נסיון לקחת ברצינות את ברני סנדרס

barnie

דיבייטור שפעם הערכתי, מהטובים בעולם, דרש ממני בדיון שאתייחס למצע של ברני סנדרס, מתמודד בפריימריז הדמוקרטיים בארה"ב, ולא לתבנית האידאולוגית שהוא מתאים לה. אף שההנחה לפיה האדם לא חשוב היא מקובלת בדיבייט (ויכוח תחרותי), היא לא תופשת בנושאי בחירות בהן חשוב לדעת גם מה יעשה המועמד בנושאים שלא דובר עליהם בבחירות, ואם הוא אכן מתכוון למה שהוא דיבר עליו. אבל בכל מקרה חייבים לדבר גם על המצע הרשמי. מכיוון שהנחת בין שיחי היתה שגויה, ודווקא קראתי את המצע של סנדרס, אני רוצה כבר זמן רב לחלוק עם קוראי את מה שקראתי. לצערי, למרות המקצוענים שתומכים בו, דף המסרים של סנדרס נראה כמו של דובר בשנתו הראשונה, והוא מאפשר לנו ללמוד קצת איך צריך להיראות דיון טוב, על דרך השלילה.

כתודה על סבלנות הקורא, אגביל את הניתוח לדף המסרים הכלכליים שלו. השאר נראה בערך אותו דבר. כותרת הדף כמובן אינה "מסרים כלכליים", אלא "הכנסה ואי-שוויון בעושר". בסדר, אנחנו במערכת בחירות ותמיד כדאי לבחור כותרת לטיעון שמרגישה חשובה ולא יבשה. 

כותרת לטיעון היא הדבר שרוב האנשים יודעים לעשות. הסבר – זה כבר יותר קשה. בגדול צריך להסביר כמה דברים: שהנושא חשוב, שהטיעון משמעותי, שהמנגנון שהוא מציע יעבוד, ושהוא מוצדק מוסרית ופרקטית ויש לו מעט השלכות שליליות אחרות. ההסבר של סנדרס מתמקד ב"משמעותי": אי השוויון לדבריו גדול מאוד, והוא ממשיך לגדול. הוא לא מסביר למה זה חשוב: מה הנזק שנגרם מאי-שוויון? סנדרס מדבר על עוני, וניתן להבין שהוא מאמין שעושר ועוני מסתכמים לאפס: אם אחד מתעשר, השני חייב להפסיד. אם הייתי שופט דיבייט לא הייתי אומר את המשפט האחרון הזה שלא נאמר אצל סנדרס, והייתי פשוט מתעלם משאר הטיעון. אך מכיוון שאנו שופטים מצע ולא דיבייט חשוב להתייחס גם לדברים שעלולים להשתמע. גדילת האי-שוויון בהרבה ארצות מלווה בהתעשרות של כל השכבות – אך בקצבים שונים.

בכלל, הדף מכיל הרבה פעמים את הביטוי "There is something profoundly wrong when", אבל בשום מקום לא מצויין מהו המשהו הזה. נראה שהדף מסתמך על שופטים שכבר מקבלים את ההנחה שאי-שוויון יוצר עוני, כלומר הדף משכנע את המשוכנעים. ובכן, כרגע הוא מתמודד בפריימריס של המפלגה הדמוקרטית, אז אולי זו בחירה אסטרטגית נכונה. אולי זו גם בחירה אסטרטגית נכונה לצטט את האפיפיור, טיעון מפניה לסמכות, במקום לתת הסבר אמיתי – האפיפיור משכנע איפה שטיעון אמיתי לא קיים.

מלבד זאת שברור לנו למה אי השוויון משמעותי (גדול) אך לא למה הוא חשוב, צעדי המדיניות שמוצעים בהמשך הם ההיפך ממה שצריך כדי לפתור את בעיות העוני. וכאן אנו נכנסים לבעיית שיפוט: האם לשפוט את הצעותיו כהצעות להגדלת השוויון (הבעיה המוצהרת) או להקטנת העוני (הבעיה שכנראה באמת מפריעה לחלק מתומכי סנדרס). סה"כ יש 13 הצעות, נבדוק אותן מהר לפי שני הקריטריונים.

