קליקבייט אולימפי

gymnast_bwמשחק הכדורגל השני שראיתי באיצטדיון נתניה החדש היה בין נבחרות הנשים של שבדיה וספרד. כמובן שהייתי בעד שבדיה (גירוש ספרד וזה) ובאמת ניצחנו 3:1. היה משחק טוב דווקא. אבל בואו לא נסיק מזה שאני צופה קבוע בכדורגל נשים, או בספורט נשים בכלל (או בספורט בכלל). אבל בתקופת האולימפיאדה כולם מדברים על ספורט בכלל וספורט נשים בפרט, ודומה שלכולם יש דעה. כותבות מסויימות מתלוננות על הסיקור של מתעמלות אולימפיות, וסרטון חמוד מראה ספורטאים גברים מגיבים בבלבול ובתהיה כשבכוונה מפנים אליהם בראיון שאלות שלרוב מופנות לספורטאיות, בין הדוגמאות הרבות. קל להתפס לזעם קדוש, אבל אני מצאתי את עצמי שואל: למי הסיקור הזה מכוון בכלל?

מכיוון שאני לא צופה, ערכתי משאל בין חברים וחברות (עוד פתוח לתשובות, למה שלא תצטרפו). מספר התשובות (20) לא מספיק לשום תוצאה מדעית, אבל גם אם נתייחס אליו רק בתור משאל לא מייצג בין חברים, התוצאות מעניינות. בין השאר מתבררים הדברים הבאים:

  • גברים רואים הרבה יותר ספורט מנשים. זה לא מפתיע. אבל גברים גם רואים יותר ספורט נשים מנשים.
  • גם גברים וגם נשים צופים בספורט נשים הרבה פחות מבספורט גברים.
  • הספורט הנשי המועדף על שני המינים הוא לרוב כזה שנתפס כנשי מראש ויש בו, כדברי אחד המגיבים, "מימד אסתטי" – התעמלות, החלקה על הקרח, וכדורעף חופים במיוחד חזרו על עצמם.

לאור העובדה הזו, אנחנו יכולים לפחות להבין מה עומד מאחורי הסיקור המוטה. אם ספורט נשים סובל מפופולריות נמוכה, ואם בכלל יש לו קהל אז זה גברים, מה הפלא שעיתונים משתמשים בו כמו כל נושא נשי אחר, כפתיון למשיכת כניסות? הרי גם כשמדובר בנושא חשוב כתקיפה מינית, עיתונים מפרסמים כתבות בנושא מלוות בתמונות אילוסטרציה מביכות שמטרתן היחידה היא למשוך קליקים של גברים, ולעזאזל עם הרגישות.

לא שאני תומך בזה. הספורטאיות בוודאי היו רוצות שיתייחסו להישג האתלטי שלהן. לרוח האנושית וכל זה. אבל אם הסיקור יוגבל לנושאים האלו, ספורט נשים לא יסוקר בכלל כי נשים פשוט לא רואות אותו וגם גברים כמעט שלא. הדבר דומה לתלונה על סרטים הוליוודיים שבהם כמעט אף פעם אין תפקידי נשים משמעותיים. אך אם נשים בגדול נותנות לגברים שלהן להחליט איזה סרט רואים השבוע, מה הפלא שאולפנים מוציאים סרטים שמכוונים אל הגברים? אם נשים רק רוצות להראות טוב בשביל הגבר שלהן, מה הפלא שהדוגמנית על שער "לאשה" תמיד יותר יפה, ולא הרבה פחות ערומה, מזו שעל שער "בלייזר"? ואם נשים לא רואות ספורט נשים, מה הפלא שהסיקור המועט מכוון לגברים?

זה לא נעים להיות קליקבייט, אבל זה לא בהכרח הוכחה לפשעי הפטריארכיה. להעדפות של נשים יש קשר הדוק לעניין, ואחת היא מה יעשו הגברים.

