אֵיךְ אוּכַל לְצַיֵּר בְּרָאשְׁכֶם תְּמוּנָתָהּ
שֶׁל אוֹתָהּ נַעֲרָה שֶׁצִּיְּרָה תְּמוּנָתִי
מִמֶּרְחָק מוֹשָׁבִים בַּקָּרוֹן הַשָּׁקֶט
בֵּין זְגוּגִית וּבֵין אוֹר מְלָאכוּתִי?הֲרֵי כְּלוּם לֹא יִצְמַח מִתֵּאוּר מִשְׁתָפֶּך
שֶׁל גַּל-פָּז שְׂעָרָהּ הֶחָתוּךְ בִּקְפִידָה
אוֹ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב אוֹ אִפּוּר יוֹקְרָתִי
זֶה הַכֹּל אֲמִתִּי, אַךְ אָמַרְנוּ – יַלְדָּה.בְּכָל גִּיל, אִם נוֹדֶה שֶׁיָּדַעְנוּ מִכְּבָר,
אִם יֶשְׁנּוֹ – יִשְׁתַּקֵּף הַיִּחוּד בַּפָּנִים
בַּחֲשָׁשׁ לְהַפְסִיד תַּחֲנָה, בַּדְּרִיכוּת,
בַּהָלּוֹךְ וּבַשׁוֹב, בְּרִפְרוּף מַבָּטִים.וְאוּלַי לֹא צִיְּרָה אֶת פָּנַי כְּלָל וּכְלַל.
לֹא רָאִיתִי דַּבַר, רַק יָדַיִם עוֹבְדוֹת.
אַךְ כֵּיצַד אַאֲמִין שֶׁנִּשְׁכַּחְתִּי, וְהִיא
נִרְשְׁמָה בְּלִבִּי עַד לְסּוֹף הַמֵּאוֹת.
תמונה של ציירת
להגיב
תפרים 