פסיכוהיסטוריה: קצה הכוכב

foundationאייזק אסימוב נחשב לאחד מגדולי סופרי המדע הבדיוני בצדק. אפילו שעם השנים שעברו, פיית הבלעכס ביקרה בעותקי ספריו על המדף שלי, ואפילו שאני לא מאוד אוהב את המסרים הפוליטיים שהכניס אליהם, תמיד עומדת לזכותו העובדה שהצליח תמיד להציג ניסוי מחשבתי עמוק ומאתגר. התחלתי לקרוא את אסימוב בכתה ו' אם אני זוכר נכון, ומהר מאוד הבנתי שהספרים שלו הם לא על חלליות, מחשבים ולייזרים, אלא על סוציולוגיה, פסיכולוגיה והיסטוריה.

לחלק מהניסויים שלו הוא הציג תשובה בעצמו. חוקי הרובוטיקה, למשל, היו בסך הכל הכנה להפרתם. כך לימד אותנו אסימוב משהו על המורכבות האנושית ועל הכשלון של הלוגיקה הצרופה כשהיא מנסה לשלוט במורכבות הזו. אך מנגד, בסיפורים אחרים דימיין אסימוב בדיוק כזה עולם, שבו מודל מתמטי של האנושות משמש כדי להיטיב איתה. אמנם, מודל גדול כל כך הדורש מחשבים חזקים במיוחד. הסיבובים הראשונים של הרעיון הופיעו בסיפורים בהם מחשב "מולטיוואק" ענקי מנהל את העניינים – סיפורים כגון "כל הצרות שבעולם", או "השאלה האחרונה". במידה מסויימת הופיע הרעיון גם ב"קץ כלזמן".

הפיתוח הנרחב והמוצלח מכולם היה בסדרת "המוסד". בסדרה זו ניתן מקום מרכזי לתורה שנקראה פסיכוהיסטוריה, תורה מתמטית שאיפשרה לראשונה את חיזוי העתיד של חברות אנושיות – במגבלות מסויימות. הניסוי המחשבתי הזה היה כל כך מוצלח שהוא מעסיק את מחשבתי עד היום. ויותר מכך: כמהנדס וחוקר בתחום מכניקת הזורמים, אני מוצא את העיסוקים שלי תורמים גם להבנה של פרטי הניסוי וגם לתהיה על תוצאותיו. והתהיה היא, במלים פשוטות: האם ניתן עקרונית, ונוכל אי פעם, לחזות את עתידן של חברות אנושיות? זו לא שאלה אקדמית גרידא. נאו-קומוניסטים מאמינים שזה כבר אפשרי; אחרים שוגים באשליות פחות, אך עדיין נוטים לייחס למודלים הנשמעים מתמטיים או "מדעיים" את תכונות החיזוי שאסימוב נתן לפסיכוהיסטוריה.

אסימוב משתמש בגיבורו הארי סלדון, המתמטיקאי שהמציא את התאוריה, כדי לפזר לנו מספר רמזים על הרכבה, הבעיות שמאחוריה והכלים שאולי שמשו לפתרונה. בסדרה זו אנסה לסקור את הרמזים הספרותיים לאור הידע המדעי הנוכחי. אחלק אותו לשלושה חלקים: המודל הבסיסי והבעיות שלו; פריצת הדרך של סלדון ולמה לא הספיקה; ולסיכום – פריצת הדרך שהולידה את המוסד וחלקו המפתיע של "המוסד האחר" – ארגון הצללים שהופקד על שמירת גחלת הפסיכוהיסטוריה דרך עידן החושך הגלקטי וביצוע תכנית סלדון.

אלו הפוסטים  בסדרה:

משוואות השדה של הפסיכוהיסטוריה

החשיבות של מודל המבוסס על עקרונות ראשוניים. הטבע הסטטיסטי של המודל. בעיות טכניות: לא גאוסיאני, לא מקומי וכו'. שימוש במשוואות המבוססות על צפיפויות, הסתברויות ודינמיקה של הסתברויות. דוגמא: טורבולנציה. פתרון אנליטי לא ידוע לדבר כזה, ופתרון נומרי עשוי להדרש לרשת בצפיפות אינסופית. ועדיין, זה הכל בעיות טכניות.

המשוואות הפאראכאוטיות של סלדון

מהו כאוס. מה בכל זאת אפשר לעשות אתו. חשבון פארא-כאוטי: זיהוי המקומות בהם המערכת כאוטית והמקומות בהם היא לא. משוואות המתארות את גבולות או עוצמת הכאוס במקום כלשהו.

סערה בכוס לימונדה

יש עוד משהו שאפשר לעשות עם כאוס, וזה מראה לנו מה הבעיה האמיתית והיסודית ביותר של סלדון. זה גם חושף את תפקידו האמיתי של המוסד האחר, אבל כאן זה כבר ספויילרים.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “פסיכוהיסטוריה: קצה הכוכב

  1. פינגבק: משוואות השדה של הפסיכוהיסטוריה | תפרים

  2. פינגבק: המשוואות הפאראכאוטיות של סלדון | תפרים

  3. פינגבק: סערה בכוס לימונדה | תפרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s