6 מחשבות על “קליקבייט אולימפי

  1. עצם קיומו של "ספורט נשים" הוא הודאה בדימורפיות האנושית. הרי ברור שבחלק גדול מענפי הספורט אישה לעולם לא תזכה בתחרות מול גברים.
    שלוש נקודות מעניינות עולות מהעסק הזה כאשר מרחיבים את ההודאה הזו:
    1. אם יש דימורפיות אנושית כל כך חריפה בענייני ספורט – אין סיבה להניח שהיא לא קיימת בעניינים אחרים כדוגמת אינטליגנציה, יצירתיות וכדומה. הניסיון "לשטח את המגרש" בתחומים אחרים דומה לנסיון לאלץ את ענפי הספורט לקבל נשים לכל תחרות ולוודא שנשים ינצחו, למשל על ידי שינוי מגדרי של אורך מסלולי הריצה (ריצת 100 מ' גברים\85 מ' נשים…). יותר ממרמור זה יוצר חוסר יעילות נוראית ויוביל לפגיעה בכל הנוגעים בדבר.
    2. בריצת 100מ' ניתן לדעת מה מקומה של האישה המהירה בעולם בדירוג הכללי. בג'ודו – לא. ברוב "ענפי החיים" לא ניתן להשוות ישירות בני אדם שלא מתחרים ישירות או כאלו שעבורם תנאי התחרות שונים מאוד (למשל גברים שלא נהנים מכמות המלגות העצומה המוצעת לנשים במהלך לימודיהן או בנים שלומדים בבתי ספר שמלמדים באופן שנועד מראש לעודד בנות). הנחת העבודה ההגיונית הופכת להיות "גבר ממוצע טוב מכל אישה למעט הטופ של הטופ" וכך גם לנשים הטובות נחסמות אפשרויות.
    3. למה אין ענפי ספורט שחורים ולבנים? הרי השחורים כל כך נעלים בריצה שאין (כמעט) אצנים מדליסטים לבנים ולבנים כל כך טובים בשחייה שאין (כמעט) מדליסטים שחורים בתחום. כמעט בכל תחום אולימפי יש שליטה מוחלטת של אחד הגזעים. העניין נובע מהבדלים מורפולוגיים בין הגזעים ולא ממאמץ מיוחד או תרבות, ממש כמו העניין עם ספורט הנשים.

    אני יודע שזה "אופ-טופיק", סתם נקודות שמעניינות אותי.

    נ.ב. עכשיו רוצים שספורט הנשים יקבל תקציבים כמו ספורט גברים גם אם הוא מביא עשירית מכמות הצופים. בסופו של דבר זה הסוג החדש של מרקסיזם פמיניסטי שפוגשים באינטרנט כיום.

    • הפרדה בין ספורט לספורט לא חייבת להיות רק עניין של הבדלים ביולוגיים. היא קשורה מאוד למה שאתה רוצה לראות בספורט. אם מה שאתה רוצה זה לראות מהירות וכוח, תפריד אחרת לפי אם אתה רוצה לראות מהלכים יפים או גמישות. אם אתה מעוניין בתנאים הוגנים לכל המתחרים תפריד אחרת מאם אתה מעוניין לראות איך אנשים שונים עם יכולות בתחומים שונים מתמודדים עם אותו אתגר. זה גם תלוי מאוד בספורט. בתחומי ההאבקות וג'ודו מפרידים לפי משקל כי זה פשוט לא מעניין אף אחד לראות יוקוזונה מעיף בשניה איזה שחיף שבא מולו. מצד שני, בכדורגל זה לא משנה אם אתה ספרינטר או רץ למרחקים ארוכים בגנים שלך – משנה יותר איך אתה משתמש ביכולת הייחודית שלך ואיך אתה מפצה על הפערים שלך. במחניים בצופים אפילו לא מפרידים בין גברים לנשים וזה עדיין משחק שכולם רוצים לראות במחנה קיץ 🙂

      זה למה רציתי לשאול את מי שצופים בספורט נשים. היחס לכל ספורט הוא גם פונקציה של הקהל ומה שמושך אותו בספורט הזה.

  2. הדוגמה של משקלים בג'ודו מצוינת – זה באמת לא מעניין והסיבה היא פיזיקלית. כך גם גברים ונשים באותו משקל והסיבה, גם כאן, היא פיזיקלית (ונובעת מפיזיולוגיה).
    שים לב שלמרות שבכדורגל אין חשיבות גדולה לגנטיקה ויש מקום לכשרונות שונים בתפקידים שונים – קיימת הפרדה מלאה בין גברים לנשים. למה? כיוון שאחרת לא היו נשים כלל בקבוצות העילית.
    מחניים בצופים נשען יותר על ערכים ואידאולוגיה מספורטיביות וכלכלה. אני בטוח שאם היה ניתן להרוויח כסף משמעותי מקריירה כשחקן מחניים בצופים (ומאמן, ומנג'ר…) הייתה רואה שינוי דרסטי ומהיר בהרכב הקבוצות. כרגע המוטיבציה הכלכלית והספורטיבית פחותה בהרבה מהמוטיבציה החברתית (שלא להיקרא שונא נשים ולהיות מוחרם) והאידאולוגית.

