשי לאנשים. כמו שאר הדברים שבהיסטוריה נחשבו לממלכה אנושית לנצח, כמו משחק שח או ניתוח שפה כתובה, לדעתי גם הדברים האלה ניתנים לביצוע רובוטי, וכבר יש לא מעט מחקר בתחום, חלקו נעשה לא רחוק מהמשרד שלי בפקולטה להנדסה. להמשיך לקרוא