🐔 החישוב הכלכלי בקהיליה הסוציאליסטית

[פוסט זה הוא חלק מ🐔 פרוייקט התרנגולת. פורסם במקור בחמישה חלקים, במהלך ספט'-אוק' 2010, מכיוון שמדובר במאמר ארוך יחסית לבלוג. בפרסום מחדש לא מצאתי טעם לשמר את החלוקה – הקורא תמיד יכול להפסיק בין פרק לפרק ולחזור כרצונו. מנגד, יש יתרון בכך שלכל המאמר יש כתובת אחת. עם זאת, השארתי את הערות השוליים מחולקות לפי פרקים, והן נמצאות בסוף כל פרק.]

תרגום מאנגלית למאמרו הקאנוני של לודוויג פון מיזס מ-1922 שדן בבעיית החישוב הכלכלי במערכת הסוציאליסטית.

הקדמה

סוציאליסטים רבים מעולם לא הגיעו לכדי התמודדות עם בעיות הכלכלה השונות, ומעולם לא ניסו לגבש לעצמם מושג ברור לגבי התנאים המעצבים את אופייה של החברה האנושית. סוציאליסטים אחרים חקרו לעומקה את ההיסטוריה הכלכלית בעבר הרחוק והקרוב, ושאפו על בסיס זה להפיק תיאוריה כלכלית של החברה הבורגנית. הללו בקרו בחופשיות את המבנה הכלכלי של החברה החופשית בהפגינם מידה שיפוטית מחמירה (לא תמיד בהצלחה), אך בד בבד נמנעו בעקביות מלהשתמש באותו סטנדרט מחמיר בבואם לדון בכלכלת המדינה הסוציאליסטית. כך, תוך יצירת תיאור חלקי ומעורפל, נצבעת הכלכלה הסוציאליסטית בצבעים זוהרים ע"י האוטופיסטים. חוזרים הם ומסבירים כיצד, ב"ארץ הממתקים" שהם מייחלים לה, יונים צלויות תנווטנה מעופן לתוך לועם של חברי הקהילה, אך נרתעים מלהמחיש כיצד הנס הזה אמור להתרחש. במעוזות הכלכליים בהם הם מתירים לעצמם להיות מפורשים, הם במהרה נמצאים תועים – כמתגלם למשל בחלומו הפנטסטי של פרודון אודות "בנק חליפין". הצבעה על הכשלים הלוגיים בטענותיהם, לפיכך, אינה כרוכה במאמץ רב. האיסור המחמיר שהמרקסיזם מטיל על חסידיו שלא להעסיק עצמם בבעיות כלכליות הנוגעות לעניינים שמעבר להפקעה מהמפקיעים מביא לכך שהוא אינו מאמץ עקרונות חדשים. חסידיו, כפי שניתן להתרשם מתיאוריהם, זנחו את הדיון בשיקולים הכלכליים, והתרכזו במאמץ הבלעדי של ציור המצב הקיים בצבעים מחרידים ואת החלוקה מחדש (המרקסיסטית) כמולידתו הטבעית של תור זהב מלא הוד והדר.

בין אם רואה פלוני בסוציאליזם תוצאה בלתי נמנעת של התפתחות החברה האנושית, או רואה בהלאמת אמצעי הייצור את הברכה הגדולה ביותר או השואה הנוראית ביותר שיכלה לעלות בגורל האנושות, עליו לפחות לקבל שחקירה אודות מצב החברה בצורתה הסוציאליסטית היא בעלת ערך החורג מסתם "אימון מנטאלי בריא ואמצעי לקידום בהירות פוליטית ועקביות הגותית."1 בעידן בו אנו מוצאים עצמנו פונים יותר ויותר לכיוון הסוציאליזם, ואפילו במובן מסוים מונחים על ידו, חקירה לנבכי בעיותיה של המדינה הסוציאליסטית תורמת חשיבות יתרה להסבר לגבי המתרחש סביבנו. ניתוחי עבר של כלכלת החליפין אינם מספקים כבר את הדרוש לצרכי הבנה של התופעה החברתית בגרמניה ושכנותיה ממזרח דהיום. משימתנו בהקשר זה היא לתחם, במסגרת רחבת טווח, את האלמנטים השונים של החברה הסוציאליסטית. נסיונות להשיג בהירות בנושא זה אינם זקוקים להצדקה נוספת. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

עידן האבן רק מתחיל

quarry

מה יקרה לעובדים אחרי גל האוטומציה הבא? יש שאומרים שנראה אבטלה גבוהה. יש אופטימיים יותר, שאומרים שאנשים יעברו לעבודות אחרות, אבל לכאלו שדורשות יותר השכלה. לאחרונה, טענתי בדיון שחבל שמערכת החינוך שלנו כל כך גרועה, ושלאחר האוטומציה היא תשאיר הרבה אנשים ללא פתרון, מפני שלא ישתלם להעסיק מי שאין לו הון אנושי מינימלי להפעיל. כנגד, טענו נגדי שלפחות במדינה ללא שכר מינימום משמעותי, תמיד תהיה תעסוקה מלאה. האם זה נכון?

