אהבו את הדוכס הטוב!

dune"סביב הדלת עמדו אגנים מעוטרים. לצד כל אגן עמד מתלה מגבות. היה זה הנוהג, הסבירה סוכנת הבית, שאורחים יטבלו ידיהם, ישפכו כמה כוסות מים על הרצפה, ינגבו ידיהם וישליכו את המגבת אל השלולית הגדלה. אחרי האוכל, קבצנים הצטופפו כדי לזכות במים שיכלו לסחוט מהמגבות. – 'המנהג עוצר כאן!' הוא מלמל."

בספר "חולית", הדוכס אטריידס "האציל" מפסיק את הנוהג ומחלק מים לעניים במהלך האוכל, בניגוד להארקונן, השליטים הקודמים. אחרי הכל, הוא שליט חדש והוא רוצה שיאהבו אותו. אפילו בעולם הפאודלי של הספר השליט רוצה את תמיכת הציבור – אך הוא עושה את המינימום כדי לקבל אותה, בעוד שרצונו האמיתי הוא לכרות מהכוכב את כל המשאבים שיוכל, במינימום בעיות. אך כשאפשר להחליף את השליט רק בכוח, אין ממש צורך בהסכמת הנשלטים, אלא רק בהשלמה שלהם עם המצב, ובהרגשה שהשליט מנסה להיטיב עמם.

כמי שחיים בעולם דמוקרטי, אנחנו רגילים למשהו אחר: נבחרי הציבור שלנו צריכים לעשות הרבה יותר מצדקה מקרית כדי לרצות אותנו, ומי שלא מספיק טוב – מוחלף. הדמוקרטיה הסטודנטיאלית היא בעניין הזה קצת נכה: הרבה מהסטודנטים לא מעורבים, ומאמינים שאגודת הסטודנטים מיטיבה אתם, כי לרוב אין להם יכולת להשוות למקומות עם אגודת סטודנטים תחרותית ולכמה שהאגודה הרבה יותר פעילה ויצירתית בהם. במידה מסויימת, האגודה צריכה להוציא את המינימום על מנת להיות "הדוכס הטוב". אך בכל זאת, כאשר ההזנחה מגיעה להגזמה, קמות חלופות.

בעבר, במקביל להתאחדות הסטודנטים הארצית היה קיים גם "ארגון הסטודנטים". משהצטרף להתאחדות, ירדה רמת התחרות הארצית. באוניברסיטאות, הייתי עד למאמצים להקים אגודה חלופית. הם לא צלחו, אך הפעילו לחץ על אגודת הסטודנטים הקיימת להתאמץ ולמלא את תפקידיה. התחרות הפוליטית בתוך ומחוץ לאגודה מעולם לא היתה קלה, אך היא היתה אפשרית ועצם קיומה חייב את האגודות לרמה מסויימת של פעילות, כדי להמשיך להתפס כמיטיבים מספיק, על ידי סטודנטים שערנותם נמוכה. גם מי שלא רצה להחליף את האגודה יכל לפחות למחות בביטול חברות ומניעת דמי הרווחה מהאגודה. אף שהתשלום הוא "ברירת מחדל" שצריך לבטל במפורש, רבים בחרו לעשות זאת לאחר ובמהלך השביתה של 2007.

התיקון לחוק זכויות הסטודנט שעבר אתמול שולל מהסטודנטים אפילו את אפיקי המחאה האלו. דמי החבר ייגבו גם נגד רצוננו, וההתאחדות תוכר כ"ארגון יציג" על סמך הכללת מעל חצי מהסטודנטים (רף שמונע דה-פקטו ארגון יציג נוסף). בכך, מוסרים מעל האגודות אפילו התמריצים המועטים לשרת את כלל הסטודנטים. האגודות צפויות להפוך, אפילו יותר מהיום, לכלי שרת בידי קליקה מבוססת, על חשבון הסטודנטים. את התהליך כבר ראינו בהסתדרות, ארגון שזכה להכרה כזו כארגון יציג ארצי. עם הזמן הפך הארגון למייצג הוועדים החזקים של החברות הציבוריות, אך עובדים רבים במשק נאלצים לשלם דמי חבר לוועד עובדים הסתדרותי שלא מייצג את טובתם. מאבקיהם של עובדים רבים נזנחו על ידי ההסתדרות לטובת האינטרסים של הוועדים החזקים, ובכלל כך יצירת תופעת עובדי הקבלן שנועדה לשמר את הפריווילגיות של עובדי הוועדים החזקים. עכשיו גם באגודות הסטודנטים נראה פעילות המשרתת את תאי המפלגות החזקות בקמפוס, והזנחת התמיכה בלימודי הסטודנטים, עד כדי שיתוף פעולה עם האוניברסיטאות נגד הסטודנטים לטובת פוליטיקאים מהמפלגות נותנות החסות.

עם הפיכת התאחדות הסטודנטים ל"ארגון יציג" באופן פרדוקסלי נשלל ממנו כל שמץ של ייצוג. שלטון חייב להיות בהסכמת העם, ובלעדיה אינו מייצג את העם. עם התיקון ההתאחדות הפכה לשלטון, אך הפסיקה להיות ארגון מייצג. ואנו הסטודנטים, מוטב שנאהב את הדוכס הטוב, המצלם לנו חוברות מבחנים ישנות במחיר מופקע (או כך יעשה בקרוב), בעודו עסוק בתככי חצר פוליטיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s