  1. "העשירים ישלמו את חלקם ההוגן במיסים" – ללא קריטריון למהו חלק הוגן, אבל עם פרוט שיוקם מס ירושה פרוגרסיבי. כמו כן מוצע מס על הבורסה המואשמת ללא הוכחות באבדן מקומות עבודה של אמריקאים. נומינלית הצעות כאלו אכן מורידות את אי השוויון, אם לא מתחשבים ביכולת המוגדלת של העשירים יותר להתחמק מהם ולהשאיר את העול למעמד הביניים. כמובן, הן לא יוצרות דבר חדש, אז לכל היותר הן יכולות להקטין את העוני על חשבון מישהו, ולכך נתייחס בסוף. אך מיסוי גם גורם לאבדן רצון לעבוד, גם במס ירושה, שהוא מס על הדאגה שלנו לבנינו ובנותינו. ראינו בשנה האחרונה שהעלאת המס על אלכוהול הורידה את ההכנסות ממנו, וכנ"ל עם מס חברות – לשמחתנו אחת תוקנה ואחת תתוקן בקרוב. העלאת מס כשלעצמה יכולה ליצור עוני, במקום לעזור להקטינו.
  2. הגדלת שכר המינימום הפדרלי – יש לא מעט מחקרים משני הצדדים בעניין הזה. ברור שהגדלת שכר מינימום יכולה לקרות בזמן של צמיחה חיובית: הצמיחה הגבוהה בכל רמות ההכנסה מסתירה את הנזק ברמות ההכנסה הנמוכות, שעליהן נופלת רוב האבטלה החדשה שנוצרת. שכר מינימום יוצר עוני, והוא ממוקד במיוחד בשכבות העניות כך שהוא נעלם מהמדדים הכוללים. גם אי-שוויון הוא לא מתקן, כי המעט שנהנים ממנו הם משכבות גבוהות יותר מאשר אלו שעכשיו הם מובטלים: העושר עובר מלמטה למעלה, בניגוד לרצונו המוצהר של סנדרס.
  3. 13 מליון עבודות יזומות לתיקון תשתית – ראינו איך זה עבד בחבילת החילוץ של 2008: ניפוח מלאכותי שמשאיר את המדינה ללא שיפור ניכר בתשתיות אך עם הכבדה ניכרת בחוב. בכלל, עבודות ממשלתיות שקולות לאדם אחד שחופר בור בעוד השני ממלא אותו. באופן זמני זה עלול להקטין את העוני ואי השוויון, רק כדי שנפגוש אותם ביתר שאת בהמשך הדרך. אך כפי שאמר ג'. קיינס, האהוב על סוציאליסטים רבים, "בטווח הארוך כולנו מתים", מעין גרסה מודרנית של "אחרי המבול".
  4. חיסול הסכמי סחר חופשי – סוג של "מה שרואים ומה שאין רואים", סנדרס רואה את העבודות שנוצרות בסין ולא רואה את העבודות שנוצרות בזכות כך בארה"ב, בתחומי שרותים, מו"פ וכן הלאה. מכיוון שהסחר הוא חופשי, הוא מתרכז בהעברת כל תחום למקום בו יש יתרון יחסי, כך שהתפוקה הכוללת גדולה יותר, ולכן חיסולו יגרום לכך שללא ההשלמה ההדדית, לאמריקאים יהיה פחות – הם יהיו עניים יותר. לגבי האי-שוויון, קשה לומר מה זה יעשה.
  5. עוד יצירת עבודות, הפעם לצעירים. כאן ברני מזהה בעיה נכונה (אבטלת צעירים) ולא מצליח לזהות את הגורם לה. אפשר, כמובן, לחפור בורות ולמלא אותם שוב כפי שהוא מציע, עם ההשלכות שכבר דיברנו עליהן. אפשר גם להסיר חסמים לעבודה: מיסים, רגולציה כבדה, דרישות רישוי, קביעות במקום העבודה וכן הלאה, כדי שעסקים יוכלו לפרוח וליצור בעצמם מקומות עבודה שבאמת נדרשים. העובדה שיש בעיה לא מוכיחה שהפתרון שהצעת נכון, כפי שכל דיבייטור עם חצי שנה נסיון יודע. אך סנדרס לא מתייחס לעולם להסברים חלופיים ולעמדת המתנגדים לו – הוא פשוט לא מקיים דיון וממשיך לשכנע את המשוכנעים.
  6. חוק השוואת שכר לנשים – לא מספיק משמעותי בשביל ההתייחסות הרחבה שזה דורש. דילגתי.
  7. שכר לימוד חינם באקדמיה – כפי שראינו בישראל, הגברת הנגישות לא גורמת פתאום לכך שכולם ירוויחו כמו שאקדמאי הרוויח לפני כן, אלא לשחיקת שכר האקדמאים ושחיקת מעמד התואר כמצביע על יכולת תעסוקתית. והרי אם התארים האלו באמת היו דרושים למעסיק, כבר היה נמצא איך לשלם עליהם, ומי שיש לו איך לשלם עושה זאת גם בסביבת תארים חינם, בדרכים אחרות, על מנת לממש יתרון בשוק העבודה באמצעים אחרים. המרוויחים היחידים הם סגלי האוניברסיטאות, שמקבלים אוכל חינם. והרי זו תמיכה מבעמד המסודר, שוב בניגוד להצהרת הכוונות של סנדרס.
  8. הרחבת הביטוח הלאומי – יכול להוריד את אי השוויון ואת העוני כאחד, אבל שוב חוזרים על שני כשלים שכבר ראינו: שזה רק דוחק את העוני לדור הבא שיצטרך לשלם על זה, ושזה מתעלם מפתרונות אחרים (שחרור החברה האזרחית לדאוג לרווחה) שללא הפרעת המדינה יכולים לעבוד טוב יותר.
  9. כנ"ל בנוגע למערכת הבריאות, עם תוספת שלמרות התפישה שבארה"ב היא פרטית, זהו אחד התחומים הכי מפוקחים שם, עם איסורים על בניית בתי חולים, מגבלות על הכשרת רופאים, איסורי מכירת ביטוחים בין מדינות ובכלל התערבות ממשלתית עמוקה בתחום הביטוח. כפי שניתן לשפר את המצב ע"י העמסת חוב על הדור הבא, אפשר לשפר אותו על ידי מדיניות שוק חופשי.
  10. בניגוד למה שאמרנו על יכולת עסקים ליצור עבודות, סנדרס מציע להכביד עוד את הדרישות מעסקים עם חופשות בתשלום וכו', כדי ליצור אבטלה שאח"כ דוד ברני הטוב יתקן עם ערימות של כסף. כנ"ל עם פריווילגיות לאיגודי עובדים בהצעה 12.
  11. תכניות טיפול בילדים לעניים – אולי ההצעה היחידה כאן שדורשת דיון מעמיק לפני שיודעים אם החברה האזרחית תעשה זאת טוב יותר מהממשלה או להיפך. הידד ברני!
  12. הצעה 13 רוצה לשבור מוסדות פיננסיים גדולים, דבר שהוא אולי טוב ליציבות (לא מוסבר איך קשור לעוני או אי שוויון) אך שחרור השוק יכול לעשות ללא עזרה. בכל אופן אני אוהב את ההתנגדות שלו לחילוץ בנקים.

