כפרות קולומביאניות

goat

בשעה שכולם עוסקים בפליטים מסוריה, נראה שבישראל אין מי שידווח על משבר הפליטים הקולומביאני. 1,500 שגורשו מוונצואלה ע"י המשטר הסוציאליסטי של ניקולאס מאדורו גרמו לעוד אלפים רבים (18,600 להערכת ה"אקונומיסט") להבין לאן נושבת הרוח. בשבועות האחרונים דשדשו רבים מהם במי נהר טצ'ירה עם צרור על גב, למצוא מקלט במולדתם השכנה, שמצליחה לשכן מעט מדי מהם במחסי פליטים בקרבת הגבול.

אדם ציני ממני היה אומר משהו על גופי התקשורת בארץ, שלא דיווחו על דבר מכך. התקרב לכך רק "דה-מרקר" עם דיווח על המתיחות בין המדינות השכנות, לדבריהם בגלל מדיניות המטבע השונה בין המדינות. ובדיוק הפרשנות הזו מדגישה את הדבר שחייבים להגיד על משבר הפליטים הזה והמתיחות סביבו, ואף גוף תקשורת בארץ לא העיז לומר: בסרט הזה כבר היינו, את העלילה שלו אנחנו יודעים, ותחילתו מולידה בסבירות גבוהה את סופו. 

תחילתו היא סוציאליזם. והסוציאליזם, כפי שסוציאליסטים אומרים, הוא לא מה שקורה בוונצואלה. הסוציאליזם הוא בסך הכל הלאמת "אמצעי הייצור" וניהולם הריכוזי. אני מקבל בשמחה את ההגדרה הזו. אך מי שלא למד מספיק מתמטיקה לפעמים שוכח שהגדרות הן לרוב מינימליות, ורוב מה שאנחנו יודעים על דבר נובע מההגדרה לאחר שרשרת הסקתית כלשהי. את השרשרת הזו אנחנו לא תמיד יודעים מראש, אך כאשר נמצא שמצב כלשהו נמצאת תמיד לצד מצב אחר, זה מניע אנשים לחפש את השרשרת הזו, כדי לדעת אם מדובר בתוצאה הכרחית או בצרוף מקרים נדיר.

המצב שנמצא תדיר בהיסטוריה ליד סוציאליזם, הוא חיפוש שעיר לעזאזל ותקיפתו. כפי שוונצואלה מאשימה את הקולומביאנים בסיוע להברחות (התרוץ הרשמי לגירוש), הממשלה הסוציאליסטית של הודו בשנות ה-60 האשימה "ספקולנטים" ו"אוגרים" במחסור במזון באותו זמן. סוציאליסט מפורסם שעוד האשים "ספקולנטים" יחד עם סוגים אחרים של סוחרים ובנקאים היה כמובן היטלר (כן, המפלגה הנציונל-סוציאליסטית היתה, למרבה ההפתעה, סוציאליסטית), והוא כידוע הדביק על היהודים את כל התכונות השליליות שראה במקצועות אלו. אם כי היטלר ומדורו בחרו בקבוצה אתנית מובחנת, לפעמים הרדיפה היתה כללית יותר, שהשעיר לעזאזל היה איזה קבוצה מסתורית של "ראקציונרים", הפועלים בחשאי למיטוט הסוציאליזם המיטיב.

השרשרת הלוגית שמסבירה זאת מתחילה בכך שהסוציאליזם, כפי שהסביר לודוויג פון-מיזס, לא מסוגל לפתור את בעיית הקצאת המשאבים השונים למטרות הלא ידועות של הציבור. במקום, מנהיגים שורת צעדים שמובילים לייצור עודף של דברים שאינם דרושים ולמחסור בדברים דרושים. לעתים זה קורה בהדרגה ולאט, ולעתים, כמו במקרה של וונצואלה, תוך שנים ספורות. וונצואלה התחילה בהלאמת תעשיית הנפט כדי לחלק את רווחיה לציבור, ומרוב חלוקה לא נשאר כלום להשקעה בקידוח. מחירי הנפט הנמוכים של היום פוגעים אף יותר, אך הרבה לפניהם, התפוקה של ונצואלה התחילה לרדת בעקביות.

בהמשך לקשיים שיצרה הלאמת הנפט, וונצואלה הטילה מחירי חובה על מגוון מוצרים (כלומר, לקחה אליה את השליטה גם אם לא הלאימה נומינלית), ובכך גרמה למחסורים בחנויות, שחלקם הובילו להלאמות, וגם למצב בו דיירי אזור הגבול שמצליחים למצוא סחורה במחיר הרשמי, מוכרים אותה ישר לקולומביה – שוק שחור סטנדרטי לסוציאליזם. בהמשך, וונצואלה גם החליטה לקבוע שערים שרירותיים למטבע שלה, מה שהוביל כמובן לכך שערך הבוליבר היחיד שמדווח בעולם הוא ערכו בשוק השחור (מלחמת המטבעות שמדאיגה את דה-מרקר היא התוצאה).