הטענה הנגדית מסתמכת על הגיון שנסקר לאחרונה באקונומיסט תחת השם "חוק סיי". ז'אן-בטיסט סיי עסק בנושא של עודף קיבולת ייצור, והוא טען שעודף היצע יוצר את הביקוש עבור עצמו. אנחנו לא מדברים רק על כך שהוא מוריד את המחיר ולכן יותר אנשים יקנו את עודף ההיצע עבור השימוש המוכרים. יותר מכך, המחיר הזול של המשאב יעודד מציאת שימושים חדשים. אם מה שיהיה בשוק בכמויות זה אנשים חסרי השכלה, אז ימצאו דברים שאנשים חסרי השכלה יכולים לעשות, והביקוש יעלה שוב. להמשיך לקרוא

לוֹרֶם אִיפְּסוּם לָפִּידוּם

lorem

בתעשיית הדפוס, יש צורך לפעמים להדגים עיצוב גרפי של טקסט, בלי שיש עדיין טקסט כלשהו לעצב. במקרה כזה, הפתרון המקצועי הוא להכניס טקסט lorem ipsum – אוסף אקראי (משוקלל שכיחות) של מילים בלטינית, שביחד יוצרות מה שנראה כמו טקסט ממוצע באחת השפות הלטיניות. כשקראתי לאחרונה את המאמר של יאיר לפיד ב"השילוח", הרגשתי שאני קורא טקסט כזה, אמנם בעברית. ללפיד יש כשרון רב לומר שום דבר בהרבה מאוד מילים, וחבל, מפני שהנושא שהוא מתיימר לעסוק בו יכול להיות מעניין.

העניין הוא מפלגות מרכז: מה הן בכלל, מה הן יכולות להציע לנו, ולמה הן נהיות פופולריות לפעמים. בטח לא תופתעו לדעת שלפיד לא באמת עונה על השאלות האלו, אך הוא מספק לנו תחליפים ערטילאיים לתשובות, כמו למשל "אחריות" או "הטוב מכל העולמות", בלי להסביר מה זה באמת אומר ואיך לעשות זאת. אני אנסה לעשות זאת במקומו, מפני שבמהלך הקריאה נאלצתי לחשוב בעצמי על כל הדברים שכותב טוב היה נותן לי בעצמו, ואם כבר התאמצתי אז למה שלא תהנו גם אתם? להמשיך לקרוא

🐔 קללות אינטלקטואליות

[מאת איש התרנגולת האיום. חלק מפרוייקט התרנגולת. פורסם לראשונה בתאריך 13.7.2012]

הפופולאריות של ה-'נאו-ליברליזם' נמצאת בנסיקה. לא העמדה; המילה. 'נאו-ליברליזם' נמצאת בשנים האחרונות בשימוש תכוף והולך, ובססה את מעמדה בשיח הפוליטי כממלאת המקום הרשמית של הגנרלית הותיקה 'קפיטליזם'. המסקרן בתופעה הוא שהמילה נמצאת בשימוש כמעט אך ורק אצל מקטרגיה; נדיר לראות תומכי שוק חופשי שמגדירים עצמם נאו-ליברלים.

"לא תעלומה גדולה" טען חבר, והעלה את הסברה שהסיבה לכך נעוצה בהיות 'נאו-ליברליזם' מילת גנאי. זה עשוי להיות הפתרון, שכן השימוש במילת גנאי הוא מטבעו חד כיווני, אבל הוא מעורר תהיות: אם 'נאו-ליברליזם' היא מילת גנאי, האם צריך היה להתעמק בה כדי לדעת שהיא אכן כזו? האם מישהו אי פעם נאלץ להתעמק ב-'חלאה' או ב-'אידיוט' כדי להסיק שאלו מילות גנאי? מילות גנאי אמורות להיות קלות מאוד לזיהוי, או שהן לא מבצעות את תפקידן כראוי. קללה שמושאה לא נפגע ממנה היא בזבוז של אנרגיה.

"לא כזו מילת גנאי," התעקש החבר, "גנאי איזם-י, כמו 'פאשיזם' או 'בולשביזם'. קללה של אינטלקטואלים". להמשיך לקרוא