לוֹרֶם אִיפְּסוּם לָפִּידוּם

lorem

בתעשיית הדפוס, יש צורך לפעמים להדגים עיצוב גרפי של טקסט, בלי שיש עדיין טקסט כלשהו לעצב. במקרה כזה, הפתרון המקצועי הוא להכניס טקסט lorem ipsum – אוסף אקראי (משוקלל שכיחות) של מילים בלטינית, שביחד יוצרות מה שנראה כמו טקסט ממוצע באחת השפות הלטיניות. כשקראתי לאחרונה את המאמר של יאיר לפיד ב"השילוח", הרגשתי שאני קורא טקסט כזה, אמנם בעברית. ללפיד יש כשרון רב לומר שום דבר בהרבה מאוד מילים, וחבל, מפני שהנושא שהוא מתיימר לעסוק בו יכול להיות מעניין.

העניין הוא מפלגות מרכז: מה הן בכלל, מה הן יכולות להציע לנו, ולמה הן נהיות פופולריות לפעמים. בטח לא תופתעו לדעת שלפיד לא באמת עונה על השאלות האלו, אך הוא מספק לנו תחליפים ערטילאיים לתשובות, כמו למשל "אחריות" או "הטוב מכל העולמות", בלי להסביר מה זה באמת אומר ואיך לעשות זאת. אני אנסה לעשות זאת במקומו, מפני שבמהלך הקריאה נאלצתי לחשוב בעצמי על כל הדברים שכותב טוב היה נותן לי בעצמו, ואם כבר התאמצתי אז למה שלא תהנו גם אתם?

מפלגות המרכז הארופיות, שבניגוד להצהרה של לפיד שולטות ביבשת ללא הפסקה כבר עשרות שנים, נותנות לנו דוגמאות להתחיל איתן, והידע האישי שלנו ישלים את החסר. אז מהי מפלגת מרכז? אני יכול לחשוב על כמה דרכים להיות "מרכז": אופטימיזציית קולות, נכונות לפשרה, ואידאולוגיה פלורליסטית (מייד נבדיל בין שני האחרונים). לפיד לכאורה מציע דרך רביעית, אך לא נקבל אותה לרשימה לפני שלפחות נסקור אותה.

שני הראשונים מאפיינים את המרכז האירופי. אופטימיזציית קולות היא פשוט הנסיון לבחור מדיניות ככה שכמה שיותר אנשים יצביעו למפלגה. לאסטרטגיה הזו יש טעמים: מפלגה שמזוהה כימין תנסה לקרוץ למצביעי השמאל בלי לאבד את הליבה הימנית, וכנ"ל עם כל צמד תגיות אחר, שלא אחשב כמי שמקבל את הדיכוטומיה שמאל-ימין כציר היחיד של הפוליטיקה. לכן, בגרמניה למשל המפלגות הגדולות הן המרכז-שמרנית (CDU) והסוציאל-דמוקרטית (SPD) שהן מפלגות מרכז במובן הזה, ולעתים קרובות הן גם יושבות באותה קואליציה. המצע של כל אחת מהן לבחירות הקרובות מכיל נסיונות לגנוב את החלקים הפופולריים של הצד השני – השמרנים רוצים להגדיל קצבאות לאמהות, והסוציאל-דמוקרטים מציעים הורדת מיסים על קבוצות מסויימות.

לאסטרטגיה הזו יש בעיה קלה: מדי פעם הציבור מבחין בכך שמרוב אופטימיזציה ההבדל בין המפלגות הגדולות נשחק לחלוטין, ואז הוא מצביע ל"מורדים", מפלגות ששימרו את האידאולוגיה גם במחיר של הקטנת ההישגים בקלפי. עם זאת, יש לשיטה הזו יתרון מסויים לפחות בכך שלמעט בימי מרד כאלו, היא לרוב מצליחה לשמור את הציבור במצב שהוא אמנם לא מרוצה, אבל לפחות לא ממש ממש כועס.

הסוג השני הוא נכונות לפשרה במובן הטכני: אימוץ מדיניות שלא היתה במצע, מפני שרק כך יהיה ניתן לבצע מדיניות שכן היתה במצע. התוצאה של זה היא אוסף מדיניות שנראה כמו הסוג הראשון: לא היינו יודעים אם האוסף המוזר שלפנינו הוא תוצאה של אופטימיזציית קולות או של סחר-סוסים פוליטי אם לא היינו קוראים עיתונים ועוקבים אחרי החדשות. הליכוד למשל הוא מפלגת מרכז מהסוג הזה: הוא יאמץ כל מדיניות שכחלון רוצה, ילדותית ככל שתהיה, בשביל לשמור על השלטון. העבודה, בתורה, גם עבדה בצורה הזו, וגם בישראל הליכוד והעבודה ישבו ביחד בממשלת מרכז חסרת משמעות.