    אבל בוא נתמקד: אני אשמח לשמוע הסבר אלטרנטיבי להפרדת המינים בספורט, בפרט בספורט האולימפי ועוד יותר בפירוט במקרים בהם השיפוט הוא אובייקטיבי יחסי (ריצה, קפיצה, ג'ודו, לעומת התעמלות תחרותית ששם מין המתמודד ישפיע על החלטות השופטים). אם אין כזה הסבר, ואנחנו מסכימים שבאמת מדובר בהכרה שבענפי הספורט האלו קיים ייתרון משמעותי לגברים, אז למה לא להבדיל בין גזעים כאשר זה רלוונטי? ומצד שני – למה להניח שההבדלים המשמעותיים האלו נעצרים על מסלול הריצה ולא רלוונטיים לדברים אחרים כגון הצלחה אקדמאית, בחירת מסלול החיים וכדומה?

    למה בשחמט אין הפרדה למרות שמעולם לא היו אלופות עולם בשחמט וקיים הפרש עצום בין המינים בטופ של התחום?
    הניחוש שלי הוא שלהכיר בכך שגברים טובים יותר בשחמט נוגד כל כך הרבה ערכים מעידן הנאורות, מהליברליזם וההומניזם שהאליטות האינטלקטואליות לא מסוגלות להביא את עצמן למצב שכזה. חבל, כיוון שבסוף כולם מפסידים מחוסר הכרה במציאות.

    • כדי לקצר, אני אשווה את העניין לנושא המונופולים [1]. מצב של מונופול (כלומר, שליטה בלעדית על משאב מסויים) הוא נפוץ מאוד – למשל, לך יש שליטה בלעדית על הידע שלך. אבל מחירי מונופול תלויים גם בהעדפות הצרכן למשאב הספציפי הזה. בעל זכויות יוצרים לספר לא גובה עליו מחירי מונופול אם הצרכנים פשוט יקנו ספר אחר.

      כך גם בספורט: הבדלים בין שחקנים יש מכל הסוגים והמינים, אבל רק העדפות הצרכן יהפכו אותם להפרדה. במקרה של שחמט אין הפרדה כי הצופים כנראה לא חושבים שהכנסת נשים לתחום תהרוס אותו או תשנה את המשחק, והשליטה של גברים בתחום יכולה להיות מונעת ממשהו חברתי, כמו שנשים פשוט לא מקדישות את הקריירה שלהן למשחק כמו גברים. בתחומים בהם הצופים רוצים לראות ביצועים שמחייבים בסיס פיזיולוגי מסויים, הם דורשים הפרדה על בסיס זה.

      כמובן, העדפות הצרכן יכולות להיות גם מבוססות על סטראוטיפים ותפיסות שגויות, כמו ההנחה שלך שהצטיינות בשח קשורה להבדלים מגדריים מובנים פיזית ולא להבניה חברתית או בחירות קריירה. מה נכון ומה שגוי בהפרדה בספורט – אין לי דעה בנושא. רק למי שצופה בספורט יכולה להיות דעה. אבל אני יכול לשאול מה מההעדפות האלו מבוסס על מציאות ביולוגית ומה על מציאות חברתית או תפיסות תרבותיות.

      [1] https://tfarim.wordpress.com/2013/09/26/human-action-9/

  3. אני לא מניח שההבדל בשח נובע מהבדלים פיזיולוגיים, אבל לא פוסל את האפשרות הזו. אני כן מניח שקיימים הבדלים כאלו במוח (יותר נכון להגיד שאני יודע זאת, כמוך וכמו כל אדם שמעט קרא על התחום. זה לא מפתיע בהתחשב בהשפעות הורמונליות…).
    בעולם אידאלי אני מסכים, אבל כרגע ההפרדות בספורט נקבעות על ידי אליטה ולא על ידי העדפות הקהל. בנוסף העסק פועל באמת כמו מונופול והחלטת אותה אליטה קובעת לתחום כולו. בקיצור – אין לדעת מה התפלגות הדעות והרצונות בקהל מתוך החלטות ועדות הספורט השונות, ממש כמו שועדות הכנסת לא בהכרח משקפות את דעת הקהל בישראל.

    כדי לקצר, באמת, השאלה שהתכוונתי לשאול היא איך ייתכן שמקובל שרק נשים יכולות להתחרות באולימפיאדה בשחייה צורנית אבל לחברה מסחרית אסור להפלות על רקע מין? ולמה החברה מקבלת הבדלים גדולים בין המינים בתחום הפיזי אך לא מקבלת (או לפחות לא מתייחסת ממש בזמן קבלת החלטות ל) הבדלים נפשיים ואינטלקטואליים? הדיסוננס זועק לשמיים.

    • אתה צודק בכך שחוקי אנטי-אפליה גורפים הם בעייתיים. במיוחד שהתחום שלהם התרחב משמעותית מאז תחילתם. אבל תמיד תהיה לנו את בעיית השרות הציבורי, שבו אין בקרה צרכנית על המפלים כי הם לא יכולים להפסיד. אולי היה נכון יותר להגביל חוקי אפליה למגזר הציבורי ולתת לשוק לעשות את שלו בשאר החברה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s