אך אם קשה, תמיד אפשר להכיר בטעות ולחזור אחורה, או לנסות דברים אחרים, או לבקש מהציבור לחרוק שיניים ולהדק את החגורה "זמנית". מדוע מגיעים להטלת אשמה בשעיר לעזאזל ורדיפתו? כמובן, אף אחד לא רוצה שיאשימו אותו בצרות, בטח לא פוליטיקאים. ופוליטיקאים אכן מאשימים תמיד את הצד השני בהכל. אך פוליטיקאים סוציאליסטים שצברו כוח נדרשו לצעדים מסויימים לשם כך. ראשית, עצם המדיניות שלהם מחייבת החרמת רכוש, דבר שאף אחד לא אוהב שעושים לו, ולכן היא דורשת אלימות. מובן שהיא דורשת מנהיג שנוטה לאלימות ולא אחד שנרתע ממנה. שנית, במהלך העליה לשלטון על המנהיג למשוך תומכים, ומציאת אוייבים משותפים היא דרך נהדרת להשיג תומכים מהזן הפחות חכם. מנהיג שהיה לו כשרון להסית נגד הבנקאים, העלי ההון, או כל מפלצת אחרת, לא יתקשה לחזור על כך עם כל קבוצה אחרת.

במילים אחרות, מנהיג סוציאליסטי שהשיג שלטון נוטה להיות אדם אלים ודמגוגי. זה כמובן לא הכרח אלא רק נטיה מובנית, ויש בה רמות. מזרח גרמניה ויתרה על הקומוניזם לפני רוסיה כי מנהיגיה לא היו מוכנים לדכא באש את מפגיני חומת ברלין. מנהיגי מפא"י השאירו את הדמוקרטיה על כנה ואיבדו את השלטון בזכות כך, מה שאפשר תהליך של תיקון חלקי לנזקיהם. גם בוונצואלה עוד יש בחירות, והאקונומיסט צופה הפסד של הסוציאליסטים. אך הסוציאליסטים בונצואלה הם מהזן הנפוץ, מנהיג אלים שייאחז בקרנות המזבח. כבר שמענו לאחרונה על ירי במפגינים ורדיפת האופוזיציה בונצואלה, ולא בטוח שעד הבחירות עוד יהיו בחירות חופשיות.

מוסר ההשכל הוא שצריך לזכור שכשאנשים חושבים על סוציאל-דמוקרטיה, הם לרוב חושבים על קיום תהליך ניסוי-וטעיה בריא, שבו העם מנסה הלאמות ורגולציות שונות, ומחליף את מה שלא עובד. אך מלבד העובדה שלרוב ההלאמות האלה ממילא לא עובדות, אנחנו מוסיפים לעצמנו סכנה נוספת: שהמנהיגה שבחרנו תהיה כזאת שלא תאפשר דרך חזרה.

4 מחשבות על “כפרות קולומביאניות

  1. אבל הקולומביאנים באמת דופקים את המערכת. הרי אם יגרשו אותם ויסגרו את הגבול אז לפחות חלק מהתופעות של השוק השחור יעלמו.

    יש שני סוגים של שעירים סוציאליסטים: אלו שנועדו לקדם את המשטר על ידי יצירת אויב משותף והחרמת רכושו, נקרא להתנהגות הזו קניבליזם, ואלו שנועדו להגן בפני התנהגות מסוימת הנובעת ממאפייני המערכת הסוציאליסטית כמו שוק שחור, נקרא לזה ניקוז. הקניבליזם די ברור, הרי צריך כסף לחלק להמונים והמקור הוא תמיד אנשים, אז היהודים/אינטלקטואלים/עשירים צריכים למות ולתת לנו את הכסף. הניקוז מעניין יותר: המערכת יוצרת אפשרויות מחייה מחוץ לחוק והורסת חיים בתוכו, אז היזמים והאמיצים מנצלים הזדמנויות. המערכת אז מנקזת את היוזמה והיצירתיות על ידי חיסול כל בעלי הרצון לחיות. זה ניקוז של הרצון לחיות מתוך האוכלוסיה.

    תהליך הניקוז רק מתחיל בונצואלה אבל אם אתה רוצה לחשוב על מקרים בהם הוא הלך רחוק תראה את ברה"מ בסופה או את קוריאה הצפונית היום. התהליך הזה עשוי להשפיע ממש על מאפייני האוכלוסיה ויש שאלה בנוגע למידת הזמן להפיכתו (ושוב כדאי לחשוב על רוסיה המודרנית וכמה היא באמת התנרמלה).

    דבר דומה קורה עם המלחמה בסמים כאן, עם ההבדל שקיימות אפשרויות חוקיות לפריחה כך שלא כל המוצלחים חייבים ללכת בכיוון הכזה. בכל זאת המלחמה בסמים מנקזת סביבות תרבותיות מסוימות, בעיקר בארה"ב.

    • ההבחנה בין סוגי שעירים היא מעניינת, אבל בסופו של דבר התוצאה זהה, לא? ואגב, הקולומביאנים לא "דופקים את המערכת" יותר מוונצואלנים שגרים שם, רק אולי יש לחלקם קשרים יותר טובים בקולומביה. וזה קולומביאנים ספציפיים, לא היותך קולומביאני היא שמוכיחה ש"דפקת את המערכת". זה מה שחיפוש שעירים לעזאזל מפספס.

      • נכון. הכוונה הייתה שרדיפת הקולומביאנים אכן תוביל לירידה בעסקאות הללו, למרות שאני מודה שלא כתבתי ברור.

        באופן דומה מניעת גישה לאינטרנט מכל מי שלא מלאו לו 18 אכן תפחית את הבעיה של סייבר בוליינג, גם אם לא כל הילדים עושים זאת ומקור הבעייה הוא אחר (והיא תצוץ שוב בצורה אחרת, כפי שבעיות לא מתופלות נוטות לעשות).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s