בקיצור, ברני מציע מנגנון שלפעמים לא יעבוד או יעבוד הפוך, לפעמים יעבוד זמנית כדי להחמיר את הבעיה בעתיד, ובשום מקרה לא ברור שיעבוד טוב יותר משחרור השווקים המפוקחים שבהם סנדרס מזהה בעיה.

בנוסף, הזכרנו בהתחלה שצריך שהמנגנון יהיה מוצדק. ברני מניח ש"עשירים" הם תמיד רעים ותמיד מותר לקחת מהם – הוא לא אומר זאת במפורש, אך הטקסט צועק זאת ואין התייחסות אחרת להצדקה. כמובן, לא כל העשירים הם אנשים טובים, וחלקם נבנו בזכות התערבות ממשלתית – להם אפשר לקחת את הפריווילגיות. אך יש גם עשירים ו"מסודרים" שהעשירו וסידרו את עצמם, שבנו משהו בשתי ידיהם, שהשקיעו ועבדו והפעילו את השכל. סנדרס לא מזהה הבדל ולא מתייחס בכלל לנושא המוסרי.

ביליתי מספר שנים במועדון הדיבייט (ויכוח תחרותי) של אוניברסיטת תל אביב. האמנתי תמיד שהמועדון משפר את רמת הדיון של אנשים, ותורם בכך לכולנו. אבל ראיתי גם שלא תמיד זה עובד: אנשים שיודעים היטב איך לנתח טיעון ומה לצפות מטיעון טוב נוטים לעתים ליפול לדמגוגיה סטנדרטית לגמרי, ובעיקר כי הם רוצים בכך: הטיעון שעליהם לשמוע בביקורת הוא טיעון שהם רוצים להאמין לו, או מגיע מהצד שהם תופשים כצד של "הטובים", שהם רוצים להיות חלק ממנו. סנדרס נוקט בטקטיקה הרגילה של להכריז שהוא "הטובים" כאמצעי להמלט מהתיחסות לטענות היריב, שלא לדבר על פיתוח מדיניות שתעבוד. הבעיה עם סנדרס אינה בכך שהמדיניות שלו לא תעבוד, אלא בכך שהוא אפילו לא נכנס לדיון הזה. הוא דמגוג. הוא לא מסביר למה התגובה הרגשית שהוא מעורר קשורה לבעיה אמיתית, ולא למה המנגנונים שהוא מציע יפתרו אותה טוב יותר מהמנגנונים של היריבים, או אפילו מהסטטוס קוו. לקחת את סנדרס ברצינות? לא תודה.