הסוג השלישי, אידאולוגיה פלורליסטית, הוא הסוג היחיד של מרכז שלא מונע משיקולים פוליטיים. בסוג הזה, המפלגה מקדמת את ההבנה שהכרעה בין שני צדדים של ציר פוליטי לא חייבת להתקבל בבחירה באחד מהם וגם לא באמצע ביניהם, אלא שאפשר פשוט לא לבחור, ולהוריד את ההכרעה לדרג פוליטי נמוך יותר, או אפילו ר"ל להשאיר אותה בידי הפרט. קחו לדוגמא את הקרב על תח"צ בשבת: מפלגה דתית תרצה לאסור אותה, ומפלגה חילונית לסבסד אותה כמו ביום חול. אם נראה את זה כציר, נוכל להציע פתרונות "באמצע" כמו סבסוד מופחת בסופי שבוע או קווים מוגבלים. מרכז אידאולוגי, לעומת זאת, יציע להוציא את הממשלה מתחום התחבורה הציבורית (לפחות בסופ"ש) ולאפשר למי שרוצה לבנות אותה מכספו. הליברליזם הוא סוג של מרכז, אבל לא היחיד. הצעתי ל"יש עתיד" בעבר סוג של מרכז תרבותי, היוצר תרבות פלורליסטית המושפעת מהיהדות אבל לא מחייבת אותה. גם זה דורש תשתית אידאולוגית.

בכל אופן, לפיד לא נותן לנו כלום מזה. בחלק מהמאמר הוא רומז על היותו מרכז מהסוג הראשון (והשני, אבל בשקט). הוא מגדיר את עצמו לא על ידי משהו ייחודי שלו, אלא על כניגוד לשוליים קיצוניים לפי חלוקה כלשהי של המרחב הפוליטי שיכולה להיות מעניינת אבל לא בהכרח (והוא גם לא עקבי בשימוש בה אז בואו נעזוב). בחלק אחר, הוא מנסה לומר לנו שמרכז זה פשוט "הטוב מכל העולמות" בלי לרמוז אפילו איך נזהה את הטוב הזה ונבחר בו. במקום אחר, הוא מנסה להציג לנו את הטענה הבאה: מה שמאפיין מפלגות מרכז הוא "אחריות". זה היה תרגיל קשה, אבל הצלחתי ללקט מתפזורת הדברים במאמר הגדרה אפשרית של מה היא "אחריות" לפי לפיד: שלטון הפועל לפי תכניות עבודה ברורות ומשתמש במומחים על מנת ללמוד כל נושא כראוי ולחסוך לציבור את הצורך ללמוד אותו בעצמו. בקיצור, הממשלה שלמדנו עליה בשיעור אזרחות בכתה ח' ולא ראינו אותה מאז, ומסיבות טובות.

הסיבה הראשונה היא שכל המומחים שתוכל לגייס לא יכולים להיות מומחים בתחום היחיד שיש לו משמעות: הבעיה המשולבת שהיא החיים הפרטיים של כל אחד מאיתנו. אם שלטון מומחים היה יכול להצליח, לא היינו חוזים בקריסה של כל מדינה סוציאליסטית שאי פעם החזיקה מעמד ללא וויתור על עקרונותיה. אין טעם לחזור כאן על מה שכבר כתבתי עליו בעבר, אז רק נזכיר שבעיית החישוב הכלכלי לא נתונה לפתרון של מומחים. ואכן, גם לפיד עצמו זרק לפח את עצת המומחים כאשר התברר שאין אפילו כלכלן משמעותי אחד שיתמוך בתכניות שלו, וזה במדינה עם ריבוי של כלכלנים סוציאליסטיים וקיינסיאניים.

מנגד, הטענה של לפיד שרק מפלגות מרכז באות עם תכניות עבודה מסודרות נתקלת במחסום אצל כל אדם שהתעניין קצת בפוליטיקה בחיים שלו. הרי אנחנו יודעים שאחד המאפיינים המרכזיים של התורה הסוציאליסטית הוא "תכנית החומש", לפיה מאורגנת כל הכלכלה לחמש השנים הבאות, על ידי מיטב המומחים.

אכן, מגיע ללפיד קרדיט על כך שהוא טורח לחשוב על התכניות שלו ולנסח אותן בבירור. אין בכך שום "מרכז" בהכרח, וזה גם לא בהכרח דבר טוב, כפי שתכניות החומש השונות מוכיחות. אם לפיד רוצה את הקול שלי, הוא צריך לתת לי מושג לא רק על מה הוא מתכנן לעשות, אלא גם על איך יפעל בנושאים שלא הופיעו במערכת הבחירות. הוא יכול לעשות את זה על ידי תמיכה מוצהרת באידאולוגיה פלורליסטית כלשהי (או אפילו כמה כאלו), אבל תחת זאת הוא נותן לי כל הזמן אופטימיזציית קולות וניסוחים מעורפלים אך ארוכים. בינתיים אני אומר "לא תודה" ושולח אותו לנסיון נוסף – יש לו זמן עד הבחירות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s