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “נסיון לקחת ברצינות את ברני סנדרס

  1. איזה פוסט [עריכה] של משהו שלא מבין בשיט בחברה האמריקאית ואת בעיותיה.
    סיריאסלי, הקשבת לברני פעם ? [שפה לא תרבותית נערכה]
    התייחסת לנתונים שהוא מציג בדייקנות, למערכת כליאה המטורפת, לעוני של העובדים. .
    ועוד שלל נושאים.

  2. לפי מה שכתבת כאן, אתה מתגאה בחברותך (לשעבר) במועדון דיבייט כזה או אחר. בכל מקרה, לקחת 13 נקודות וביטלת כמעט את כולן. רק מה, באף לא אחד מהסעיפים, לא נתת הסבר משכנע ומעמיק דיו, אלא העדפת להשתמש במושגי שסתום, קלישאות והנחות לא ברורות ולא משכנעות. עשית את זה כמעט בכל הסעיפים כך שקשה לי להתייחס להכל. כמו שאמרת ב"אודות" – "אין לי זמן לכתוב, אבל זמן זה עניין של סדר עדיפויות".

    • מצטער שלא שכנעתי אותך, אבל המטרה לא היתה להתווכח עם סנדרס, אלא רק להראות שהוא לא עושה את העבודה הבסיסית ביותר בוויכוח. ההערה הקצרה שהצעתי בכל סעיף מראה רק שיש מקום לחשוד שההצעות של ברני לא יפתרו את הבעיה, וברני בעצמו לא מתמודד עם העניין הזה. הוא פשוט לא עושה את הוויכוח. הנסיון שלו לשכנע מתמקד רק בפניה לרגש וניפוח, ולא בבדיקה לעומק של המנגנונים והסיבות לקיומן של בעיות.

      • בלי לנסות להעליב, אבל אחרי שרפרפתי קצת על כמה כתבות בבלוג שלך, ניכר שמה שאתה עושה בחלק מהפוסטים שלך זה בדיוק במה שאתה מאשים את סנדרס. אתה פוסל רעיונות וטיעוני עומק מורכבים במשפט וחצי שטחיים ודמגוגיים ב(בפוסטים שלך על "שיבוש תרבות" של לאסן או "הקפיטל" של מארקס, שבו היית עדין יותר), ואתה לא היחיד אגב שעושה זאת בקרב בלוגרים או פייסבוקיסטים "ימניים".
        ועוד נסיון אחד לא להעליב – בבקשה, פחות מסופרת הילדים הלא מאוד מוצלחת איין ראנד יעשה טוב לך ולנו. באחריות.

        • מוזמן להתייחס ספציפית במקומות שעשיתי זאת. בכל אופן ברור שבפוסט קצר אי אפשר להכנס לכל המורכבויות אבל ברני לא נכנס אפילו לדברים הבסיסיים שהוא צריך להכנס אליהם במסמך מדיניות.

        • ואגב, אני לא חושב שימין ושמאל זה ספקטרום מייצג בשבילי. הבלוג הזה מביע דעות ליברליות ותומך בחופש הפרט במישור החברתי והכלכלי. זה לא משהו שמוצאים בשמאל או בימין באופן שכיח, לא לפי ההגדרה הישראלית של המונחים ולא לפי ההגדרות המקובלות בעולם.

          • הבעיה הגדולה שלי בשיח הכלכלי בקרב 'אידיאולוגיסטים' בעיקר מהימין (ואם אתה לא רואה עצמך כחלק ממנו אז סבבה), היא ההנחות האוטומטיות – ממשלה זה רע, מיסים זה רע, הפרטה זה טוב, אי שיוויון זה קשקוש, עוני יחסי זה קשקוש, פיקוח על שכירות זה רע וכו' וכו'. מהעיניים הלא מקצועיות אך הסקרניות שלי, הצלחה כלכלית תלויה יותר באיך עושים את מה שעושים ולאו דווקא מה עושים. ממשלה גדולה יכולה להיות אפקטיבית ומועילה לאזרחיה יותר מכל חברה פרטית. אני לא חושב שיש אמת בחוק הבסיסי כאילו ממשלה היא בהכרח לא יעילה. גם הצביעות הגדולה של הרבה מהימין הכלכלי באשר לקניין פרטי, שאמור להיות כביכול אחד מהיסודות הבסיסיים של השיטה הקפיטליסטית, היא די מקוממת. ראינו את זה למשל בהקשר של UBER באירופה.
            אני לא מייחס לך את כל האמירות הללו, אבל אני חושב שחשוב שנצא מהשיח הילדותי הזה. זה נכון גם להנחות הכי בסיסיות בכלכלה, שגם בהן אין אמת מוחלטת או הנחות יסוד בסיסיות שתופסות ב-100% מהמצבים.

  3. פינגבק: הדונלד דק, הקרוז ווזווז | תפרים

  4. פינגבק: המרוץ האלטרנטיבי בארה"ב | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s